בזמן שהתעשייה הסולארית הישראלית בדעיכה, הודיע משרד האנרגיה על פתרון ביניים מרשים – הקצאת 2,000 מגה-ואט לקליטת אנרגיות מתחדשות ברחבי הארץ, שיפתחו את הפקק הגדול ברשת, שמונע חיבור מתקני ייצור חדשים. המשרד לא סיפק שום פרט משמעותי לגבי היכן נמצאו אותם 2,000 מגה חדשים וכיצד שינוי ב"ניהול הסיכונים" אפשרה להקצות אותם. 

בדיקת "דבר" העלתה כי מדובר בעבודת מטה מקצועית וממושכת שנמשכת כבר כחצי שנה, ועדיין לא הושלמה, כשרק בשבוע הבא תוצאותיה אמורים להתפרסם בשימוע מסודר של רשות החשמל.  

אם התהליך יצליח, הרי שקליטה מזורזת של מתקני יצור של חשמל נקי יסייעו גם להרחיק את סכנת מחסור החשמל מישראל, עד אשר ייבנו תחנות כח גדולות ונוספות.  

אחד האנשים שדחפו יותר מכל למצוא פתרונות חדשים לפקק ברשת הוא אמיר שביט, יו"ר רשות החשמל, אך עבודת הבדיקה עצמה מוטלת ברובה על חברת נגה לניהול מערכת החשמל. מדובר באימוץ של תפיסת עבודה חדשה, שמותאמת לעידן בו נתח הולך וגדל מיצור החשמל מבוסס על אנרגיה מתחדשת ובלתי נשלטת – בעיקר חשמל סולארי ומיעוטו חשמל מטורבינות רוח.  

באופן מסורתי, חישובי העומס על קווי החשמל והשנאים מבוססים על תחנות כח נשלטות – כאלו שיכולות להגיע למלוא הקיבולת לפי הוראה, בכל שעה ביממה. לעומתן, מתקני חשמל סולארי וטורבינות רוח תופסים רשת בפועל בשיעור נמוך בהרבה מההקצאה הפורמלית של המתקן.  

לכן, ברגע שמבודדים את מקרי הקצה של עומסים גבוהים שמתרחשים באופן נדיר ומייצרים להם פתרונות, אפשר להגדיל בשגרה את ההקצאה לקליטת מתקני אנרגיה מתחדשת.  

דרך נוספת להגדיל הקצאות היא לבחון את המתקנים הקיימים ובאיזו מידה הם מנצלים את ההקצאה הפורמלית שלהם. כשמתגלה פער מספיק גדול, אפשר לבצע הקצאה מחדש תוך מתן אפשרות לקלוט עוד מתקנים.  

גורם חשוב נוסף בתהליך הוא ההבנה שאגירה מאפשרת להעביר חשמל שיוצר בשעות היום להזרמה ברשת בשעות הערב. 

חיפה הירוקה או חיפה האדומה 

כל בדיקות הללו מצריכות עריכת סימולציות של ניהול הסיכונים החדש. אחד השינויים הוא למשל באיזור חיפה, אשר מהווה מוקד צריכה. כיום חיפה נחשבת ל"אדומה" ברשת, כלומר חסומה לקליטת אנרגיות מתחדשות, מה שיכול להתרחש אם רשת ההולכה תדרש להוציא עוד הרבה חשמל מאיזור זה למקום אחר.

אלא, שבבדיקה מעמיקה ניתן להפוך את חיפה מ"אדומה" למעט יותר "ירוקה", אם מתחשבים בכך שחיפה היא גם איזור צריכה משמעותי, והחשמל הנקי הנוסף ייספג לתוך הביקוש האזורי בחלקו הגדול וידרוש פחות מקום פנוי בקווי הולכה למקומות אחרים.  

כך, שלל הסקירות של הנתונים בפועל ואימוץ של "בדיקות מיקרו" יאפשר להקים באיזורים שכיום "אדומים" מתקני ייצור חשמל נקי חדשים בהיקף של כ-2,200 מגה-ואט חדשים בטווח הקצר.  

פתרון זמני למחסור בכוחות ייצור 

בשנה וחצי האחרונות חלו אילוצים קשים יותר על ניהול מערכת החשמל בישראל – הביקוש לחשמל גדל בשנת 2022 בקצב מהיר של 3.7% וקפיצה בשיאי הביקוש לחשמל בקיץ ובחורף. גל החום ביוני שהביא להספקת חשמל גדולה פגע גם במועדים המחזוריים של תחזוקת תחנות הכח במה שנחשב עד היום ל"עונת מעבר" עם ביקושים נמוכים לחשמל.

החסמים לקידום אנרגיות מתחדשות בישראל בעצם מנעו עד היום אפילו את האפשרות שאנרגיות מתחדשות יספגו לבדן את הגידול השנתי בביקוש לחשמל, כך שבכל שנה ישראל נדרשת לייצר עוד חשמל מדלקים מזהמים. במקביל, אין שום תכנית להקמת תחנות כח חדשות באופק. התחנות החדשות בגז שבונה חברת החשמל במתחם "אורות רבין" הן שחלוף של יחידות מיושנות ומזהמות במיוחד בפחם. לפחות עד שנת 2026 לא תקום תחנת כח גדולה חדשה ותוספתית, כאשר צי התחנות הקיים כולל גם תחנות רבות בנות 30-50 שנה, שמבחינת עלות וזיהום האוויר שהן פולטות עדיף שלא להפעילן כלל.  

לכן, אם תוך שבועות ספורים תוגדל היכולת לקלוט ברשת הקיימת מתקני ייצור סולאריים בהיקף של 2,200 מגה-ואט, מדובר בפתרון של ממש לא רק להפיכת החשמל לנקי יותר, אלא ליכולת לתת מענה אמין לביקוש עצמו.  

"למה רק עכשיו?" 

בשנים האחרונות יזמים סולאריים מתלוננים על רגולציית המתחדשות בישראל, שתלויה בהקצאות במכרזים של רשות החשמל, בקיבולת רשת פנויה בחברת החשמל, ובתעריפים לא כדאיים מספיק לחשמל בדו-שימוש. התוצאה היא גל שני של דעיכה בקרב החברות הישראליות, כשחלקן פשוט מפסיקות לעבוד בישראל, ופונות לשווקים אחרים, יציבים יותר. לו קיבולת זו הייתה מתווספת לפני שנתיים, הרי שהמשבר הנוכחי היה למעשה נמנע לחלוטין.  

במציאות, למשק החשמל יש מקצב משלו והוא אינו גבוה. רק בשנת 2018 הצליחה המדינה לרתום את כל אגפיה ומשא ומתן ממוקד עם עובדי חברת החשמל, על הרפורמה שמאפשרת בהדרגה את הפרטת ייצור החשמל וצמצום אלפי תקנים בחברה. כחלק מהרפורמה, ניהול המערכת ותכנון הפיתוח שלה הוצאו מהחברה, לחברת ממשלתית חדשה – נגה, שקמה רק לפני שנתיים. נגה נדרשה גם להפוך ל"עושת שוק" שרוכשת חשמל מיצרנים פרטיים ומוכרת אותו לחברת החשמל, מה שהצריך גם הקמת מערכת פיננסית מתאימה וערבויות. אלו תהליכים שקשה לבצע במהירות, והם דחו קדימה את הגשת התכנית לפיתוח הרשת, וכן את עבודת המטה הנוכחית, לצורך פינוי מקום נוסף לקליטת מתקני יצור באנרגיות מתחדשות.

למרות ההנהלה השונה והמבנה התאגידי השונה, עובדי חברת נגה הם למעשה אותם עובדים מחברת החשמל, שהיו יכולים תאורטית לבצע את אותה משימה ללא שינוי תאגידי ממושך. ברשות החשמל יש מי שסבור, שרק לאחר ביצוע הפרדה זו החלה "להשתנות המנגינה" של עובדי שתי היחידות היוצאות, בצורה שרואה לנגד עיניה את טובת עתיד משק החשמל, במנותק מאינטרסים מיידיים של חברת החשמל. 

יצרנים פרטיים בגז יחשבו מסלול מחדש?

חלק משמעותי מהסכומים הגדולים ששילמו רוכשי תחנות כח של חברת נובע מהנחות יסוד לפיהן רמת התחרות במשק החשמל תהיה נמוכה, יהיה מחסור בכוחות ייצור יעילים, וזה יאפשר לרוכשים להינות בשגרה ממחירי חשמל גבוהים. זו אחת הסיבות המרכזיות להצעה של חברת דליה אנרגיות לרכוש את תחנת אשכול במעל 12 מיליארד שקלים – הצעה שנפלה, לאחר ששוק ההון לא הסכים להלוות לדליה את הסכום לרכישה, מה שהוביל לתסבוכת משפטית לגבי עתידה של תחנת אשכול.  

לפי תרחיש אחד, אם יזמים באנרגיות מתחדשות יצליחו תוך זמן קצר לנצל מכסה נוספת של 2,200 מגה-ואט, זו התפתחות שיכולה לשבש את האופטימיות של יצרני החשמל הפרטיים בגז. פירושו של דבר שבשעות היום יעבדו פחות תחנות כח בגז בסך הכל ונתח זה ילך וירד ככל שיתווספו עוד מתקנים סולאריים לרשת, למעט מצבים מיוחדים של סערות בחורף או עננות עבותה. 2,200 מגה-ואט של מתחדשות, בחישוב שנתי, מקבילים רק לתוספת של עוד תחנת כח רגילה בהיקף של 450-550 מגה-ואט, אך פרופיל הייצור של מתקנים סולאריים יגרום להשפעה תחרותית משמעותית יותר – הפחתה גדולה של הביקוש לגז בשעות היום בתחרות גוברת, כשהתלות בייצור בגז תתמקד בשעות הערב, בתחרות נמוכה.  

קיימת גם אפשרות אחרת, שתועיל ליצרנים הפרטיים בגז, בו הקיבולת החדשה של מתחדשות לא תבוא דווקא על חשבונם, אלא על חשבון ייצור חשמל מפחם בתחנות הכח של חברת החשמל. בתרחיש זה, היצור הסולארי הנוסף גם עשוי לתרום להורדת תעריף החשמל לציבור.  

ישנן חברות, למשל כמו חברת 'שיכון ובינוי', אפשר פועלות מסחרית גם בגזרת האנרגיות המתחדשות וגם בגזרת תחנות הכח בגז, שילוב שעשוי להעניק לה "תעודת ביטוח" כמעט בכל תרחיש עתידי.