ביום רביעי האחרון איים שר התחבורה ישראל כ"ץ,  כי במידה וההסתדרות תשבית את נמלי ישראל – תקודם הצעת חוק של חברת הכנסת מהספסלים האחוריים של הליכוד, ח"כ שירן השכל. הצעת החוק נקראת 'חוק בוררות חובה בשירותים חיוניים', כותרת חיננית שמשמעותה הגסה היא בפשטות הגבלת זכות השביתה – זכות יסוד דמוקרטית העומדת לעובדים. נושא הגבלת זכות השביתה, חוזר שוב ושוב לסדר היום לאורך השנים האחרונות.

אין זה המאמץ היחיד המתקיים כיום להגבלת זכות השביתה בישראל. ח"כ עודד פורר (ישראל ביתנו) מקדם הצעת חוק שתכליתה להגביל את יכולתם של מורות ועובדות הוראה במוסדות חינוך להכריז על סכסוך עבודה, וח"כ ישראל אייכלר (יהדות התורה) מקדם הצעת חוק לגבי האופן בו העובדים בשירות הציבורי יוכלו לפעול במסגרת סכסוך עבודה. בשני המקרים הטיעונים של חברי הכנסת קשורים ל"הגנה על הציבור". הציבור, משום מה, אינו כולל את העובדים ואת יכולתם להתגונן ממעסיקים פוגעניים. עוד נקודה חשובה להבהיר שהמדינה עצמה היא המעסיק הגדול במשק, וגם המעסיק הפוגעני במשק – החל מצורות העסקה קבלניות וכלה בניכוי שכר שרירותי למורים ולמורות בישראל. אך נראה כי חברי הכנסת מוטרדים יותר מיכולתם של העובדים להתגונן, מאשר בתיקון ליקויים אלו.

היום ידונו בוועדת השרים לענייני חקיקה בהצעתו לאסור על "שביתות פתע" (אין חיה כזו, יש רק שביתות במסגרת סכסוך עבודה שהוכרז, אבל מילא) בשירות הציבורי. לפי הצעתו של אייכלר יחויבו העובדים להודיע 48 שעות מראש על מקום השביתה, היקפה ומועד סיומה, וזאת על מנת שלא לפגוע ב"חפים מפשע", כהגדרת אייכלר.

ניסנקורן לא נרתע

יו"ר ההסתדרות, אבי ניסנקורן, הגיב למסיבת העיתונאים של שר התחבורה ביום רביעי, במסיבת עיתונאים משל עצמו, בבית ההסתדרות, שם הראה כי אין בכוונתו להירתע בעקבות האיומים מצדו של השר.

בנוגע למאבק בנמל הבהיר ניסנקורן כי מדובר במאבק כנגד פיטורים של מאות עובדים. "אנחנו ברגע האמת," אמר ניסנקורן. "העובדים מעל לשלוש שנים מטורטרים ומרגישים חוסר ודאות לגבי עתידם. אנחנו אחרי שבועות של שיחות עם משרד האוצר ומשרד התחבורה והמחלוקת נעוצה בדבר אחד: העובדים, ובייחוד עובדי דור ב', צריכים לדעת שיש להם עתיד תעסוקתי בנמלים".

ולגבי איומיו של השר אמר ניסנקורן: "אנחנו הגשנו בקשה אתמול להסיר את המגבלה של השביתה ולתת אפשרות לשני הנמלים לצאת לשביתה, ביחד. אנחנו בימים של סולידריות ואנחנו צריכים להכריע את המחלוקת הזו". כזכור, בית הדין לעבודה הגביל את יכולתם של עובדי הנמלים לשבות בכל הנוגע לרפורמה בנמלים. מזה למעלה מ-3 שנים שהנמלים אינם שובתים, והמו"מ נגרר. כעת, הוחלט בהסתדרות להוביל את המשא ומתן בנמלים להכרה, מה שהוביל כנראה גם להצהרתו הלוחמנית של השר כ"ץ.

"משה, בוא נעביר את החוק הזה"

בשנת 2013 הוביל משרד ראש הממשלה, כשבראשו עומד בנימין נתניהו, יחד עם משרדי האוצר, המשפטים והכלכלה ניסוח הצעת חוק ממשלתית שעניינה קביעה של תחומים ושירותים, כגון בריאות, חוץ ותשתיות, אשר יוגדרו כחיוניים ולפיכך תיאסר על עובדיהם הזכות לשבות. הצעת החוק ביקשה לכונן מוסד שתפקידו יהיה לנהל "בוררות" בין נציגות העובדים והמדינה. ההסתדרות, כמובן, הודיעה כי קידום הצעת חוק זו תוביל למאבק חריף כנגד הממשלה, שיוכל בעצמו להגיע לכדי השבתה כללית של המשק.

הצעת חוק בוררות חובה שיחקה תפקיד במו"מ הקואלציוני להרכבת הממשלה הנוכחית, ב-2015. נציגי ראש הממשלה במו"מ ביקשו לדאוג שהסיעות השונות המצטרפות לקואליציה יתמכו בהצעת החוק, אולם משה כחלון וסיעת כולנו תבעו להוריד את הנושא מסדר היום כתנאי לכניסתם לממשלה. עם זאת, דואג הליכוד לשמור על הצעת החוק על אש קטנה ובטווח עין. אחד מצעדיה הראשונים של ח"כ שרן השכל מהליכוד עם כניסתה לכנסת, היה הגשתה מחדש – הפעם כהצעת חוק פרטית. במהלך הדיונים לניסוח חוק ההסדרים הצמוד לתקציב 2017-2018, העלה נתניהו את הנושא שוב בשיחה שקיים עם שר האוצר והפקידות הבכירה במשרדו. "אתם יודעים איך אפשר להשיג צמיחה של 5%? יש רק דרך אחת לעשות זאת. חוק בוררות חובה" אמר, ופנה באופן אישי לשר כחלון: "משה, אני ואתה כבר עבדנו יחד לא מעט. אנחנו לא תמימים. בוא נעביר את החוק הזה".

למעשה נושא הגבלת זכות השביתה מהווה אג'נדה מרכזית של נתניהו, עוד מימיו כשר האוצר בשנת 2003, כחלק מפעולתו להחלשת כוחה של העבודה המאורגנת בישראל. "לא ניתן לדבר הזה להימשך. אם ההסתדרות תמשיך בדרך זו, נשלול ממנה את הדרך לשתק את המדינה" אמר אז נתניהו, נוכח גל שביתות שהגיעו כתגובה למדיניות הקיצוצים וההפרטה שהוביל, ובייחוד כנגד הפרטת הפנסיות. גם באותה עת, נופף נתניהו בשורת הצעות חוק שנועדו להגביל את זכות השביתה – ביניהן, הצעה לחייב הצבעה טרם נקיטת שביתה במגזר הציבורי וטרם נקיטת שביתה כללית, וכן בקשה להאריך את משך תקופת הצינון בין הכרזה על סכסוך עבודה, לבין נקיטת צעדים ארגוניים מ-15 ל-60 יום.

ראש הממשלה נתניהו ושר התחבורה כ"ץ. צילום ארכיון: פלאש 90

ההצעות להגבלת זכות השביתה מבקשות בין היתר למנוע גם מצבים של שביתת סולידאריות. הכוונה היא למשל לשביתות כלליות במשק, שמטרתן אינה נוגעת באופן ישיר לגופים השובתים. שביתה כזו היתה למשל השביתה הכללית במאבק לקליטת עובדי קבלן להעסקה ישירה ב-2011. בשנים האחרונות הוכרזו גם מספר סכסוכי עבודה כלליים במשק, שלא הגיעו לבסוף לכדי שביתה, אולם הובילו להישגים כגון העלאת שכר המינימום, הגדלת ההפרשות לפנסיית חובה ושילוב אנשים עם מוגבלויות בשוק העבודה- זאת בזכות כוחם הארגוני של אותם ועדים גדולים עליהם מבקשים להחיל את הגבלת זכות השביתה.

יש לציין כי איומו של שר התחבורה כ"ץ, בא על רקע פניית ההסתדרות לבית הדין הארצי לעבודה בדרישה שיאפשר לה לנקוט צעדים ארגוניים בנמלים, נוכח המבוי הסתום במו"מ עם המדינה על נושא הביטחון התעסוקתי לעובדיהם. כבר לפני שלוש שנים, קבע בית הדין לעבודה כי לא יאפשר לעובדי הנמלים לשבות, אף שקמה להם עילה מוצדקת לכך נוכח התנהלותה החד צדדית של המדינה בקידום רפורמת הקמת שני הנמלים החדשים. בית הדין הסתפק בחיוב המדינה לשבת למו"מ בנושא, ועשה זאת שוב ושוב נוכח טענות ההסתדרות על גרירת הרגליים מצידה.

זכות הצעקה

זכות השביתה נחשבת לאחת מזכויות היסוד הכלכליות-חברתיות בחברה דמוקרטית, לצד זכות ההתארגנות והזכות לנהל מו"מ קיבוצי. ככזו היא מוכרת בחוקים רבים במדינות שונות, וכן באמנות בינלאומיות רבות, ביניהן כאלו עליהן חתומה ישראל. על אף שבישראל אין חוק המעגן את זכות השביתה, זכות השביתה הוכרה בפסיקה כזכות יסוד של העובד. עובדים המאורגנים במסגרת ארגון עובדים ייציג, רשאים להכריז על סכסוך עבודה, ובתום תקופת צינון בת 15 יום, במהלכה נדרשים העובדים והמעסיקים לקיים מו"מ בתום לב, עומדת להם זכות השביתה. למעסיקים אסור לפגוע בעובדיהם בשל שביתה שהוכרזה כדין, וכן היא אינה נחשבת כהפרה לא חוקית של חוזה העבודה ואין לתבוע את העובד על נזקים שספק המעסיק בגינה. כמו כן נאסר על מעסיקים בישראל לשבור שביתה באמצעות העסקת עובדים חדשים אשר יחליפו את העובדים השובתים.