אבי קמינסקי, לשעבר יו״ר איגוד מנהלי המחלקות לחינוך ברשויות המקומיות, המלווה מועצות ורשויות מפונות מטעם איגוד מנהלי החינוך מאז תחילת המלחמה, מסתכל בדאגה על אופן התנהלות המדינה. לדבריו, התגובה האיטית של הרשויות והבעיות הרבות שעולות מהשטח נובעות משחיקתן המערכות הציבוריות לאורך שנים, שברגע משבר מקשות מאוד על הגופים בשטח לפעול.
"ההתארגנות סביב האירועים לקחה הרבה זמן, התגלה שהמשרדים לא מכירים את איך שפועל השטח – ולא במקרה" אומר קמינסקי ל'דבר' "מערכת שהייתה פחות מופרטת ובראשה לא היו עומדים מינויים פוליטיים, הייתה מגיבה מהר ויעיל יותר ממה שראינו".
קמינסקי, בעל ניסיון של שנים רבות בעבודה עם משרדי הממשלה, מסביר שלמדינה לקח זמן רב להתברג לתוך הפעילות. בתוך כך נחשף שיש פעולות תכלול ותיאום שהן תפקידה של המדינה, ואף ארגון חיצוני לא יכול להחליף.
"יעקב מרגי הוא שר רווחה מצוין שקיבל בירושה משרד שלא עושה כמעט כלום – הכל אצלו במכרזים" מסביר קמינסקי. "בתחום הרווחה המצב קשה כי הפריטו כמעט כל נושא החוצה מהמשרד – מקלטים לנפגעות אלימות , מרכזי יום לקשיש, נוער בסיכון. עיקר השירותים עברו לידי עמותות, שכרגע צריך אותם מאוד. שר הרווחה מסתכל על כל זה ואומר שאין לו שליטה. הוא מתקצב אותם, אבל הוא לא יודע איך הם פועלים".
את התהליך שעברו משרדי הממשלה בעשורים האחרונים מגדיר קמינסקי כ'הפרטה רזה', והיא אפשרה ביסוס ארגונים שנמצאם בתת-תקצוב כרוני, משלמים משכורות נמוכות ומעניקים שירות פחות איכותי. גופים אלה אחראים על מענה לצרכים החשובים ביותר. תהליך זה בולט בעיקר במשרדים החברתיים: בריאות, רווחה וחינוך.
ברגע חירום, הוא מסביר, מתגלה שמצופה מהעובדים לעבוד בהתנדבות או שאין תקציב לתכנית. עמותות שלמות, שמעניקות שירותים חיוניים שבעבר המדינה סיפקה, נמצאות בסכנה קריסה בזמן שהן מטפלות במפונים. ראשי רשויות אילת, מועצה אזורית תמר ונתניה, שקיבלו הכי הרבה מפונים לתחומם, ציינו שהבעיה הכי גדולה שאתה היו צריכים להתמודד אחרי הקשיים במימון, היא חוסר היכולת של המדינה לתאם בין הצרכים השונים של המפונים והרשויות, עד לרמה שלא ידעו כמה בדיוק מפונים יש – מה שהוביל לבקשה להקים מנהלת מיוחדת בעניין. זאת למרות שמשרד הפנים אמור היה לדעת, עקרונית, כיצד להתנהל בסיטואציה.
הסיבה השנייה לכישולנה של המדינה לפי קמינסקי היא תרבות המינויים הפוליטיים. לדבריו, התפתחה נורמה של מינוי מנהלים לא מקצועיים לראשי אגפים ברשויות המקומיות הקשורים בשירות לאזרח, לא על בסיס כישורים וניסיון מקצועי, אלא על בסיס קשרים לפוליטיקאי או למפלגתו. כל זאת, בידיעתו ובגיבויו של השלטון המרכזי.
"המדינה במהלך של הרבה שנים, לא רק הממשלה האחרונה, דאגה לקדם מקורבים לעמדות מפתח" מסביר קמינסקי, שטוען שהדבר נוכח ומוכר לכל מי שעובד שנים ברשויות מקומיות רבות בארץ. "מנהלים חלשים ו'יסמנים' שחקו את השירות והארגון של המערכת האזרחית. אם זה היה אחד או שניים -מילא. אבל אנחנו רואים מערכות שלמות ביישובים שכולן מורכבות לא מתוך חשיבה ארגונית אלא ממינויים פוליטיים – זו הזנייה של המערכת שבסופו של דבר מפיקה שירות ציבורי לא טוב – וביחד עם ההפרטה זה הביא למצב שהממשלה נמצאת באוזלת יד".
"לדברים ייקח הרבה מאוד זמן להשתנות" אומר קמינסקי "גם עכשיו הדיסקטים שיושבים בחשיבה של חברים שלי לגבי ההתנהלות במצב עסוקה בפוליטיקה של היומיום ולא ביום המחר. יש לקוות שבהמשך הפוליטיקאים שאפשרו לכל זה לקרות לא יהיו איתנו, אבל אם לא יבוא משהו יותר נקי במקומם – אין לנו תקומה".
