החזרת יותר ממאה אלף מפונים לבתיהם היא אחד האתגרים הגדולים ביותר שניצבים בפני מדינת ישראל בשנים הקרובות. הציבור שחווה את הפקרת המדינה בצורה המוחשית ביותר ומתמודד עם פחד קיומי אמתי, חייב לדעת שמשהו השתנה – שיש למעלה מישהו שדואג לו. בינתיים, בין הדלפות, גמגומים, והיעדר מדיניות ברורה, ישראל נכשלת במבחן הזה לחלוטין.

כרוניקה של הדלפות והכחשות

חודש ושבוע בלבד לאחר האסון, הדלפה משיחות פנימיות של חברי ממשלה בהם שר האוצר בצלאל סמוטריץ', חשפה שהמדינה מייעדת למפונים תאריך חזרה – תחילת 2024. הפרסום הלא רשמי, בשעה שמתנדבי זק"א ורשות העתיקות עוד חיפשו אחר שרידי קורבנות ביישובים, עורר זעם בקרב ראשי המועצות המפונות של העוטף, שפתחו במחאה. בתגובה הם הוזמנו לירושלים לדיון מיוחד.

בירושלים, הם פגשו לראשונה את ראש מנהלת 'תקומה', משה אדרי, שפתח את הישיבה הטעונה בהתייחסות ברורה לפרסום: "מדובר בפייק ניוז". אדרי הדגיש מספר פעמים שהחלטה תתקבל בצוות מורחב עם הצבא, משרדי הממשלה, וראשי המועצות, ועד אז המדינה והמנהלת יממנו את השהות של התושבים. "אין שום הוראה לגבי תאריך חזרה, אפילו לא משוער – צריך להוריד את השיח הזה מסדר היום", הוא קבע.

אמירה זו החזיקה מעמד שלושה שבועות, עוד שעוד הדלפה, הפעם ממגירתו של אלוף פיקוד דרום, טענה שהחזרה ליישובים תהיה אפשרית תוך מספר שבועות קצר – כולל ביישובים שניזוקו הכי קשה כמו בארי וכפר עזה. ראשי הרשויות שוב הגיבו בזעם וגערו במדינה שהיא שוב מקדמת החלטות מעל ראשם של התושבים.

בצבא מיהרו להתנצל וטענו שגנזו את המסמך. אך לא עברו שבועיים, וביום שישי האחרון, רגע לפני כניסת שבת, פורסם שהממשלה קיבלה החלטה על קידום מנגנון מענקים שיתמרץ שיבה ליישובים שנמצאים בין 4 ל-7 ק"מ מהגבול ולעיר שדרות, שנמצאת פחות מ-3 ק"מ מהגבול. וגם הפעם, בלי לעדכן את ראשי המועצות האזוריות או התושבים בעניין.

שלושה חודשים עברו מאז ה-7 באוקטובר, ואף דמות רשמית לא נעמדה בפני הציבור והסבירה בצורה ברורה איך היא מבינה וכיצד היא מתכוונת ליישם, עם לוח זמנים מדויק ומפורט -את אותה השיבה לבית.

מי שהתבטא בנושא לאחרונה היה שר הביטחון יואב גלנט, שבתחילת השבוע פרסם סרטון בה אמר שבקרוב יוכלו לחזור לעוטף שבעה יישובים הסמוכים לצפון הרצועה (היישוב היחיד שהוזכר בשמו היה קיבוץ דורות). גלנט טען שראשי היישוב מעודכנים, אך לא הסביר מה ההיגיון בבחירת היישובים: האם מדובר בהערכת מצב פרטנית שנוגעת ליישובים הספציפיים בלבד, חלק מתכנית חזרה גדול יותר? האם יהיו לה השלכות על המועצות? אין לדעת.

חזרה עכשיו, שירותים בהמשך

בדבריו אמר גלנט שמנהלת תקומה קיבלה הוראה להחזיר את מערכת החינוך באזור. זוהי אחת הסוגיות הבוערות ביותר בעבור התושבים, אבל בניגוד למשתמע מדבריו אין לה פתרון פשוט. החזרת התושבים דורשת מעטפת של שירותי בריאות, חינוך ורווחה שטרם חזרה לפעול ביישובים.

ביום ראשון האחרון, ראש עיריית שדרות, אלון דוידי, וראשי מועצות חוף אשקלון ושער הנגב, איתמר רביבו  ויוסי קרן פנו לראש הממשלה והתריעו שהיישובים שלהם לא מוכנים לקליטת תושבים – תלונתם לא קיבלה מענה.

בכנס סגור שנערך אתמול (רביעי) עם ראשי הרשויות באזור, אמר ראש מנהלת תקומה שהמנהלת מקדמת את השבתם של חלק מהיישובים כבר בחודש הקרוב, בעוד בתי הספר העורפיים עבור תלמידי היישובים ייבנו במהלך פברואר. כלומר – לפחות חודש שלם ללא מערכת חינוך. תושבים שהחליטו בכל זאת לחזור לביתם גילו שמערכת המענקים שנועדה לתמרץ את חזרתם כלל לא קיימת.

מדיניות 'החזק חוזר'

משיחות שקיים 'דבר' בחודש האחרון עם מספר ראשי קהילות ביישובים שפונו, ניכר שאנשי מנהלת תקומה משאירים רושם טוב על המפונים, שמשבחים אותה על עבודה יעילה, גישה עניינית ותמיכה צמודה. אך מעבר לכך, נראה שאינטרסים סותרים עומדים מאחורי מדיניות הממשלה בנוגע למפונים, שכל רצונה הוא כנראה להראות תמונת ניצחון, צמצום עלויות, רצון כללי להפסיק להתעסק בסוגיה או כל השלושה יחדיו.

ההתנהלות הזו יוצרת בשטח משוואה חדשה – אלו החזקים יותר, בין אם אין להם ילדים או שאינם חוששים לחזור כי ידעו לדאוג לעצמם – חוזרים. בעוד אלו שצריכים את הכלים והתמיכה לחזור נותרים מאחור ונתונים לסכנה להיתפס בתור חלשים, פרזיטים ואולי אף פחדנים. כי הרי אם מותר לחזור, ואפשר לחזור – למה להמשיך להתלונן? מענקי החזרה יכולים להחריף את הבעיה, ולדחוק אנשים במצוקה לחזור לבתיהם, למרות הסיכון הביטחוני או הקשיים האישיים.

בחסות רוח הגבורה והרצון הכנה של אנשים לשוב לשגרת חייהם, ממשלת ישראל בחרה, אם בפועל, ואם מתוך אדישות – לקדם מדיניות נצלנית. כזו שמשתמשת במצוקה או בגבורת התושבים ככלי לקידום החזרת הנורמליות לציבוריות הישראלית.

בכפוף לשיקולי ביטחון, חזרה הביתה היא דבר נכון. המדינה צריכה לתמוך במי שרוצה לשוב לביתו. אבל אי אפשר לרכוש ביטחון, אמון, ווודאות במענקים. ראשי המועצות והיישובים ציינו לא פעם שלפינוי יש מטרות פנימיות – התארגנות מחדש, ריפוי, החזרת הביטחון האישי והקהילתי ואף אולי תחילתו של תהליך תיקון בין הקהילות המפונות למדינה; אותה מדינה שהפקירה אותן לבד לגורלן ב-7 לאוקטובר.

תהליך הריפוי עובר דרך תהליך החזרה. אם להסתכל על ביצועי הממשלה עד כה, נראה שהיא מעדיפה את מצג השווא של נורמאליות על פני תהליך עמוק ואמיתי.