"זה כבר עשר שנים ואין מילים", אומר אילן מנגיסטו, אחיו הבכור של אברה מנגיסטו, שיציין ביום חמישי הקרוב יום הולדת 38, יום הולדת תשיעי בשבי החמאס. "יום הולדת מאוד קשה לעשות במצב כזה. מה אפשר לברך אדם שנמצא במצב הזה? רק לבקש ממנו סליחה שלא הצלחנו להחזיר אותו עד היום, למרות כל המאמצים שעשינו.

"המון פעמים אנשים טובים רוצים לשמוע את הסיפור של אברה, אבל לא תמיד יש כוחות. להורים זה בכלל לא פשוט, הנפש שלהם פצועה. המשפחה תמימה וציונית, מאמינים במדינה ובראשי ממשלות. גם עכשיו אחרי עשר שנים מאמינים שהממשלה תחזיר את אברה, הישאם א-סייד (אזרח ישראלי שמוחזק גם הוא בשבי חמאס מאז 2015) והחיילים והחטופים". 

"היינו באו"ם, בשגרירות, הפגנות, חסימת כבישים"

ב-7 בספטמבר ימלאו עשר שנים ליום בו חצה מנגיסטו את הגבול לעזה, דרך חוף זיקים. כל השנים האלה שאחיו בשבי חמאס התעצמו עבור האח אילן לנוכח החודשים שעברו מאז 7 באוקטובר. הכל הפך לאינטנסיבי יותר, קיצוני יותר. כל צומת בו הייתה משפחת מנגיסטו, נקרתה בדרכן של משפחות החטופים: מה לספר לתקשורת? כמה ואיפה להפגין? האם לסמוך על הגורמים הביטחוניים? האם להאמין לפוליטיקאים?

"אין פעילות אחת שלא עשינו", מספר מנגיסטו. "היינו באו"ם, בשגרירות, הפגנות, חסימת כבישים, חסימת משאיות סיוע, גייסנו את כל המפלגות. לצערי המשפחות היום נאלצות לעשות את אותם דברים בדיוק".

במשפחת מנגיסטו למודי נסיון עם הודעות, תקוות ואכזבות. בחודש שעבר סיפר מעל במת כיכר החטופים גיל אליאס, חבר וקרוב משפחה, שהיו הזדמנויות לשחרר את אברה, ובגלל הרכב קואליציוני הדבר כשל. כך שלצד ההתרגשות מהדיווחים שאברה והישאם אסייד אמורים להיכלל בפעימה הראשונה של העסקה הבאה, בקטגוריה ההומניטרית, אילן יודע שזה לא נגמר עד שזה נגמר. "עשר שנים בלתי נסבלות, בכל עסקה הומניטרית אברה והישאם חייבים להיות בפנים. יש פה ציבור מאוד גדול שנושא את עיניו לכך שאברה יחזור". 

"המצב מפחיד ומלחיץ ואנחנו חסרי אונים"

הרבה מאוד השתנה מאז 7 באוקטובר, בהיבטים שונים הקשורים לאברה ולמשפחה. "נפגשנו בחודשים האחרונים עם האלוף במיל' ניצן אלון (הממונה בצה"ל על החטופים והנעדרים – י"פ), שדיבר איתנו בשיחה פתוחה וכנה, הדגיש את האחריות להחזרת אברה, ומבין את כל ההשלכות. מבחינתו הוא מחויב למשימה".

מנגיסטו מספר שהמידע העדכני שיש למשפחה מהחודשים האחרונים הוא שאברה בחיים. "מערכת הביטחון מעדכנת את המשפחות כל מספר שבועות וחודשים מי בחיים. לשמחתי, כרגע המידע העדכני הוא שאברה בחיים – הוא מוחזק בידי חמאס והם האחראים הבלעדיים להחזקתו, אבל אין לי ספק שמצבו לא פשוט. אני רואה את החטופים שהיו חודשים בשבי וחזרו, רואים מה קרה להם, תאר לך מה זה עשר שנים? אין ספק שהמצב שלו קריטי מאוד". 

נוכח החדשות על עוד ועוד חטופים שחוזרים מתים, החששות במשפחה התגברו לאחרונה. "אם לפני 7 באוקטובר היינו קצת רגועים, שהוא יחזור ושהוא במצב יציב, למשפחה נוספו דאגות וחוסר שינה. חזרנו אחורה. המצב לא פשוט עם הלחימה שמתנהלת בעזה. כל המשפחות מחכות שלא לקבל בשורה רעה. המצב מפחיד ומלחיץ ואנחנו בסך הכל חסרי אונים. כל תמונה, כל הודעה כזו, זה מאוד מלחיץ את המשפחות. המספר רק הולך וקטן ואני לא יודע מי יחזיק מעמד. כל טלפון שאתה מקבל, אתה לא יודע מה הולך להיות. אני מקווה שמקבלי ההחלטות מבינים שזה שעון חול". 

"האינסטינקט הוא לסמוך על המדינה, בדיעבד זו הייתה טעות"

גם זה השתנה לאחר המחדל והאסון: בזכות דרישה תקיפה של פעילים חברתיים ושל חברי כנסת, בהם ח"כ צגה מלקו מהליכוד, משפחת מנגיסטו נכללת בסיוע שמקבלות משפחות החטופים, כמשפחת שבוי. "עד היום, חוץ מתמיכה בפעילויות מסוימות בחו"ל, כל התמיכה של המדינה, חוץ מדברים נקודתיים, התחילה אחרי 7 באוקטובר", מספר מנגיסטו. "לא היינו מוכרים, לשום גורם, לא ביטוח לאומי ולא שום דבר". 

"בדיעבד תמיד יהיו חרטות", מספר מנגיסטו בגילוי לב על האופן בו התמודדה המשפחה, לבדה בהתחלה, עם הבשורה והלחצים שהופעלו עליה. "לא ראינו את כל התמונה, ואין ספק שהטעות הראשונה היא שנמנענו מלהוציא את הסיפור איך שהוא התחיל. היה צריך מייד, אבל היה צו איסור פרסום קרוב לשנה. אתה לא יודע איך להתנהל. אמרו לנו שהדרך החשאית היא הכי טובה. עצוב לנו וכואב, אבל אני מבין שיש דברים שלא תלויים בנו.

"האינסטינקט האוטומטי הוא לסמוך על המדינה שתעשה מה שצריך, בדיעבד זו הייתה טעות. אם הייתה תמיכה מאוד חזקה, והנושא של אברה היה למעלה, היה אפשר להחזיר אותו מזמן. עוד קצת לחץ מאסיבי, גם ראש הממשלה וחברי הקבינט היו מבינים שיש קלף חזק. לסוגיות הומניטריות תמיד יש פתרונות. אבל היו לצערי סדרי עדיפות, ולא השתמשו בזה בצורה הנכונה. דברים היו יכולים להיראות אחרת. גם הצד השני הבין שהילד תמים ולא בריא בנפשו, אבל המדינה התעלמה. הפוליטיקה מחריבה כל חלקה טובה". 

למרות הכל מנגיסטו סומך על הרשויות והמנהיגים. "עדיין לא איבדתי אמון, אני נוטה להאמין שיש רצון טוב. כן, במבחן התוצאה הוא שם עשר שנים, ואני לא יודע איך זה יסתיים. זה החלום שלנו, לפתוח את מהדורות החדשות ולשמוע 'אברה חוזר'. זה עדיין לא קורה.

"חזרתו של אברה זה אחד הדברים שיהיו הכי משמחים גם לקהילה האתיופית וגם לכלל הציבור הישראלי. זה יתרום המון למדינה, יראה את הדברים הערכיים והאמיתיים, שלא מפקירים שום שבוי, ושמדינת ישראל תעשה באמת הכל כדי להחזיר אותו הביתה. המבחן זה אברה. זה יחזיר את הערכים של פדיון שבויים וערבות הדדית". 

 יום הולדת בכיכר החטופים

"את אברה אני זוכר כאח צנוע, מאוד חכם. כל חג הוא היה אוהב לבוא אליי הביתה", מספר מנגיסטו. "אחת הסיבות היא שהוא אוהב את התבשילים של אשתי, אסתר, שהיא בשלנית טובה. בעיקר את האינג'רה עם הבשר והרוטב. הוא היה מתקשר אליי כל חג ואומר שהוא בדרך. תמיד היה יושב בשילוב ידיים ואחרי שהיה סועד, אמר לי שמצאתי אישה טובה".

מנסיגטו מספר שאחיו דאג מאוד לאימם, אגרנש. "באחת השיחות ככה בסלון עם אמא, היא אמרה 'מי יטפל בי כשאני אהיה זקנה?'. אברה אמר, 'אני פה, מה זה מי יטפל בך?'. הוא מאוד קשור להורים. כשהיו יוצאים לאירוע, הוא לא היה נרדם עד שחזרו. עד היום כל פעם שמזכירים את אברה אמא מתחילה לבכות. יש להם קשר מאוד חזק". 

"מספיק לי רק לראות אותו בחזרה", משתף מנגיסטו על התקווה לרגע בו אברה יחזור הביתה. "אצלנו במשפחה מדברים במבטים – רק מסתכלים ויודעים מה עובר על בנאדם. יהיה מאוד קשה לגשת אליו. לאברה יש חכמת חיים והוא נשמה גבוהה, ילד טוב, שאהב לטייל במרחב הפתוח וללכת לים. הילד הגדול שלי בן 12, ככה שהוא היה בן שנתיים כשהוא הלך, ושני הקטנים שלי בכלל לא פגשו אותו חוץ מבתמונה". 

המשפחה, פעילים ואנשי ציבור יציינו את יום ההולדת של מנגיסטו בכיכר החטופים ביום חמישי בשעה 19:00, והאח אילן מזמין את כלל הציבור להשתתף.

"הרבה אנשים ממשפחות החטופים מבקשים סליחה שלא היו איתנו עד היום", הוא אומר, "אבל אני לא שופט אף אחד. המודעות לאברה עלתה, הפנים של אברה הולכות עם הציבור הישראלי המון זמן, ורוב הציבור מכיר את הסיפור ואת הטרגדיה שהמשפחה עוברת. אנחנו מרגישים תמיכה ואיכפתיות במיוחד ממשפחות החטופים שהצטרפו למעגל שלא תיארו שיגיע אליהם. אבל כדי שהציבור יבין שאברה הוא לא עוד תמונה בקיר, מדובר בילד שחייך וצמח, שיכירו את הנשמה הטהורה והזכה שהוא, אני מזמין את כולם לכיכר".