"התארגנות מהירה בזירה היהודית-ערבית הייתה משמעותית ביכולת למנוע הסלמה בערים המעורבות", אומרת ל'דבר' ד"ר שני פייס, מנהלת המחקר וההערכה בארגון 'יוזמות אברהם', על מחקר שערכה ובחן את תגובותיהם של פעילים ומנהיגים בחברה האזרחית לטבח 7 באוקטובר ומלחמת חרבות ברזל. לפי המחקר, החשש מחזרה למצב של פרעות ברחובות הערים, כפי שהתקיימו במבצע 'שומר החומות' במאי 2021, היה מניע מרכזי עבור פעילים שיזמו פעולה ממתנת.

מהמחקר עולה מגוון של יוזמות שצמחו במהלך המלחמה: מקבוצות יהודיות-ערביות שהתארגנו לניקוי משותף של מקלטים ואיסוף מזון וציוד; 'משמר יהודי-ערבי' שחבריו הסתובבו ברחובות כדי למנוע התנכלויות ואלימות בנקודות חיכוך; ופעילויות ממוקדות להזמת שמועות שליבו את המתח.

ד"ר פייס הציגה את מסקנות הביניים מהמחקר ב'כנס הערים המעורבות' של הארגון. הוא התבסס על ראיונות עם כ-30 פעילים, תושבים ובעלי תפקידים, ונערך בין דצמבר 2023 לאוגוסט 2024.

היא מדגישה שהסיבות לכך שאירועי מאי 2021 לא חזרו על עצמם באוקטובר 2023 הן רבות ומורכבות, וההתארגנויות שפעלו בשטח הן מרכיב אחד בתוך תמונה רחבה. "קשה  לבוא ולומר למה משהו לא קרה, מה הגורם המרכזי שמנע את זה ומה מידת ההשפעה של גורם זה או אחר". אך יחד עם זאת, "אנחנו יכולים לבדוק דברים שהתחילו להתפתח, ומסיבות שונות נעצרו או נמנעו. וגם, כמובן, את התחושות של האנשים".

לדברי ד"ר פייס, בעקבות האירועים של ימי 'שומרי חומות' גם נצבר ידע מחקרי, שתרם לאפקטיביות של פעולות המניעה. בין היתר היא מזכירה מחקר של ד"ר רולי רוזן, תחת השם 'שוברי חומות – ההתמודדות העירונית עם אירועי מאי 2021 בחיפה'. לדבריה, המחקר הראה ש"כדי למנוע אלימות והסלמה בערים מעורבות ובאזורים מעורבים, חשוב לייצר משולש של אימפקט – העירייה, המשטרה וארגוני החברה האזרחית".

"התושבים הבינו שהמדינה לא שומרת עליהם"

מהמחקר עולה שהחשש של הפעילים מחיכוך היה ממשי. "אנשים נשארו עם הפצע של מאי 2021, ונוסף אליו גם אובדן השליטה של המדינה שהועצם ב-7 באוקטובר. אנשים קראו לעזרה ולא קיבלו מענה, ותושבים בערים המעורבות הבינו שהמדינה לא שומרת עליהם. משם, לא ארוכה הדרך לזה שאנשים יקומו על השכנים שלהם".

ד"ר פייס מונה מספר היבטים במציאות שעוררו בנשאלים דאגה ודחפו אותם לפעול. אחד מהם הוא האפשרות שאזרחים רבים שמרגישים לא בטוחים ינסו להשיג נשק, מצב שהפעילים ראו כהתחמשות מסוכנת שעלולה להוביל למלחמת אזרחית. שני הוא החשש מרדיפה פוליטית – על פי פייס, 160 הליכי משמעת נפתחו נגד סטודנטים ערבים תוך מספר חודשים, רובם על פרסומים ברשתות החברתיות. לדברי פייס, אחד המניעים לקשרים שנוצרו בין ארגונים ופעילים בחודשים הראשונים למלחמה היה הניסיון להתמודד עם החשדנות ההדדית בין יהודים לערבים.

גם המחסור במיגון, שהמענה לו דרש התארגנות מיידית וחוצת מגזרים, הניע פעולה אזרחית משותפת. בין היתר התגלה שחלק מהמקלטים הציבוריים לא שמישים, ושאין מים בשירותים או שהם מאוד מלוכלכים. נחשף גם אי שוויון: יישובים ערבים ושכונות ערביות בערים המעורבות לא מוגנו כראוי. על פי המחקר של פייס, ההבנה שחסר מיגון בסיסי הניעה פעילים ועיריות "להחליף את המדינה" ולדאוג לביטחון התושבים מול האיומים הביטחוניים.

מניעת התלקחות, בניית שותפות
הרבה מהפעילות עסקה במניעת חיכוך במרחבים משותפים, ופעילים אף תיארו תגובות מהירות במקרים נקודתיים שהעלו חשש להתלקחות. כך, לדוגמה, הוזמה שמועה שבית קפה ברחוב הנביאים שבחיפה מנע מחיילת לשבת בו, שמועה שהייתה עלולה להוביל לתסיסה. בשכונת הדר שבחיפה ובעיר רמלה פעילים הגיבו לשמועות על תכנון לפעול באלימות, ולדבריהם הצליחו למנוע הסלמה. הארגון 'פייק ריפורטר', שעוקב אחרי פייק ניוז ומדווח עליו, סייע לנטר את הרשתות החברתיות ולמנוע הסתה לאלימות.

לצד הפעילות המונעת, עשרות יוזמות קידמו שותפות אזרחית וסולידריות על רקע המלחמה. כזה היה החמ"ל היהודי-ערבי ברהט, שחילק תרומות לאזורים שנפגעו – ביישובי העוטף ובכפרים הבלתי מוכרים כאחד.

בראיון שערכה פייס עם נציגה מעיריית חיפה עולה שהתקבלה החלטה לא להקים כיתת כוננות, ושהעירייה פירקה כיתות כוננות שהוקמו באופן עצמאי. לדברי פייס, ההתמודדות עם החשש ממתיחות בעיר הצליחה לקרות בכלים אחרים, כמו שקרה למשל ביחס לקהילה האחמדית. "בכנס ערים מעורבות שמענו את שרית גולן מעיריית חיפה מספרת על היחסים עם האחמדים, סיפרה על חשש. האחמדים ערכו כנס לשכנים היהודים כדי להראות שהחשש לא מבוסס, ובזה זה נגמר".

שיתוף פעולה בין החברה האזרחית לעיריות

פייס מתארת כיצד הצליחו ארגונים אזרחיים הצליחו להגיב למציאות תוך זמן קצר, בימים שבהם מוסדות המדינה התקשו לתפקד ולהתמודד עם היקף האסון. "פורום הקרנות תיאם בין הארגונים הקשורים לתחום, והוקם פורום ׳על המשמר׳ של קואליציית הארגונים. בסוף אוקטובר חברנו ב'יוזמות אברהם' ל'מרכזים לצדק חברתי' ולגבעת חביבה, במיזם משותף שנקרא 'שומרי שותפות', למניעת הסלמה בערים מעורבות. פורום הקרנות מימן את המיזם הזה, שפעל בהרבה מאוד מקומות בארץ – באזורים מעורבים כמו ואדי ערה ואשכול גליל ועמקים, ובערים מעורבות וכאלו שנעשות מעורבות, כמו תל אביב יפו, חיפה, לוד, רמלה, עכו, ירושלים, כרמיאל ובאר שבע".

״שיתוף הפעולה בין אזרחים ואזרחיות פרטיים, פעילי החברה האזרחית ועיריות היה משמעותי", אומרת פייס. היא מציינת לטובה את ההתנהגות האחראית של ראשי הערים המעורבות, ושל רשויות מקומיות באופן כללי, ואומרת שהנשאלים בסקר ייחסו חשיבות לתהליכי הידברות שעיריות קידמו כלקח ממאי 2021. בין היתר, היא מזכירה כנס בנושא חיים משותפים שנערך בנצרת בנובמבר 2023, ושאליו הגיעו 18 ראשי רשויות ערבים ויהודים. יוזמה אחרת היא 'אמנת התקווה' עליה חתמו ראשי רשויות מקומיות יהודים ובדואים בנגב.

פייס ציינה כנקודה משמעותית את ההיענות ליוזמת 'המשמר לשותפות ערבית-יהודית' בתל אביב, שערכה הכשרה לפעילים חברתיים בנובמבר 2023. "ארגוני החברה האזרחית הערבית נפגשו כבר ב-7 באוקטובר, ולמחרת הזמינו את נציגי התושבים היהודים בעיר להצטרף ליוזמה משותפת. המטרה הייתה להפעיל מערך שיתערב אם יפרצו עימותים, למשל בשכונות מעורבות או במקומות עבודה, ויספק ייעוץ משפטי למי שהיו זקוקים לו. בוובינר הראשון השתתפו 500 איש, ולקבוצות הוואטסאפ של 'משמר השותפות' הצטרפו 4,000 פעילים ופעילות".

"ביטחון הוא צורך משותף ליהודים ולערבים"

"המסר הראשון והכי משמעותי של הפעילים היה שביטחון הוא צורך משותף ליהודים ולערבים", אומרת פייס, "בניגוד לתפישה דומיננטית במרחב הציבורי בישראל, שלפיה הצורך הוא רק הגנה על יהודים מפני ערבים. אנשים דיברו על שמירה על הבית במובן הכי עמוק, להגן על החיים שלי ולסמוך על השכנים שלי. זה דורש המון מאמץ שהביטחון של היהודים לא יהיה על חשבון הערבים, ולהיפך. אנחנו בעשור של שילוב משמעותי של ערבים בישראל, שנבנה בו מרקם חיים משותף, והתפקיד שלנו הוא ליצור תנאים חיוביים לכך שזה יימשך".