ראש הממשלה הפלסטיני, מוחמד אשתייה, הודיע לפני שבוע לנשיא אבו מאזן שהוא מתפטר ומפזר את ממשלתו. פיזור הממשלה הפלסטינית הוא נקודת ציון משמעותית בתהליך ההיחלשות של הרשות, אבל הוא קודם כל תוצאה של הדיונים הגוברים על היום שאחרי חמאס בעזה, הרצון של הרשות הפלסטינית להישאר רלוונטית ולהשיג מחדש לגיטימיות מול המערב.

"האירופאים לא רוצים לשתף פעולה עם אשתייה", מסביר פנחס ענברי, חוקר ועיתונאי ותיק של העולם הערבי והמזרח התיכון, בראיון ל'דבר', "הוא פנאט אנטי ישראלי שרוצה לחסל כל קשר עם ישראל, כלכלי ואחר. זה מנוגד לפילוסופיה הבסיסית של אירופה, שבעד פתיחות וליברליזציה, בלי גבולות, מחסומים וחרמות. למעשה, אירופה הפסיקה את התמיכה הכלכלית ברשות הפלסטינית כבר לפני זמן רב".

פנחס ענברי (צילום: אלבום פרטי)

ענברי הוא חוקר בכיר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. במשך עשורים הוא סיקר ופירש כעיתונאי את הסוגייה הפלסטינית והיחס אליה בעולם עם דגש על המזרח התיכון, כולל ב'דבר'. הוא מעריך שהתפטרות הממשלה הפלסטינית היא חלק ממהלך רחב יותר, שנועד לבסס לגיטימציה מחודשת לרשות.

"אבו מאזן רוצה לשמור על הרלוונטיות שלו, אבל הוא לא באמת רוצה לחזור לעזה. הוא שומר על מראית עין, עושה את מה שנדרש. התוכנית היא שמוחמד מוסטפה, שבניגוד לאשתייה מקובל על ישראלים רבים ומחובר לחוגים כלכליים, יכהן כראש ממשלת הרשות. מוסטפה הוא איש כלכלה מקצועי; איש פת"ח, אבל לא דוגמטי ופנאט כמו אשתייה. הוא אמור להקים ממשלת טכנוקרטים שתוכל להחליף את חמאס".

"האירופאים האשימו את אבו מאזן בביטול הבחירות לרשות"

האם התפטרות ממשלת הרשות הפלסטינית נועדה למצב את הרשות כחלופה קבילה לשלטון חמאס בעזה?
"שטח הרצועה מוכר בידי הקהילה הבינלאומית כשייך לרמאללה, לרשות הפלסטינית, כי חמאס השתלט עליה בהפיכה לא חוקית. לכן, ברגע שישראל תשלים את תהליך החיסול של חמאס – אם היא תחסל, כרגע נראה שלא, ואפילו מטרות המלחמה מדברות רק על יכולותיו הצבאיות – הרשות אמורה לחזור לעזה.

"אבל יש בעיה גדולה. לרשות אין מוניטין של גוף שראוי לנהל את עזה. היא נכשלה בגדה מבחינה מנהלית ובטחונית וגם מבחינת השחיתות. ולכן כדי לחזור לעזה היא צריכה לעשות רפורמה. אבו מאזן, כדי להישאר רלוונטי לסידורים המדיניים שיבואו בשלב הבא, אם וכאשר שלטון חמאס יסתיים, צריך להגיע עם רשות פלסטינית מתוקנת, כמו שביידן אמר".

אלפי פלסטינים עוזבים את העיר ח'אן יונס במרכז רצועת עזה לעבר רפיח, עקב התרחבות הלחימה ברפיח (צילום: עטיה מוחמד / פלאש 90)

התמיכה האירופית הפסיקה רק בגלל אשתייה?
"לא. הקש ששבר את גב הגמל היה ביטול הבחירות לרשות בתקופת טראמפ. המדינות הודיעו על הפסקת הסיוע אחת לאחר השנייה.

"אבו מאזן פנה לאירופאים שיצילו אותו מטראמפ ה'רשע' שרצה הסכם בגבולות מקוצצים – כלומר לא בדיוק גבולות 67'. האירופאים השיבו: מזמן לא ערכת בחירות, אתה נשיא משנת תרפפ"ו; כדי שנעזור לך אתה צריך לגיטימיות, ובשביל זה צריך בחירות.

"אבו מאזן התחמק שוב ושוב, ובסוף, ב-2021, הוא הודיע למרקל, קנצלרית גרמניה דאז, שהוא מקיים בחירות. מרקל שמחה, הכריזה ונתנה הצהרות, אבל אבו מאזן ביטל את הבחירות ברגע האחרון".

למה אבו מאזן הסכים ואחר כך חזר בו?
"הוא ידע שחמאס ינצח. הוא התעקש לקיים אותן במזרח ירושלים, כדי לגרום לביטול הבחירות ולהפיל את האשמה על ישראל. ישראל אכן סירבה שהבחירות יתקיימו שם, והוא פנה לאירופאים כדי שילחצו על ישראל, אבל הם האשימו אותו והסיוע נפסק כמעט לחלוטין. כיום המדינות הגדולות באירופה לא תומכות ברשות".

"הסעודים הוציאו את המתקנים שלהם מדרום הרצועה"

דיברת על ממשלת טכנוקרטים. למה הכוונה?
"בלינקן וביידן רוצים את הרשות בעזה, ונתניהו אומר שהם רוצים מדינה פלסטינית, שזה לא נכון. הם אומרים שהרשות תהיה הכתובת בעזה ובמקביל יהיה תהליך מדיני עם ישראל שיסתיים בעתיד במדינה פלסטינית. בשביל זה הרשות צריכה להשתקם ולהשתנות.

"ביידן רוצה ממשלה ברצועת עזה שלא תהיה קשורה לרשות בהרכבה הנוכחי, אלא תונהג על ידי גורמים אחרים. הוא בעצם אומר: תעזרו לסעודיה להיכנס. הסעודים רצו להיכנס ונכנסו, אבל אנחנו הוצאנו אותם ועכשיו הם הקשיחו את עמדתם כי הם התאכזבו מישראל".

יו"ר הרשות הפלסטינית אבו מאזן. "רוצה לשמור על הרלוונטיות שלו, אבל לא באמת רוצה לחזור לעזה" (צילום ארכיון: ויסאם חשלמון/ פלאש90)

למה הסעודים כיוונו?
"הם רצו שהכניסה שלהם למקום מרכזי ברצועת עזה תהיה חלק מהנורמליזציה ומהקמת ברית אנטי-איראנית. אבל במקום לעבוד עם סעודיה, שמתנגדת לשלטון חמאס ברצועה ועוצרת את אנשיו בשטחה, אנחנו הולכים עם קטאר. למרות שבקטאר אנשי חמאס בבתי מלון ובסעודיה הם בבתי כלא.

"קטאר היא חמאס, ועם קטאר אין מיגור חמאס, אבל אנחנו הולכים עם קטאר, וכפועל יוצא עם חמאס. כל הדיבורים של נתניהו על ברית אסטרטגית עם סעודיה הם עורבא פרח ('תראו, ציפור!', ג"ר)".

מה המשמעות של זה ביחס לעזה?
"בתחילת המלחמה הסעודים הכניסו מתקנים רפואיים וסיוע לרצועת עזה; הם ציפו לקבל את המושכות ברצועה בהיבטים האלו וכבר סיכמו עם המצרים על הסדרת מעבר רפיח לכניסת המנגנון שיחליף את חמאס ואת אונר"א.

"כשהם ראו שישראל החליטה לפתוח את מעבר כרם שלום והלכה לכיוון של אונר"א, ושהיא לא מוותרת על קטאר, הם הוציאו את המתקנים שלהם מדרום הרצועה. עכשיו הסעודים אומרים: חפשו אותנו בסיבוב".

למה ישראל לא משתפת פעולה עם סעודיה? בגלל הדרישה להתקדם לכיוון מדינה פלסטינית?
"הסעודים ירדו מהתוכנית המפורסמת שלהם, שהתנתה את יחסי השלום של ישראל עם העולם בהקמת מדינה פלסטינית. בעבר הם סייעו לפלסטינים בכסף ופעולה מדינית, אבל זה הופסק.

"נתניהו מציג את הדרישות ליום שאחרי שמגיעות מהאמריקנים, המצרים והסעודים, כהקמת מדינה פלסטינית, אבל זה ספין. נתניהו יודע שהיום הסעודים דורשים רק הצהרת כוונות. בסדר, דיברנו עם הפלסטינים שלושים שנה, נדבר עוד שלושים. במקביל תתחיל רפורמה ברשות, תהליך ארוך שבמהלכו יתקיים שלום סעודי-ישראלי וסעודיה תוביל שינוי בעזה".

"דחלאן אמר 'בלי עבאס ובלי חמאס', נשארנו בלי עבאס ועם חמאס"

ענברי טוען שהכתף הקרה שישראל מפנה לסעודים עלולה לאפשר לחמאס להמשיך לשלוט ברצועת עזה. "הרעיון של ממשלת הטכנוקרטים בעזה עוד רחוק מיישום ותלוי בהתפתחויות. בינתיים מוחמד דחלאן מקיים שיחות עם חמאס ולא עם אבו מאזן, נשיא הרשות הפלסטינית".

דחלאן הוא איש פת"ח, יליד מחנה הפליטים בח'אן יונס שברצועת עזה. הוא כיהן במספר תפקידים בכירים ברשות, בהם ראש מנגנון הביטחון המסכל ברצועת עזה וראש המועצה הפלסטינית לביטחון לאומי בתקופת ההפיכה הצבאית של חמאס.

רבים רואים בו אחראי לאובדן השילטון של הפת"ח ברצועת עזה. ב-2011, סולק דחלאן מהפת"ח והתמקם באיחוד האמירויות. הוא מייעץ ליורש העצר של אבו-דאבי, מוחמד בן זאיד, והיה מעורב בתהליך הגיבוש של "הסכמי אברהם".

למה דחלאן נפגש עם אויביו מהחמאס?
"דחלאן הוא בן ברית של איחוד האמירויות, האויבת של קטאר ואיראן. הוא אמר ש'היום שאחרי' צריך להיות 'בלי עבאס ובלי חמאס' (מחמוד עבאס המכונה אבו מאזן, נשיא הרשות הפלסטינית, ג"ר). אבל הוא מבין שלחמאס סיכוי סביר להישאר בשלטון ברצועה. בפועל, עם עבאס הוא לא נפגש, אבל לאחרונה הוא נסע לקטאר, אם אני לא טועה לראשונה בחייו, כדי להיפגש עם בכירי חמאס. נשארנו בלי עבאס אבל עם חמאס".

ולמה שהחמאס ייפגשו איתו?
"בחמאס מבינים ששלטונם יכול להישמר, אבל ששמירתו כרוכה בפשרות. השיחות נוגעות לתפקידים שדחלאן ושותפו סלאם פיאד ייקחו ברצועת עזה".

מאיפה מגיעה ה"אופטימיות" הזו של חמאס, האמונה שהם יכולים להישאר בשלטון?
"חמאס מצליח לשמר את דריסת הרגל שלו ברצועה במידה רבה בגלל שישראל ממשיכה לפעול עם קטאר".

סלאם פיאד. "לא רוצה להיות בקדמת הבמה הפוליטית" (צילום: World Economic Forum)

דחלאן ופיאד מעוניינים לעמוד בראש הממשל האזרחי בעזה?
"בהחלט לא. משיחותיי עם אנשיו של דחלאן אני מבין שהוא לא מעוניין בתפקיד פוליטי. היום הוא איש עסקים, ויכול להיות שהוא ירצה להשתלב ככזה, למשל בניהול הנמל בעזה. גם פיאד לא רוצה להיות בקדמת הבמה הפוליטית. הוא כלכלן ומתאים לו תפקיד שקשור בבניית הכלכלה ומוסדותיה, כמו שעשה כראש ממשלת הרשות. יש אפשרות שיקום ברצועה קונסורציום (איגוד) שמאגד את פעולת הארגונים הכלכליים, קרן המטבע והבנק העולמי יחד עם סעודיה, ושפיאד יעמוד בראשותו".

פיאד מתנגד בצורה עקבית ומפורשת למאבק אלים נגד ישראל. האם זה לא רצוי לישראל שהוא יכהן בתפקיד משמעותי?
"אני מכיר את פיאד באופן אישי שנים רבות. מבחינת ישראל הוא איש מורכב. קודם כול הוא זה שבנה את כוחות הביטחון הפלסטיניים; הוא התנגד למיליציות של פת"ח, וזו אחת הסיבות שסילקו אותו. הוא הפסיק את הפנסיות של ותיקי אש"פ שנלחמו בלבנון, ובכך פגע בסמל של המאבק הפלסטיני. כראש ממשלה הוא רצה להקים מדינה עם מוסדות וכלכלה מסודרת; הגישה שלו הייתה לבנות את המדינה הפלסטינית מלמטה, וזה הצד הטוב של סלאם פיאד.

"מבחינת ישראל יש גם צד לא טוב. הוא דחף להפרת החלוקה לשטחי איי, בי וסי מהסכמי אוסלו וקהיר על ידי קביעת עובדות בשטח. הוא שלח אזרחים פלסטינים בליווי פעילים אירופאים להקמת יישובים בשטחי סי (שלפי ההסכמים נשארים בשליטה אזרחית של ישראל), מה שיצר חיכוך עם המתנחלים ועם צה"ל. הפעולה נעשתה לא בהתנגדות אלימה אלא באופן אזרחי. גם את זה, דרך אגב, לא רצו בפת"ח, הם רצו להוביל בעצמם את המאבק".

"צריך לבנות שיטה, לא מנהיג"

האם קיים תרחיש בו חמאס יישאר בשלטון אבל הזרוע הצבאית תפורק? האם זו פשרה שחמאס מוכן אליה?
"אין ספק שלא. יכול להיות שאנשי חמאס ישקרו, אבל בפועל הם ישקמו את הזרוע הצבאית".

בתחילת החודש סיפר בכיר חמאס אוסמה חמדאן בראיון לערוץ טלוויזיה לבנוני על כוונת הארגון לדרוש את שחרורו של מרואן ברגותי בתמורה לשחרור החטופים. בראיון קודם סיפרת שבמהלך שהותו בכלא, ברגותי, איש פת"ח, התקרב לחמאס. מה יודעים על הכוונות שלו ועל הכוונות של חמאס ביחס אליו?
"אני לא חושב שזה יקרה. המתווכים לא יזכירו את זה, כי שחרור ברגותי יזעזע את הגדה ויסכן את ירדן. לפי דעתי, הוא בכל אופן לא יצליח להיכנס לעמדת מנהיגות, אבל ללא ספק יכול לעורר התלהבות והתרגשות. יהיו הפגנות בהובלת החמולה של ברגותי שהיא חמולה מאוד רדיקלית והגדולה ברמאללה.

מרואן ברגותי בהקראת גזר דינו. "החמולה שלו העבירה את תמיכתה לחמאס" (צילום ארכיון: משה מילנר / לע״מ).

"בגלל שהרשות לא דאגה לשחרר את ברגותי, החמולה שלו העבירה את תמיכתה לחמאס. אבל לדעתי המתווכות יתייחסו לזה כצעד מסוכן מדי. לחמאס יש מספיק אסירים כבדים שהם יכולים לדרוש את שחרורם".

האם יש איזה גורם פלסטיני שיכול להוביל דה-רדיקליזציה של המאבק הפלסטיני?
"במצב הנוכחי לא, זה מאוחר מדי. אנחנו לא צריכים עוד מנהיגים כמו ברגותי או עראפת. מנהיגים מהסוג הזה משאירים אחריהם חורבן. התחרות בין סינוואר ועראפת היא על מי ישאיר אחריו יותר חורבן, ובינתיים סינוואר מנצח.

"במקום, כדאי ללכת לכיוון האזרחי, לאנשי כלכלה. כולם רוצים מנהיג חזק, אבל מנהיגים מהסוג הזה גרמו אסונות. צריך לבנות מבנה ולא מנהיג, שיטה ולא מנהיג. וצריך לסייע למעמד הביניים ולמעמד העסקי, הם אלו שרוצים יציבות, ולא מיליציות וצבא".