איתמר בק עולה במעלה רחוב בלפור אל עבר רחוב מסדה בחיפה. מי שמכיר את העלייה הזו' יודע שכמעט כל העולים בה מתנשפים בסופה. בק, בן ה-28 נראה עוד יותר צנום ממה שהוא באמת, כשכיסוי הגיטרה שלו תלוי על גבו.  מהקביים שתומכים בו בכל צעד קשה להתעלם. עד לאחרונה, בק הופיע במופע בלוז מקורי בשם 'תו נכה', כותרת שהחליט לוותר עליה ופשוט להיקרא בשמו – איתמר בק.

הטיפוס במעלה רחוב בלפור, מסמל את הדרך שבק עבר בחייו, ובעיקר בתהליך היצירה שלו. מההתעקשות להוכיח את עצמו לעצמו ולסביבה, הצורך הבוער בו ליצור מתוך החוויה האישית והמציאות הסובבת אותו ותהליך הקבלה שלו את הנכות, וההשלמה איתה מתוך עשייה בלתי פוסקת.

בק שגר כיום בשכונת הדר בחיפה אומנם נולד במרומי הכרמל, אך את רוב ילדותו עשה בבנימינה. הוא נולד עם cp, שיתוק מוחין שנגרם כתוצאה מחוסר חמצן בלידה. בק התחיל לנגן על גיטרה כשהיה בן 14 ובהמשך הוסיף גם מפוחית, למרות שזו אינה הסיבה היחידה בעקבותיה בחר בק בשנים האחרונות ליצור בלוז. "אצלי ה-CP פוגע בעיקר ברגליים ולכן אני הולך על קביים, זה גם קצת משפיע על איך שאני מנגן בגיטרה. כשהייתי ילד לא חשבתי שאני אוכל לנגן בגיטרה כמו שאני מנגן היום. זה דרש ממני הרבה מאמץ, הרבה קשיים בפעולות של מוטוריקה עדינה, אז כשבחרתי את הבלוז, גם היה איזשהו מקום של להבין שזה משהו שאני יכול לנגן. אני לא מנגן סולו מהיר של רוק אנד רול, מטאל וכאלה, אני מנגן שירים יחסית פשוטים, אקורדים יחסית פשוטים, קצב איטי בדרך כלל."

את ההחלטה להתמקד ביצירה ובמוסיקה קיבל בק לפני כשלוש שנים. אז הוא התגורר בטבריה אליה חזר אחרי שהדריך וחי שם עם הגרעין שלו. בק נקשר לנוער של טבריה, ועבד ב"רשת החברתית", עם נוער מנותק. במהלך השנתיים בטבריה כתב את רוב השירים, ולקראת קיץ 2015, הבין שהוא רוצה לצאת לסיבוב הופעות עם המוסיקה שלו, "לאיזושהי הרפתקאה, ממש ללכת עם זה עד הסוף". בק עזב את העבודה והתחיל לקבוע הופעות בפאבים, "שמתי את כל הדברים באוטו ועברתי לגור בו בכל התקופה הזו של הקיץ וקצת אחרי." בתקופה הזו איתמר השתפשף כאומן, קיבל אומץ להיחשף, וקבע לעצמו את כל ההופעות תחת הכותרת "תו נכה".

תו נכה

"בחרתי את זה כאיזשהו טייטל כי הרבה שירים שלי כמו 'נכה מחמד', 'פקיד קבלה בלוז' ו'השירותים', כתבתי אותם מתוך החוויה שלי כאדם עם מוגבלות. לספר קצת לאנשים, לגרום להם לצאת מהבועה ולחשוב על חוויה אחרת של המציאות שהיא החוויה שלי". הכותרת 'תו נכה' מסגרה את בק כנכה וייחודי בנוף המוסיקאלי, "אני גם מודה בלי להתבייש שהשתמשתי בזה כסוג של גימיק, גימיק מעניין שתפס לאנשים את העין והאוזן, לפני שהתחלתי בכלל להופיע ולפני שמישהו שמע את השם שלי באיזשהו מקום."

בק מסביר "בסוף, כשאני חושב על זה אז כולם בעצם נכים, כל אחד יש בו משהו שמגביל אותו, מקשה עליו ושהוא היה רוצה לחוות אחרת, לראות אחרת, זה מאוד לקחת את החוויה שלי ולהביא אותה. אם יש משהו שאנשים יכולים להתחבר אליו מכל החוויה הזאת של להיות נכה ולהכיר בזה שאתה נכה, שיש לך קושי, וזה בסדר לבקש עזרה ולהיות נתמך, וזה בסדר שיש דברים שאתה לא יכול לעשות או שיש דברים שתעשה באופן המיוחד שלך. אני אומר לאנשים בסופו של דבר 'אני לא מושלם, אני מכיר במגרעות שלי, מכיר בקשיים, מכיר בזה שאני לפעמים כן אצטרך להיות חלש ולהתמודד עם זה', דווקא להפוך את זה לחוזק זה חלק מהעניין". בק מספר שאנשים המומים מלראות נכה על הבמה, "הם לא יודעים איך לאכול את זה שמופיע מולם אדם שהוא נכה עם קביים".

למרות הגימיק של 'תו נכה', בק החליט לוותר על השם, "פעם הייתי ממש מתעצבן על זה שהיו מציעים לי עזרה כשאני לא צריך וחוטף קריזה. אני חושב שהיה בי משהו שמאוד רצה להוכיח את המסוגלות שלי. בגלל שאני כל הזמן צריך להתמודד עם התיוג הזה, החיצוני, של בן אדם עם מגבלה, זה מאוד מקטין, זה כל הזמן גורם לי להרגיש שאני לא יכול. הרגשתי כל הזמן צורך להוכיח את עצמי. וויתרתי על המקום הזה עכשיו, אני הרבה יותר שלם עם זה שזה פשוט מי שאני, ומכאן גם הבחירה לוותר על הכותרת של 'תו נכה', ולהתחיל להופיע בתור איתמר בק".

"זה הרי בא בדיוק אחרי גל השריפות בחיפה אז זה באיזשהו מקום יכול היה להיות 'אה, עוד שריפה', לא, זה לא עוד שריפה, זה אנשים עם מדיניות מכוונת שמזלזלת בבריאות ובחיים של אנשים. מוכרים את הבריאות שלנו בשביל כסף, לא צריך להגיד את זה אחרת, זה מה שאני אומר בשיר."

"כשאני מופיע ואני רואה בקהל מישהו בכיסא גלגלים, גם אני קצת נכה במקום הזה ש'היי, הנה נכה, קול! אנחנו אחים', אבל כולם נכים, וכולם יכולים להתחבר עם זה קצת". בק ישמח אם אנשים נכים יבואו דווקא להופעה שלו כי הם מתחברים למשהו וזה נוגע בהם במקום אישי, "עם המקום הזה של לקבל את עצמך במקום של החולשה".

להיות נכה בישראל

גם בק לא תמיד שם לב לנגישות שאינה נוגעת למגבלות שלו, אך כמישהו שהולך עם קביים, הוא נתקל באי-נגישות, "אני מסתדר, כי אני עולה ויורד מדרגות ואני הולך בכל תנאי ולא מפריעים לי הדברים האלה". לאי-השווין הוא שם לב בעיקר כשיוצא לו להסתובב עם אדם שקצת מוגבל יותר ממנו, "אני פתאום שם לב לדברים שגם אני לא תמיד חושב עליהם. אבל כן, הלוואי שהעניין הזה של הנגישות היה משהו ששמים עליו באמת את כל הדגש שצריך. שאנשים יוכלו להגיע למקומות האלה".

את הכעס של בק על היחס לנכים הוא מדגים דרך מקרה ששמע עליו לאחרונה, "יש פה בחיפה מרכז קהילתי לנכים, שהוא גם הוצאה לאור של 'אחווה'. לשכת הרווחה בחיפה קיבלה מלא תלונות שאין שום מוקד של הלשכה שהוא מונגש לנכים בעיר, אז עכשיו רוצים לסגור את המרכז הזה של אחווה ,כדי להעביר לשם לשכת רווחה כדי שתהיה לשכה נגישה. אז בשביל להנגיש את הרווחה יסגרו את המרכז הקהילתי של הנכים. איזה אבסורד זה?"

"קודם כל אני חושב שביחס ליוקר המחייה, גם שכר המינימום הוא לא מציאה גדולה, אבל כן, הבסיס צריך להיות שווה לכולם", מתייחס בק להצעת החוק של אילן גלאון להשוואת קצבת הנכות לשכר המינימום. מבחינתו של בק זה חייב לקרות, "אני לא מבין איך יש מישהו בכנסת שלא תומך בזה. אנשים עם מוגבלות הם לא מסכנים, הם לא בוחרים בזה, יש הרבה מאוד אנשים שהיו שמחים לצאת לעבוד ולקבל את התמיכה שהם צריכים בשביל זה ועדיין לקיים את עצמם בכבוד. זה לא אנשים שבוחרים לשבת בבית ולהתמסכן."

הבלוז של בק

מה שחיבר את בק לבלוז היה חבר טוב של המשפחה שהיו לו דיסקים של בלוז בבית. איכשהו ארגז דיסקים של חבר טוב של המשפחה הגיע אליו, ובק נשבה בקסמם של ביבי קינג, ג'ון לי יוקר, סטיבי ריי וקלפטון. "הבנתי שהשירים שכתבתי והלחנתי לפני זה גם קצת דומים לזה, וגם באיזשהו מקום זה היה נראה לי מתאים כי בבלוז אין יותר מידי קטע של שואו. כשמסתכלים היום על הופעה של קלפטון או באדי גאי אז כן, יש שם הרבה שואו, אבל הבלוז האותנטי, של העבד השחור מהמסיסיפי, זו המוסיקה שהוא מנגן עם עצמו בסוף יום או אפילו תוך כדי העבודה, כדי לתת קצב. משהו שהיו משתמשים בו, אני עובד קשה כל החיים אבל בסוף, בסוף היום יש לי את הפינה שלי, שאני יכול לחזור אליה, לשיר ולנגן וגם לספר את הסיפור שלי. לספר מה קורה סביבי על המקום שאני חי בו, על האנשים."

"קודם כל אני חושב שביחס ליוקר המחייה, גם שכר המינימום הוא לא מציאה גדולה, אבל כן, הבסיס צריך להיות שווה לכולם. אני לא מבין איך יש מישהו בכנסת שלא תומך בזה"

בק שאוהב את הופעות הסלון הביתיות, חושב שזה עוד זווית שמתחברת לבלוז, "נגני הבלוז הראשונים באמת הופיעו במסיבות בבתים, בחצרות, על המרפסת ואנשים היו באים. בתקופת היובש בארצות הברית היו מזקקים אלכוהול בהסתר לבד בבית, והיו מסיבות בית של בלוז ופתאום מוציאים איזה ליקר כזה מהמרתף, למרות שאסור. המסיבות בית האלה מסמלות שהבלוז בסופו של דבר הוא קהילתי, נגן היחיד עם המסר שלו כחלק מקהילה. סקיפ ג'יימס כתב את HARD TIME KILLING FLOOR על תקופה של עוני, שהאנשים הסתובבו ולא היה להם מה לאכול וחיפשו רק איך לצאת מהמשבר. או צ'ארלי פאטון כתב שיר בשם High water everywhere, על שיטפון מטורף שהיה בעיירה שלו, אנשים חזרו לבתים והכל מוצף ,ואין מה לעשות. הוא ממש כותב את זה בצורה הכי פשוטה 'הנה אני מתאר לכם את מה שקורה', אנשים אין להם אוכל, אנשים חוזרים הביתה והבית שלהם מוצף, ככה בלי יומרות ובלי מילים גובהות, פשוט ככה."

בק מתחבר גם למחאה שיש בבלוז, ומבחינתו מחאה זה על מה שקורה כאן ועכשיו ודורש שינוי, "יש בבלוז גם את הקטע של מוסיקת מחאה, אני חושב שזה חלק מהסיבה שהרבה בלוזיסטים אמיתיים כתבו את מה שהם כתבו, כדי להעביר את הסיפור הזה הלאה, כדי שאנשים יוכלו להבין מה קורה. אנשים שלא גרים בחיפה לא יכולים להבין מה זה שמיכל ענק של דלק עולה בלהבות ואת לא יודעת עד כמה, אף אחד לא מדבר בתקשורת, מצלמים את זה ומראים אבל אף אחד לא מדבר על כמה זה מזיק לבריאות. בלוז זו פלטפורמה ממש טובה לכתוב את הדבר הזה ושאנשים יקשיבו ויגידו 'וואלה קורה כאן משהו'."

"אבל כן אני מאמין שאני אמשיך לגור כאן בחיפה, כי באיזשהו מקום המאבק הזה הוא אומנם מאוד ספציפי, אבל יש לי תחושה שלעזוב ולא להלחם על זה בסופו של דבר זה ירדוף אותי לאן שלא אלך"

הקהילה של בק

ביוזמת ברק ויעל וקנין, הבעלים של 'קפה טיפול', קפה שכונתי ברחוב מסדה בחיפה, עלה רעיון לעשות ערב משותף, ובכל יום ראשון בערב יש ג'אם בלוז במקום. "ההצלחה של הערבים האלה כל יום ראשון זה משהו שבעיני פשוט מצדיק את כל מה שאני חושב על הכח של בלוז להיות איזשהו דבק קהילתי, שמביא אנשים להיות יחד. זה מאפשר גם לדבר על הדברים העצובים והקשים באיזו אירוניה מסויימת, וגם לשמוח, כי למרות שמדברים על הדברים הכי קשים אנשים רוקדים, אנשים מזיזים את התחת. מה שקורה פה זה מה שאני מקווה שיקרה בכל ההופעות. ההצלחה של ההופעות פשוט מוכיחה לי שזה משהו שאנשים אוהבים ומתחברים אליו. בגלל המבנה המוסיקאלי של הבלוז קל מאוד לנגן אותו ביחד.

"הכרתי פה חבר'ה שכנראה נמשיך לנגן יחד מעצם העובדה שהתחלנו לנגן יחד ונוצר החיבור. אז אני יכול להזמין אותם לנגן איתי בהופעות, זה טיבעי. זה הפך להיות מעין בית. לדוגמה, השבוע הייתי בקצת דאון, ולא רציתי לצאת מהבית, ועצם העובדה שזה קבוע וקורה כל שבוע אני קצת נהיה שבוי של השגרה, של זה שזה קורה כל שבוע, בשבילי יש בזה משהו טוב, מכניס אותי לרפטטיוביות הזו, הנה זה קורה."

בז"ן בלוז

אתמול (חמישי) בערב הוציא בק קליפ חדש, שהוא תוצר ישיר של מציאות החיים שלו בחיפה, "יש דברים כמו השריפה הזאת שהיתה בחנוכה בבז"ן שזה מעצבן אותי, זה נותן לי איזה מנוע, צריך להגיד על זה משהו, צריך להשמיע את הקול הזה, אנשים צריכים להבין שזה לא משהו שיכול לעבור על סדר היום. זאת התחושה. וזה הרי בא בדיוק אחרי גל השריפות בחיפה אז זה באיזשהו מקום יכול היה להיות 'אה, עוד שריפה', לא, זה לא עוד שריפה, זה אנשים עם מדיניות מכוונת שמזלזלת בבריאות ובחיים של אנשים. מוכרים את הבריאות שלנו בשביל כסף, לא צריך להגיד את זה אחרת, זה מה שאני אומר בשיר. זאת המציאות.

"זה קשור גם ל-CP שאני סובל ממנו, כי בסופו של דבר האיבר שהיה הכי פגוע ולא מפותח אצלי זה הריאות, נגיד את זה ככה, עדיף לי לא לשחק משחקים כשמדובר בזה. גם בזמן האחרון, ככל שאני מתמיד בלגור בחיפה, אז אני לפעמים חושב אולי כדאי לי לעזוב בגלל זיהום האוויר? עד כמה אני מזיק לעצמי בבחירה לחיות כאן? אני יודע שזה משהו שעובר להרבה אנשים בראש ואנשים גם עוזבים את חיפה בימים האלה.

"זה עצוב, זה מבאס, כי יש פה חברים, יש פה המון דברים שקורים ובא לי להמשיך לגור כאן ולעשות בלוז בימי ראשון, ולא לחשוב האם אני מזיק לעצמי בעצם זה שאני יוצא מהבית. אבל כן אני מאמין שאני אמשיך לגור כאן בחיפה, כי באיזשהו מקום המאבק הזה הוא אומנם מאוד ספציפי, אבל יש לי תחושה שלעזוב ולא להלחם על זה בסופו של דבר זה ירדוף אותי לאן שלא אלך. גם אם בצורות אחרות ובאופנים אחרים. אבל המאבקים האלה, המאבק הזה שבהרבה מקומות יש בו נגיעה, סביב המאבק נגד הפרטת הקרקעות בישראל, המאבק נגד הבנייה על החופים, כל הדברים האלה שקשורים לטבע ולאדמה ולדברים הכי בסיסיים שאנחנו צריכים לחיים שלנו, זה הדברים שצריך להאבק עליהם ואי אפשר לוותר. זה ירדוף אותנו לאן שנלך".

"הייתי רוצה שהיצירה שלי תגיע להרבה אנשים, קשה לי להגיד, הייתי רוצה שזה יעורר מחשבה קודם כל, במחאה יש כמה שלבים, צריך לחשוף קודם כל לחשוף בן אדם למשהו שקורה לגרום לו לחשוב על זה ואז אחרי שהוא כבר חשב על זה, אתה יכול לקרוא לפעולה ממשית. בתור מישהו שהשתתף ממש במחאת אוהלים, אני חווה על עצמי איזשהו יאוש, יאוש מהאפשרות להאמין שהפגנה יכולה לשנות פה משהו, אבל הדבר הכי גדול שקרה במחאת האוהלים ב-2011 זה שהשיח השתנה, ואנשים התחילו לדבר על הדברים בצורה שונה. אז אם אפשר לגרום לאנשים את זה לפתוח את השיח לעוד דברים אז זה מספיק חשוב בעיני. תקראו לי, אני אנגן בכל מקום."

השיר 'בז"ן בלוז'

הקליפ "בז"ן בלוז" צולם בהופעה של בק בפסטיבל הבלוז בתל אביב בתחילת ינואר

"קם בצהריים לתוך הסרחון
משפשף את העיניים, אולי עדיף לחזור לישון
עשן כבד עולה עכשיו מן המפרץ
בוער מיכל של דלק, לנשום זה לא מומלץ
כשמדובר בביטחון כספים פה נשפכים
על איומים שמבחוץ אבל מה קורה בפנים?
את ראש הממשלה מזמן ברור, קונים במזומן
אז מי אם לא אנחנו נשלם בסוף על בזיונות בז"ן
בערב מדליקים נרות של חנוכה
נס גדול היה פה, כל העיר לא נדלקה
את ראש העיר מזמן כולם יודעים קנו במזומן
ורק אנחנו נשלם בסוף באסטמה וסרטן
את הבריאות שלנו זה ברור- מכרו במזומן
מי אם לא אנחנו נשלם בסוף על בזיונות בז"ן
ולנו הם יגישו ת'חשבון על בזיונות בז"ן."

ההופעה הבאה של איתמר בק – תיאטרון הסטודיו בחיפה ב-3/2/17 בשעה 21:00