זכות השביתה היא הישג של ארגוני עובדים ומאבקי עובדים שהושגו בכ-150 שנים של מאבקים ברחבי העולם. התפתחות התעשייה הובילה ליכולת יצור מוגברת אשר נתנה בידי מעסיקים ובעלי הון אמצעים להשגת עושר ועצמה אדירים. אך אל מול כוחם המתעצם התייצב מעמד של עובדים בבתי החרושת והסדנאות, אשר החלו להתארגן על מנת לאזן את כוחם של המעסיקים. השביתה היא בעצם הכלי היחיד של העובדים לפעול מול המעסיק, באופן שיש לו "שיניים", שגם מכאיב במידת מה למעסיק, אשר מחזיק במרבית הכוח במערכת יחסי העבודה.

מדינות שונות התערבו במגוון דרכים על מנת להגדיר את מערך האיזונים הזה בין העובדים למעסיקים. ישנן צורות שונות של התערבות, ומערכי בלמים ואיזונים, אך ניתן לומר באופן כוללני כי המדינות אשר מנצלות את כוחן כדי להתייצב לימין המעסיקים ובעלי ההון ומונעות את זכות השביתה נוטות לסמכותניות, ואילו מדינות דמוקרטיות מגנות על יכולת ההתארגנות של העובדים במקומות העבודה. עם זאת, הניאו-ליברליזם הביא לכרסום הולך וגובר בהגנה שמדינות דמוקרטיות מעניקות לעובדים.

תהלוכת האחד במאי 1947 (צילום ארכיון: לע"מ)

תהלוכת האחד במאי 1947 (צילום ארכיון: לע"מ)