"ארבעים שנה אני בתחום הזקנה, עשרים שנה במרכזי היום לקשיש, במהלכן ניהלתי שני מרכזים. מעולם לא היינו במצב כזה", אומרת ל'דבר' עופרה ברגר, מנהלת תחום מרכזי היום בעמותת מטב, על המשבר במרכזי היום לקשישים שישבתו מחר (שלישי). העמותות המפעילות את המרכזים דורשות את עדכון התעריף המשולם להן ממשרד הרווחה, שלא עודכן למרות עליות המחירים במשק.

"מרגע שהסתיים השיפוי לתקופת הקורונה חזרנו לתעריפים של 2019, אבל בחוץ כבר לא 2019", אומרת ברגר, שאחראית על 29 מרכזי יום, מנהריה עד מצפה רמון, "זה מתבטא בהכול: דלק, הסעות, אוכל, שכר עובדים. אנחנו לא מצליחים להחזיק את מרכזי היום".

בשבוע שעבר הודיעו איגוד הל"ב, המאגד את העמותות המפעילות את מרכזי היום לקשישים על שביתה שתתקיים מחר (שלישי) במרכזי היום בכל הארץבשל אי עדכון התעריפים שחזרו לאחר משבר הקורונה לגובה התעריפים של שנת 2019. לדברי העמותות, אי העדכון גורם לנזק המוערך במיליוני שקלים, בשל עליות המחירים, וכתוצאה מכך המרכזים נותרים בגירעונות כבדים המאיימים על המשך תפקודם.

"הגענו לנקודת שבר", אומרת ברגר בכאב, "כבר מעל שנה שאנחנו מתריעים, פנינו בממשלה הזו וגם לפניה. נפגשנו עם ראשי המנהל, עם שר הרווחה, עם מ"מ המנכ"ל של הביטוח הלאומי, עם מנהלת אגף הסיעוד בביטוח הלאומי, נציגי האוצר, כולל מנכ"ל המשרד, הגיעו לסיור במרכז יום בירוחם, פנינו לראשי הערים, שום דבר לא עבד. והגענו למצב שאי אפשר להמשיך".

"התקציב לא מספיק אפילו להסעה"

ברחבי הארץ פועלים כ-180 מרכזי יום לקשיש, שתפקידם להעניק רשת ביטחון חברתית ובריאותית לקשישים, לאפשר לאזרח הוותיק ולבני משפחתו לקבל שירותים תומכים ולמנוע או לדחות את הוצאתו מהבית למסגרת מוסדית. המרכזים מופעלים באמצעות עמותות שניגשות למרכזים ברשויות המקומיות בכל חמש שנים ונמצאות בפיקוח השירות לאזרח הוותיק במשרד הרווחה.

המרכזים פתוחים 6-5 ימים בשבוע, מהבוקר ועד הצהרים, וכוללים הסעות מהבית למרכז וחזרה, ארוחות בוקר וארוחת צהריים חמה, סיוע בהיגיינה אישית על פי הצורך (רחצה, גילוח, מניקור פדיקור, שירות כביסה ועוד), פיזיותרפיה וריפוי בעיסוק, בדיקת אחות, טיפול מונע, טיפול סוציאלי וייעוץ גריאטרי ותזונתי לאזרח הוותיק ולמשפחתו, וכן פעילויות חברתיות ותעסוקתיות כגון פעילות גופנית, חוגים ופעילויות העשרה (מחשבים, גינון, חיות מחמד, מלאכות יד ועוד), הרצאות, סרטים, משחקים ותחרויות, טיולים, מסיבות ועוד.

עופרה ברגר, מנהלת תחום מרכזי יום לקשיש בעמותת מטב (צילום: יח"צ)

כ-95% מהמבקרים במרכז היום מופנים אליו על ידי הביטוח הלאומי. הביטוח הלאומי משלם למרכז היום על כל מטופל ליום, בהתאם לשני תעריפים: גמלה נמוכה וגמלה גבוהה, לפי התלות שלו, כאשר בנוסף המבקר עצמו נדרש לשלם השתתפות עצמית של 15 שקלים ליום. על כל מבקר בגמלה נמוכה, משלם הביטוח הלאומי למרכז היום 130 שקלים ליום (145 כולל השתתפות המבקר), ובגמלה גבוהה 184 שקלים ליום (199 כולל השתתפות המבקר).

"רוב האנשים בגמלה הגבוהה, למשל, זקוקים לטיפול צמוד", מסבירה ברגר. "הרבה פעמים מדובר בנכים בכיסאות גלגלים שלא מסוגלים לנוע בכוחות עצמם, קשישים הלובשים חיתולים וזקוקים להחלפתם תדיר, קשישים ברמה קוגניטיבית ירודה ועוד. אנשים כאלה מגיעים למרכזים באמצעות הסעת מעלון, שעולה כ-600 שקלים ליום לארבעה אנשים. ככה שאפילו רק להסעה התקציב מספיק, אני לא מדברת אפילו על כוח אדם, חוגים והעשרה, אוכל".

התקצוב תמיד בחסר והעובדים לא רוצים להגיע

בין העמותות ובין משרד הרווחה קיים הסכם מחייב לפיו המשרד קובע מעת לעת את התעריף שישולם לעמותות בגין הוצאותיהן במסגרת מרכז היום. אך למרות עליית המחירים במשק, כולל עדכון שכר המינימום שבוצע לא מזמן, התעריף שמקבלים מרכזי היום נשאר על כנו. כתוצאה מכך אין הלימה בין התעריף הנמוך המשולם להוצאות בפועל של מרכזי היום בהתאם לדרישות ולתקנים של משרד הרווחה, ובדיוק בשל כך, מרכזי יום רבים נמצאים בגירעונות המאיימים על המשך תפקודם.

כבר לפני כחודש וחצי הגישו 39 עמותות המפעילות 61 מרכזי יום לקשיש תביעה נגד משרד הרווחה בגין אי עדכון התעריפים המשולמים למרכזי היום לקשיש. בתביעתן דרשו העמותות להגדיל את גובה התקצוב המינימלי לקשיש לסך של כ-200 שקלים ליום לקשיש ברמת גמלה נמוכה וכ-260 שקלים ליום לקשיש ברמת גמלה גבוהה, כולל הוספת עלות הנסיעה לתקצוב.

"מעבר לתקצוב החסר, אנחנו מתוקצבים רק אם הקשיש נוכח", אומרת ברגר, "זאת אומרת, אם קשיש קם בבוקר, והוא לא מרגיש טוב ומודיע שהוא לא יכול להגיע, אנחנו לא נקבל עבורו את התקצוב לאותו יום. זה לא משנה שכבר הוזמנו הסעות, אוכל, יש צוות לפי תקינה מסוימת. זה לא עוזר, אנחנו לא מקבלים שיפוי על היום הזה. יש לנו בממוצע כ-15% נעדרים ביום, מה שכמובן הגיוני כי מדובר באוכלוסייה לא בריאה".

אבל הכי קשה, מסבירה ברגר, זה לקלוט עובדים למרכזים, שלא מעוניינים לעבוד בשכר כל כך נמוך. "אנחנו יכולים לשלם להם רק שכר מינימום, ולמרות שזו עבודה מדהימה, זו עבודה קשה פיזית ונפשית, שדורשת הכשרה, כוחות והמון חוסן. זו עבודה שחווים בה אבל ואובדן, שמתמודדים בה עם קשיים מאוד גדולים של מטופלים, תופעות קשות ולפעמים אפילו אלימות. זו עבודה שצריך אליה כוח אדם איכותי שמוכן להתמודד עם הקשיים האלה, ואי אפשר למצוא אותו בשכר שאנחנו יכולים להציע".

"בכל מרכז חסרים לי היום לפחות שתי משרות. זה אומר שאני לא יכולה לקבל אנשים לפי הרישומים של משרד הרווחה, בגלל שיש תקינה לגבי כמה עובדים צריכים להיות על מספר מסוים של קשישים ברמות תפקוד כאלה ואחרות. לצערי אנחנו לא יכולים לקבל היום עוד אנשים כמעט בשום מרכז, ויש רשימות המתנה ארוכות".

רופא המשפחה שלא הבין לאן נעלמו הלקוחות שלו

ברגר רוצה להוציא את כל הקשישים מהבית, ובמיוחד אלה שברמת התלות הגבוהה. "עבור אותם אלה שמרותקים לבית, שלא יכולים להכין לעצמם ארוחת צהריים לבד, להישאר בבית בין ארבע קירות זה גזר דין מוות, לא פחות", היא אומרת. "ברגע שהודענו על ההשבתה הוצפנו בפניות של בני משפחה מודאגים".

וגם אם הקשיש מתפקד ועצמאי, הבדידות הורגת. "גם למי שיש ילדים, ונגיד שהם הכי טובים בעולם ומגיעים אליו יום יום ומתקשרים יום יום, זה חצי שעה, שעה, שעתיים. 22 השעות הנותרות הם של בדידות קטלנית. גם אם יש עובד או בן משפחה מטפל, אין תחליף ליציאה החוצה, למפגש עם קבוצת הגיל, לתעסוקה, ללמידה, להרגשה שאני פעיל ושאני שייך. את זה אפשר לעשות רק במרכזים חברתיים".

"כשפתחנו את המרכז במצפה רמון אחרי שנתיים שלא היה מרכז יום ביישוב, הגיע יום אחד רופא המשפחה ביישוב. הוא אמר 'אני בא לראות לאן נעלמו הלקוחות שלי. היה לי תור מפה עד הודעה חדשה, פתאום הם לא באים'. זו המהות של מרכזי היום". וגם בני המשפחה, היא גורסת, זקוקים למרכזי היום בדיוק כמו הקשישים. "זה מאפשר למשפחות נחת, לדעת שיש מסגרת שרואה את ההורים שלהם יחד איתם. גם מבחינת המשק זה דבר קריטי שמאפשר למשפחות להיות בשוק העבודה".

ברגר טוענת שכל התכניות של משרד הרווחה מתוקצבות בחסר מסוים. ובסך הכל, לאורך שנים, העמותה הצליחה להתמודד עם החסרים ולהפעיל את המרכזים. אבל עם עליות המחירים האחרונות, הם כבר פשוט לא מצליחים. "אנחנו מחויבים, למשל, למנהל או מנהלת במשרה מלאה, לא משנה מה גודל המרכז. רק מהבחינה הזו, זאת אומרת שכל המרכזים שיש בהם מתחת ל-70 מבקרים הם גרעוניים, שאלה רוב המרכזים לפי התקינה של משרד הרווחה".

"אנחנו לא מחפשים רווחים, אנחנו רק צריכים להיות באיזון. אין לנו שום כוונה להיות בחצי שקל רווח. אבל כרגע אנחנו בגירעון שלא מאפשר לנו כלום. שביתה זה לא משהו שנמצא במילון המונחים שלנו, בטח לא בערכים שמובילים אותנו. אנחנו עובדים כמעט כל השנה, כולל ערבי חג וחול המועד, ופתאום להגיע לסיטואציה בה אנחנו עוצרים וסוגרים את המרכזים, בשבילינו זה דבר מאוד קשה וכואב".

אבל היא מרגישה מול שוקת שבורה. "אנחנו כן מרגישים שהעבודה שלנו מוערכת, שיש הכרה בשירות ובנחיצות שלו. התעריף פשוט צריך להתעדכן, כמו כל דבר אחר בתקופה האחרונה. ועבור המדינה, זה ממש לא הרבה כסף".

משרד הרווחה: "מתחייבים להעלות תעריפים"

"משרד הרווחה והביטחון החברתי רואה במרכזי היום מענה אפקטיבי ואיכותי להפגת בדידות ושימור תפקודי לאזרחים ותיקים ויזם רפורמה לשיפור השירות וכן להרחבת הבסיס הכלכלי של המרכזים", נמסר בתגובה ממשרד הרווחה.

"המשרד כבר התחייב להעלאת התעריפים שהוא משלם למרכזים בסכום כולל של 20 מיליון שקלים בשנה, ובמקביל אנו פועלים מול משרד האוצר והביטוח הלאומי כדי לגשר על הפערים ולהגיע להסכמות לגבי יתרת התקציב הדרוש. יצוין כי משרד הרווחה עוקב אחר כל מרכז ומנע סגירה של מרכזי יום שנקלעו לקשיים".

במשרד האוצר בחרו שלא להגיב.