ב-7 באוקטובר הנחית ארגון חמאס מהלומה קשה על מדינת ישראל. אם זה לא היה מספיק, כללי התקציב במדינת ישראל עצמה חונקים, דוחקים, מעכבים, מסבכים ומונעים את הקצאת התמיכה הנדרשת לעורף, חרף הכחשות נמרצות שר האוצר ויו"ר ועדת הכספים.
בישראל נוצר ספורט רטורי חדש, בהובלת ראש הממשלה: לדבר על הצורך "להכניס יד לכיס" כדי לתמוך בציבור, כשבפועל לא מביאים בכלל כסף חדש, אלא מזיזים אותו מכיס אחד לכיס אחר, במריבות ממושכות ועיכובים מיותרים.
האבסורד מתגבר מכיוון שיש לכך פתרון פשוט ושנוסה בעבר בהצלחה – הגדלת תקציב המדינה. כדי לעשות זאת, על הממשלה להביא הצעה בפני הכנסת ובאישורה ניתן לגייס את הכסף. אך כל עוד זה לא נעשה, המדינה נמצאת במעין מיטת סדום תקציבית, שבה כמעט כל הוצאה דחופה מחייבת קיצוץ בהוצאה נחוצה אחרת.
המיתוס שאין כסף
התנהלות הממשלה מזכירה את התקופה של ראשית ישראל כמדינה ענייה ותלותית. כך מתעכבת העברה דחופה של 1.3 מיליארד שקלים לצורכי העורף. כך מתגאה שר האוצר בגיוס השקעות ממשקיעים פרטיים (שעליהם תשלם המדינה ריבית שוק רגילה) ומשרד האוצר פרסם נוהל שיאפשר למשרדי הממשלה לגייס ולקבל תרומות מאנשים פרטיים, קרנות פילנתרופיות וגורמים עסקיים למימון צורכי המלחמה.
ארגון הבונדס גייס מיהודי העולם למעלה ממיליארד דולר למען מדינת ישראל ולחיזוק הכלכלה הישראלית.
יהודי התפוצות והעם בישראל עומדים יחד במערכה לניצחון האור על החושך.
יחד ננצח!???????????????? pic.twitter.com/NTEpVzgbIC
— בצלאל סמוטריץ' (@bezalelsm) November 7, 2023
ישראל נראית כה מסכנה, עד שנשיא ארצות הברית ביקש מהקונגרס להקצות לישראל סיוע מיוחד של 14 מיליארד דולר. לקבל תרומות זה נחמד, אבל האם למדינה באמת אין מקורות משלה?
רק לפני שנתיים וחצי הכנסת אישרה לישראל להגדיל את התקציב באופן מיוחד, לטובת התמודדות עם מגיפה הקורונה, בהיקף של קרוב ל-210 מיליארד שקלים. למדינה לא היה קושי של ממש לגייס את הסכום. בנק ישראל נרתם על מנת לרסן את הוצאות הריבית שתשלם המדינה על כך, שהיו נמוכות ממילא. בהשוואה לכלכלות אחרות, הסכום היה לא חריג, קרוב לאמצע הסקאלה.
כתוצאה מכך, הכלכלה הישראלית ניצלה מהתמוטטות. מייד לאחר מכן, בשנת 2022 חלה התאוששות מהירה, והכנסות המדינה עברו את הצפי ב-70 מיליארד שקלים. העודף התקציבי נטו נשק ל-10 מיליארד שקלים. החובות אמנם גדלו, אך הכלכלה גדלה במהירות, מה שהוריד באופן דרמטי את היחס בין החוב לתוצר, כמעט לרמה של שנת 2019. לו רצתה, יכלה המדינה לגייס גם הרבה יותר. כל הכסף הזה, פשוט איננו זמין כיום בשל מגבלות מלאכותיות לחלוטין.
למדינה יש גם קרנות חוץ תקציביות שונות, אך אלו מתגמדות מול יתרות מטבע החוץ של בנק ישראל. הן עומדות על כ-200 מיליארד דולר ולבנק גם שליטה אפקטיבית בכמות השקלים במשק.
במילים פשוטות, למדינה יש שלל אתגרים כספיים: גיוס כח אדם והכוונתו, לוגיסטיקה וסנכרון מערכות, אך כסף הוא הדבר שהכי קל לגייס בעת משבר. למרות זאת, השיח הציבורי מתמקד דווקא בקיצוצים ועוד יותר מכך, בקיצוצים בכספים הקואליציוניים, ולא בהוצאה מוגדלת, כאילו למדינה אין משאבים כספיים עצומים.
מיתוס הכספים הקואליציוניים
כפי הנראה, בתחילת המלחמה נותרו כ-1.1 מיליארד שקלים בלבד שלא נוצלו בכספים הקואליציוניים ומיועדים לשנת 2023 ועוד כ-6 מיליארד שניצולם אפשרי רק בשנת 2024. כאשר העין הציבורית מתמדת דווקא בכספים אלו, היא מתעלמת מקיצוצים עמוקים יותר בתקציב הרגיל, כשחלק מהם מיותרים לחלוטין ויפגעו פגיעה עמוקה בשירותי המדינה לציבור שלא לצורך.
כך למשל, הקצאת 1.3 מיליארד שקלים לעורף לא נדונה, ככל הנראה, בשל 500 מיליון שקלים שאמורים להגיע מקיצוץ כספים קואליציוניים, לגביהם יש לחץ ציבורי עצום, תוך התעלמות גורפת מ-800 מיליון שקלים, שחלקם מגיע מקיצוצים כואבים בסעיפי התקציב הרגיל.
נראה שהמאבק בסעיפים המגזריים הוא הצגה. מי שמראש ראה בהם בזבוז ונזק עתידי למדינה, טוען זאת ביתר תוקף במצב חירום, אבל אין שום דמיון בין כמות הכסף שם לצרכי המשק בזמן מלחמה, שגדולים פי כמה וכמה. גם אם המלחמה תסתיים השנה, עלותה תסתכם בעשרות מיליארדי שקלים ועוד יותר מכך אם תתארך.
מעבר לאשלייה שסילוק הכספים הקואליציוניים חיוני למימון המלחמה, נוצר מכשול פוליטי. משרד האוצר והיועצת המשפטית לממשלה רוצים לבטל הקצאות אלו לחלוטין ובקואליציה רוצים בכל זאת לממש חלק מהם לייעוד המקורי. זה עולה בעיכובים מיותרים בהזרמת כסף ליעדים דחופים כמו מימון המלונות אליהם התפנו אזרחים באיזורי הלחימה ותמיכה ברשויות המקומיות באותן האזורים.
מיתוס הקופה הציבורית
הקופה הציבורית אמורה לשרת את צרכי הציבור. בעת הזאת, תפקידה צריך להיות להציף בכסף את כלל זרועות המגזר הציבורי הקריטיות ללחימה ולטיפול בעורף, ובלי לייבש כלל זרועות אחרות, שדרושה להן המשכיות כדי שיוכלו לשרת את הציבור כראוי כעת ובעתיד. בכירים באוצר מדגישים גם עכשיו את הצורך "לשמור על הקופה".
חשוב להבין עד כמה נורא האבסורד של קופה שתובעת קיצוצים בזמן מלחמה, כשלמדינה יש שפע של כסף. מפרוץ המלחמה, רבים האזרחים שתורמים מכספם, בגדיהם, מרצם ומזונם לחיילים, מתוך הגיון בריא שמסביר שזו העדיפות העליונה כעת, בייחוד כאשר הצבא התקשה לספק ציוד ומזון להמוני המגויסים בשבוע הראשון למלחמה. אך בעבור חלק מהאזרחים, התרומה עלולה להתגלות בהמשך כמפלה. עשרות אלפי עובדים כבר הושלכו לחל"ת נגד רצונם. אחרים משתכרים שכר נמוך ועלולים להיות מופקרים בחורים ברשת הביטחון שמתכננת הממשלה ולא לקבל שום פיצוי. תכנית הפיצויים למשק נדונה כבר שבועיים ועדיין לא נכנסה לתוקף, תוך יצירת חוסר ודאות עצום בציבור.
במקום שקופת המדינה תנהג עתה בנדיבות שיא ותגן על האזרחים, האזרחים הם אלו שמתבקשים להגן על הקופה. הדבר הדחוף ביותר כעת הוא להגדיל את תקציב המדינה בעשרות מיליארדי שקלים, כדי לפנות את האזרחים, המשק ומנגנון המדינה לאתגרים הלא כספיים. הם קשים מספיק בזכות עצמם.
