חברי הכנסת ניסו אמש (שני) לעצור את ביטול ההפרדה התאגידית בבזק, בישיבה משותפת לוועדת הכלכלה והוועדה לביקורת המדינה, אבל מכל הסיבות הלא נכונות. בדיון שהתקיים אתמול בכנסת, המהווה המשך לסדרת ההנחיות המשתנות והמבלבלות שנוקטת המדינה על מנת להסדיר את שוק התקשורת, המשיכו חברי הכנסת  בנטייתם ליישר קו עם עמדת האוצר, המדגישה את הצורך בתחרות בשוק.

ראש אגף התקציבים באוצר, אמיר לוי, אמר בדיון כי, "בכלכלה יש רגעים שבמבט לאחור מבינים שנעשתה טעות ולוקח שנים לתקן אותה… עבדנו שנים שהשוק יהיה תחרותי ואנחנו לא מתכוונים לחזור לאחור. השאלה היא איך ומתי עושים מבטלים את ההפרדה. העיתוי צריך להיות בהתאם לתחרות, והתשובה החד משמעית היא שרמת התחרות לא מספיקה. אם ההפרדה תבוטל עכשיו, רפורמת השוק הסיטונאי באינטרנט תיעצר, ובתשתיות הפסיביות לא תתחיל."

שלמה פילבר, מנכ"ל משרד התקשורת: "להוט לא יישמתי את חובת הפריסה ב-8 אחוז מהמדינה, שם לא משתלם להם לפרוס. אם הם ייאלצו לפרוס תשתיות, מחיר השירות שלהם יעלה. בינתיים הטכנולוגיה השתפרה ואנחנו מוכנים לתת להוט שנת נסיון של להעביר שידורים באינטרנט ולקחת את הכסף ש"נחסך" כדי לשדרג את הרשת ב-92 אחוז מהמדינה ולכפות על הוט ברשיון שלה השקעה של מעל מיליארד שקל. זה WIN WIN"

לוי התעלם באמירתו מהבדל מהותי בין שוק המזון לשוק התקשורת – בשוק המזון קצב ההתפתחות אפסי. אנו קונים פחות או יותר מזון באותו האופן שעשינו לפני עשרות שנים, וגם בעתיד לא צפוי שינוי מהותי, למעט אולי בתחום המשלוחים והשיווק הישיר של חקלאים לצרכנים. שוק התקשורת, לעומת זאת, נמצא במירוץ מתמשך על מנת לתת מענה לביקוש ההולך ומתעצם לתקשורת אלקטרונית, קווית ואלחוטית כאחד. התחרות בשוק לא ממריאה וההתעקשות על קיום תחרות למראית עין, עלולה לבוא במחיר קיפאון בהשקעה בתשתיות, מה שכבר התרחש בשוק הסלולר במקביל להורדת המחירים לצרכן, ואי העמידה של חברת גולן טלקום בהתחייבויותיה להיות מפעילה רביעית בעלת תשתית עצמאית.

גם נבטל את ההפרדה – וגם נאפשר אפליה

פתרונות מתקדמים לתעשיית ההיי-טק, כמו שירותי מחשוב ענן, מחייבים תשתיות אינטרנט מהירות, שמאפשרות לחברות לעסוק בפיתוח רעיונות חדשים על בסיס שכירת כוח מחשוב מרוחק, ולא לרכוש שרתי מחשבים מקומיים ולתחזק אותם. ישנה משמעות עסקית רבה גם להרגלי הצפייה של הציבור הרחב, המעוניין יותר ויותר בשירותי הזרמה של מוסיקה ווידאו, ולכן מנכ"ל משרד התקשורת שלמה פילבר חזר על הסבריו מן העבר, לפיהם מדינת ישראל ניצבת בין הפטיש לסדן ואין לה ברירה אלא לרקוח עסקאות רגולטוריות עם הוט ובזק, כדי שאלו יסכימו להשקיע בתשתיות. המנכ"ל פילבר הסביר  כי הרקע להחלטה הוא שיפור התשתיות, והסביר כי המשרד יאפשר את ביטול ההפרדה רק אם בזק תתחייב לפרוס סיב אופטי ל-76% ממשקי הבית תוך שלוש שנים.

מעניין לבחון את ההסבר של פילבר לאותן עסקאות, ותחילה עם הוט: "המתווה שגיבשו במשרד, והצגתי אותו בהרבה פורומים, הוא על הסדר בהסכמה עם הוט ובזק שבו המשרד כופה עליהן להאיץ השקעה בתשתיות. להוט לא יישמתי את חובת הפריסה ב-8 אחוז מהמדינה, שם לא משתלם להם לפרוס. אם הם ייאלצו לפרוס תשתיות, מחיר השירות שלהם יעלה. בינתיים הטכנולוגיה השתפרה ואנחנו מוכנים לתת להוט שנת נסיון של להעביר שידורים באינטרנט ולקחת את הכסף ש'נחסך' כדי לשדרג את הרשת ב-92 אחוז מהמדינה ולכפות על הוט ברישיון שלה השקעה של מעל מיליארד שקל. זה WIN WIN, ובכך אני גורם להסטה של מיליארד שקל ממקום אחד למקום אחר, אפקטיבי יותר". ייתכן שבמצב הקיים מדובר באפשרות הכי טובה מבחינת פילבר כרגולטור, אך זהו למעשה רגולטור בעל ידיים קשורות.

השקעה ציבורית בתשתיות יכולה להיות המודל שעל בסיסו יוכלו להתחרות חברות שירותי תקשורת בשוק הפרטי, ולא בתחרות למראית עין בלבד, כאשר העצמה נמצאת כמעט כולה בידי בזק ומיעוטה אצל הוט.

תשתיות התקשורת הקריטית ביותר היא התשתית של בזק, שהופרטה ביחד עם החברה, והתשתית הפרטית של HOT שנבנתה, בניגוד לרישיונה, ללא פריסה מלאה. תחרות הייתה יכולה להתחולל בזכות תשתית הסיבים האופטיים לצד רשת החשמל של חברת UNLIMITED, בה שותפה המדינה דרך חברת החשמל, אך מיזם זה נקלע לקשיים ולא יוכל לפרוס בתקופה הנראית לעין תשתית תקשורת מתקדמת בפריסה רחבה למרות הפוטנציאל. כעת, פילבר מקדם עסקה רגולטורית עם בזק, המסתפקת בפריסה של 76% בשלוש שנים, שללא ספק תתמקד באזור המרכז המשתלם ותשים את הפריפריה בסוף הדרך, אם בכלל.

תמיכה במהלך של פילבר ניתן למצוא אצל אבי וייס, מפעיל את האתר telecomnews.co.il, שמציג ניתוח ראליסטי מאוד, על פיו עלינו הציבור לספוג גם את קשריו של ראש הממשלה נתניהו עם שאול אלוביץ', בעל השליטה בבזק, ומתן הקלות רגולטוריות אדירות לחבורת הפרטיות, כדי לפתור את הפקק בהשקעה בתשתיות.

אם במקרה של חברת החשמל, הרגולציה של המדינה תבעה מהחברה להתייעל בשיעור בלתי אפשרי, הרי שבמקרה של בזק, כופה עליה המדינה להתנהל באופן בלתי יעיל בעליל – מצב ממנו מרוויחים מספר עובדים בקבוצת בזק, שמשרותיהם יתייתרו כשיאושר לבזק מהלך האיחוד התאגידי והמבני, ובאופן תאורטי גם החברות המתחרות בשוק התקשורת.

אין באמת תחרות

בעוד שבחשמל, כבישים מים וגז, אין שום תכלית להנחת תשתיות מתחרות, הרי שבשוק התקשורת לכאורה יש סיבות לכך – השוני הטכנולוגי בין קווי טלפון, כבלים, תקשורת סלולרית וסיבים אופטיים וטכנולוגיות קליטה בלבד (צלחות לוויין, מקלטי רדיו וטלוויזיה באוויר) מאפשרות על הנייר קיום תחרות, לפחות בחלק מן המקטעים. ריבוי תשתיות תקשורת איננו מיותר, משום שהוא מספק מענה לצרכים ההולכים וגדלים בקיבולת של תקשורת אינטרנט, וטכנולוגיה מתקדמת.

בישיבה בכנסת אמש תיאר ח"כ אוסמה סעדי (הרשימה המשותפת) את המצב בפועל: "אני לקוח של בזק בנייח ושל YES. אני מניח שרובנו בישיבה הם אותו דבר. אני גר בבית צפאפא וביקשתי טריפל של HOT ואמרו לי מצטערים כי אין תשתיות שם. אנחנו עוברים ל BILL SPORT (לווין מחו"ל, א.ר.) ששם מקבלים את כל השידורים וכל הליגות שאתה רוצה ב-900 שקל בשנה, ואני משלם היום 350 שקל לחודש".

לפי אבי וייס, ישראל מעתיקה רגולציות משנות ה-90', כאשר באירופה כבר נוטשים אותן ואת הרעיון של עידוד התחרות והפחתת המחירים, כדי לאפשר השקעות גדולות בתשתית. התמיכה של וייס בשיטת ה"עסקאות" שרוקח פילבר מבוססת כנראה על ההנחה שזה המקסימום שהמדינה יכולה לעשות. למול העובדה שבזק העבירה לבעלי המניות שלה דיווידנדים של מיליארדי שקלים בשנים האחרונות (6.7 מיליארדים בשלוש שנים, לטענת ח"כ איילת נחמיאס ורבין בדיון), ניתן להטיל בכך ספק.

חברי הכנסת בוועדה מודעים לכך, אלא שיש להבחין בין אמירות כמו של ח"כ איתן כבל ואחרים, המאמינות שיש לקדם את התחרות, לבין גישת חבר מפלגתו, מיקי רוזנטל שאמר: "רוצים לשפר את התשתיות? 100%! קודם כל תשדרגו. נותנים קודם כל את הגזר, והמקל משותק".

כדי לשנות את המצב מיסודו כדאי לצאת מהמלכוד של השקעה בתשתיות למול תחרות והפחתת מחירים ולהציע מודל שונה. השקעה ציבורית בתשתיות יכולה להיות המודל הזה, שעל בסיסו יוכלו להתחרות חברות שירותי תקשורת בשוק הפרטי, ולא בתחרות למראית עין בלבד, כאשר העצמה נמצאת כמעט כולה בידי בזק ומיעוטה אצל הוט.