הקיצוץ הרוחבי שאושר אתמול (ראשון) בממשלה מראה שגם במשרד האוצר הקונספציה עוד לא השתנתה. המוטיבציה לצמצום הגירעון התקציבי ברורה, אבל ספק אם הקיצוץ הרוחבי ישיג את המטרה. לפני קצת יותר משנה קבעה קרן המטבע הבינלאומית שצמצום תקציבי לא משפר את מצב החוב הלאומי. הנזק של הקיצוץ, לעומת זאת, ודאי. השירותים הציבוריים המתפוררים בישראל סובלים מהרעבה תקציבית רבת שנים גם כך, וקיצוץ נוסף רק יחמיר את מצבם. הפגיעה לא תורגש רק בביטחון וברווחה של אזרחי ישראל, אלא גם בצמיחה הכלכלית לשנים רבות.
הקיצוץ של כמיליארד שקלים נועד לממן את הארכת שהייתם של המפונים במלונות. חציו יגיע מהסכם המורים, וחציו מקיצוץ רוחבי במשרדי הממשלה. אף שמדובר בסכום קטן במונחי תקציב של 0.05% תוצר, התעקשות האוצר וראש הממשלה בנימין נתניהו מבהירה את כוונתם לקראת תקציב 2025. סכומים גדולים בהרבה יעמדו על הכף לנוכח הוצאות המלחמה והצורך להגדיל את תקציב הביטחון גם בטווח הארוך.
קרן המטבע: קיצוצים לא משפרים את מצב החוב הלאומי
הבעיה היא שהסיכויים שהקיצוץ יצליח לשפר את מצב החוב הלאומי קטנים. במחקר שפורסם באפריל האחרון קבעה קרן המטבע הבינלאומית שבממוצע, צמצום תקציבי לא מוביל לשיפור המיוחל בחוב. הסיבה, מסבירים חוקרי הקרן, היא ההשפעה השלילית של צמצום תקציבי על הצמיחה הכלכלית. ההאטה הכלכלית פוגעת בהכנסות המדינה ממיסוי, מגדילה את ההוצאה על רווחה, וחשוב מכך, מביאה להקטנת התוצר. מכיוון שהחוב הציבורי נמדד במונחי תוצר, ככל שהוא קטן יותר, החוב גדל.
העובדה שהכלכלה הישראלית נמצאת בהאטה בשל המלחמה רק מחמירה את המצב. לפי המחקר, ההשפעה השלילית של צמצום ההוצאה חזקה במיוחד בתקופות האטה, ולכן גם הכישלון בצמצום החוב. ברבעון הראשון של 2024 הכלכלה הישראלית הצטמצמה ב-0.13% בהשוואה לרבעון המקביל ב-2023.
השירותים החברתיים מורעבים
ההוצאה הממשלתית הכללית תגדל בעקבות הוצאות המלחמה. הקיצוץ נוגע להוצאה האזרחית, ובמובן זה התקציב אינו מצומצם. אבל מצבם של השירותים החברתיים בישראל בכי רע. לפי מחקר של פורום ארלוזורוב, ההוצאה האזרחית בישראל צריכה לגדול ב-171 מיליארדי שקלים כדי להגיע לממוצע ה-OECD.
המשמעות היא שהתשתיות ומערכות החינוך, הרווחה, הבריאות ושאר השירותים האזרחיים על סף קריסה. המערכות הללו חיוניות לרווחת אזרחי ישראל ולצמיחה כלכלית ארוכת טווח. בנק ישראל מצביע במשך שנים על המחסור בהשקעות בהון פיזי ואנושי בישראל, ועל השפעתו השלילית על הפריון והצמיחה. ג'וזף שטיגליץ, כלכלן זוכה פרס נובל, אמר בתחילת השנה שהשקעה ציבורית במחקר ופיתוח, בחינוך ובבריאות נושאת תשואה גבוהה. הדברים נאמרו בנאום שבו שטיגליץ עודד מיסוי על העשירים לטובת הרחבת ההוצאה הציבורית.
החלופה: מיסוי וגיוס חוב
לנתניהו שני מקורות מימון אלטרנטיביים: מיסוי וגיוס חוב. לנוכח ההאטה הכלכלית וההרעבה התקציבית של המערכת הציבורית, שניהם עדיפים על גישת הצנע שהוביל ב-20 השנים האחרונות, ועדיף אף יותר שילוב של שניהם. בדצמבר האחרון פרסם פורום ארלוזורוב דו"ח המציג חלופות מדיניות למימון המלחמה, הגידול בתקציב הביטחון וחיזוק ההשקעות הציבוריות.
גיוס חוב למימון המלחמה וחיזוק השירותים הציבוריים אפשרי כי רמת החוב יחסית נמוכה כיום, והרחבת ההשקעה הממשלתית מאיצה את הצמיחה. רמת החוב הציבורי עדיין נמוכה בהרבה מהממוצע בכלכלות מפותחות, ויכולה לסבול הרחבה. החוב הציבורי הסתכם ב-2023, שכללה מלחמה ברבעון האחרון, ב-61.8% מהתוצר. לשם השוואה, בגוש האירו החוב הציבורי עומד על כמעט 90% מהתוצר, בקרב הכלכלות המתקדמות על כ-111% מהתוצר, ובקרב הכלכלות המתקדמות הגדולות (G7) על 126.1% מהתוצר.
מיליארד השקלים הנידונים הם סכום מזערי, ויוסיפו כ-0.05% תוצר לחוב (לפי תוצר 2023), אבל השאלה הגדולה היא לגבי תקציב 2025. במשרד האוצר מדברים על הגדלה של כ-20 מיליארד שקלים, הרבה פחות ממה שדורש משרד הביטחון – 60 מיליארד שקלים. לפי מספרי 2023, 60 מיליארד שקלים יהיו יותר מ-3% מהתוצר.
אולם תקציב מוגדל, אם ינוהל נכון, יאיץ את הצמיחה. צמיחה כלכלית מגדילה את ההכנסות ממסים ומקטינה את החוב במונחי תוצר. לפי מחקר שפורסם בתחילת החודש באחד מכתבי העת האקדמיים היוקרתיים ביותר בתחום הכלכלה, הוצאות ביטחון משפיעות לחיוב על תעסוקה, צריכה, פריון עבודה והקמת חברות.
המקור הנוסף הוא מיסוי. נטל המס בישראל נמוך בהשוואה בינלאומית, מה שמסביר את חוסר היכולת להרחיב את ההשקעה הציבורית בלי להרחיב את הגירעון. לפי פורום ארלוזורוב, ההכנסה הציבורית בישראל עמדה על כמעט 38% מהתוצר ב-2022, לעומת ממוצע של 41.4% ב-OECD ו-48.7% במדינות הסמן, קבוצת מדינות בעלות מאפיינים דומים לישראל. זו הסיבה שמדינות הסמן מקיימות רמת השקעה ציבורית גבוהה בהרבה מאשר בישראל אך שומרות על רמת חוב דומה לה (כ-60% מהתוצר). הגעה לממוצע ה-OECD תוסיף לתקציב יותר מ-60 מיליארד שקלים בשנה. הפער בהכנסות ביחס לממוצע מדינות הסמן עומד על כ-200 מיליארד שקלים.
המחסור האדיר בהשקעות ציבוריות אזרחיות וביטחוניות אינו מוטל בספק. המחקר של פורום ארלוזורוב מראה בבהירות שבעזרת הרחבה מתונה של החוב והמיסוי אפשר לא רק לעמוד בגידול בהוצאות הביטחון, אלא להרחיב את ההשקעה הציבורית. ישראל לא תוכל להגן על אזרחיה, להבטיח את רווחתם ולשמור על צמיחה כלכלית בריאה ללא שינוי גישה באוצר ובמשרד ראש הממשלה.
