בקצה אחד של הקיצוצים בתקציב 2024 המתוקן נמצאת גזברית היישוב מזרעה, אומיה אלחאג'. "ויתרנו על תוכניות לטיפול באלימות במשפחה. קיצצנו בפעילות מנהיגות לנוער. הסעות לגנים יופסקו, ונפחית את שעות התאורה" היא אומרת בראיון ל'דבר', כל זאת בעקבות קיצוץ במענקי האיזון ובתקציבים לחברה הערבית.

בקצה השני שלו נמצאת תמר לוי בונה, מאגף תקציבים במשרד האוצר, שבדיון בוועדת הכספים הזהירה השבוע: "הגירעון, כלומר הדורות הבאים, סופגים 6.6% גירעון, שהם 130 מיליארד שקל" כשהסבירה את החשיבות שבהעלאת המע"מ, מהלך שזכה לביקורת בדיון על כך שהוא פוגע בחלשים ביותר.

קו ישיר מחבר בין פנסי הרחוב במזרעה, לבין קבצי האקסל החוזים את היקף הגרעון. ביסוד נמצאת השאלה: מה יבטיח בצורה טובה יותר את עתידה של ישראל? תוכנית להעצמת נוער, או שמירה על יחס החוב תוצר? או בניסוח דיכוטומי פחות, איזה מרחב פעולה כלכלי ישראל צריכה לקבוע לעצמה? עד כמה שמירה על חוב נמוך הוא שיקול מכריע?

בשאלה הזו, כל שבריר אחוז משנה. הגירעון המתוכנן בתקציב הוא 6.6%. גידול של חצי אחוז בגירעון, השווה כ-10 מיליארד שקלים, היה מוחק את הצורך בכל הקיצוצים בתקציב. גידול של אחוז שלם, כלומר גירעון של של 7.6%, כבר היה מאפשר, לדוגמה, לתגבר את שירותי הרווחה.

הטיעון שמנגד נוגע בעיקר לסכנות עתידיות של המהלך. בקצה הרחוק נמצאת הדוגמה של יוון – מדינה שהגיעה לחדלות פירעון, וקיבלה הסדר חוב אלים עם נושיה. זו דוגמה רחוקה מאד מישראל בכל ההיבטים (החוב של ישראל פנימי, נמוך ומאד סולידי). גם בזמן מלחמה ולמרות ההיסטריה סביב הורדת דירוג האשראי (שהייתה צפויה ובפועל לא הזיזה כמעט אף מחוג כלכלי), ישראל רחוקה מאוד מתסריטי האימה.

טיעון ריאלי יותר וקטסטרופלי פחות הוא נטל החוב – כמה צריכה המדינה לשלם בכל שנה על החזר חובותיה. חשוב להבחין: היקף החוב הלאומי, 'כמה המדינה חייבת', הוא נתון חסר חשיבות מלבד במקרה של חדלות פירעון, ותפקידו ב'תעודת הזהות הכלכלית' של ישראל. נטל החוב הוא כסף שהמדינה מעבירה לכל נושייה, בעיקר קרנות פנסיה וחברות ישראליות, בכל שנה. אם נתון זה יוצא משליטה, זה יכול לצמצם את היכולות הכלכליות של ישראל.

אז מה מצב נטל החוב של ישראל?

את נטל החוב מודדים ביחס לגודל הכלכלה, כלומר כאחוז מהתוצר. לפי הנתונים שמפרסם משרד האוצר, נטל החוב בישראל בירידה רציפה מאז 2003 – מ-5.57% תוצר, ל-2.4% תוצר בשנת 2023. השינוי הזה קרה בגלל שמדובר בשנים של פעילות כלכלית ענפה, לצד שמרנות תקציבית יחסית בנוגע להוצאה, וזאת לצד ריבית נמוכה של בנק ישראל ובנקים מרכזיים אחרים בעולם.

נטל החוב כאחוז מהתוצר, עיבוד 'דבר' לנתוני האוצר ובנק ישראל. גרפיקה: דבר

בתקופת הקורונה הזהירו הכלכלנים מפני החשבון שיוגש לדורות הבאים, אבל בינתיים נראה שזה מבושש לבוא: בשנת 2020 עלה נטל החוב ב-0.01% בלבד. בשנים שלאחר מכן, למרות הוצאה ניכרת, הוא חזר לקטון. בתקציב 2023, בשיא עליית מחזור הריבית ולמרות הוצאות המלחמה, גדל נטל החוב גם כן במאית אחוז בלבד.

והעתיד? אם מסתכלים לפי סעיף הוצאות הריבית וצפי התוצר, נטל החוב צפוי לגדול ל-2.49%. מדובר בגידול בהשוואה לשנה הנוכחית, אבל עדיין נמוך יותר משנת 2021 וכל שנה שלפניה. במילים אחרות, גם לאור הוצאות המלחמה הדרמטיות – נטל החוב נותר מהנמוכים ביותר בכל הזמנים.

אפשר לטעון שהתמונה הזאת חלקית. ההשפעה של הגדלת החוב והגירעון על ההחזרים היא ארוכת שנים.

למעשה, אפשר לטעון שההוצאה המשמעותית בקורונה הורידה את נטל החוב. ההחזר השנתי של החוב הוא רק צד אחד של המשוואה – לצד צמיחת הכלכלה והתוצר. אם ילד ביישוב מזרעה ילך לקבוצת העצמה לנוער, יוציא בגרות טובה יותר ויעבוד בעבודה עם פריון ושכר גבוהים יותר, כלכלת ישראל תגדל. בקורונה, השמירה על המשק פעיל והימנעות ממשבר אבטלה ממושך היו חשובים הרבה יותר מכמה מיליארדי שקלים לכאן או לכאן.

וזו אולי דרך נכונה יותר לנסח את השאלה: איך לוקחים אחריות על הדורות הבאים – בצמיחה או בהקפאה. בתקציב 2024, ממשלת ישראל נותנת את התשובה שלה.