6.27% מכלל התלמידים החרדיים לומדים בשנת הלימודים הנוכחית בחינוך הממלכתי חרדי, לעומת 4.46% שנרשמו בשנה שעברה – העלייה החדה ביותר בשנים האחרונות, של כמעט שתי נקודות אחוז. במספרים מוחלטים, מדובר על יותר מ-27,000 תלמידים השנה, לעומת כ-19,000 בלבד בשנה שעברה.

נתונים אלו פורסמו בתחילת החודש בדו"ח מאת מיכל צ'רנוביצקי, חוקרת, מקדמת מדיניות ומנהלת תוכניות חרדים בקרן ברל כצנלסון. הדו"ח מצביע על עלייה ניכרת גם במספר מוסדות החינוך הממלכתי חרדי: השנה נפתחו 28 בתי ספר ו-32 גני ילדים בזרם הממ"ח, מספר המוסדות הגבוה ביותר שנפתח בשנה אחת מאז נוסד הזרם ב-2013, וזינוק משמעותי לעומת 5-7 מדי שנה בשנים האחרונות.

לראשונה, חלק מהמוסדות שנפתחו נמצאים בערים חרדיות במובהק כמו בני ברק ואלעד, דבר המעיד על שינוי שאינו רק כמותי אלא מהותי. חלק ממוסדות החינוך שייכים לחסידויות בעלז, צאנז, קרלין, ביאלה. שני מוסדות חינוך נוספים בנתיבות של הרב חיים יוסף אברג'ל עוברים מרשת 'המעיין התורני' לממלכתי חרדי.

ממאבק של ההורים ליוזמה של המוסדות 

זרם החינוך הממלכתי חרדי נוסד ב-2013 בהחלטת שר החינוך דאז שי פירון. הזרם נועד לשלב בין חינוך בגוון חרדי, הכולל למשל לימודים תורניים, הפרדה מגדרית והתחלת שנת הלימודים בא' באלול ולא בראשון לספטמבר, עם היבטים ממלכתיים: לימודי חול, קביעות ושכר גבוה יותר למורים, נהלים ותקנים של משרד החינוך והתנהלות כלכלית של המוסד בנפרד מהרשתות. משרד החינוך פרסם לפני שנתיים חוזר מנכ"ל המסדיר את הליך הקמת מוסדות ממלכתיים חרדיים מול הרשויות המקומיות.

רוב החינוך החרדי פועל כיום במסגרת שתי רשתות חינוך – 'המעיין התורני' השייכת למפלגת ש"ס ו'החינוך העצמאי' השייכת למפלגת יהדות התורה. רשתות אלו חולשות על מוסדות החינוך של בנים עד גיל על יסודי, ושל בנות בכל שלבי החינוך. רשתות אלו מקבלות 100% מתקציבן ממדינת ישראל, ומעמדן הוא 'מוכר שאינו רשמי'. תקצובם של מוסדות חינוך אחרים, שאינם חלק מהרשתות, נע בין 55%-75% – בהתאם להיקף לימודי הליבה הנלמדים במוסד החינוכי. מעמדם המשפטי של מוסדות חינוך המתוקצבים ב-55% הוא 'פטור'.

עד לשנת הלימודים הנוכחית, הקמת מוסד חינוך ממלכתי חרדי נראתה כך: קבוצת הורים חרדים, "מודרניים" לרוב, מבקשת שיוקם עבורה מוסד ממלכתי חרדי. לרוב הקבוצה הזו מנהלת מאבק לשם כך, לעיתים גם בערכאות משפטיות. המגמה שהחלה השנה, של מוסדות חינוך חרדיים קיימים שמבקשים לעבור לממ"ח, היא בגדר חידוש.

"כניסת מוסדות חינוכיים מהמיינסטרים החרדי היא מהלך דרמטי" אומרת שני זוסמן-אפרתי (30), חוקרת מהמכון החרדי למחקרי מדיניות. זוסמן-אפרתי עוקבת בשנים האחרונות אחרי השינויים בחינוך החרדי. "לפי גורמים שדיברתי איתם בשטח, המניע העיקרי למעבר הוא כלכלי. לא נראה שתקציב כלשהו יועבר לרשתות על 'אופק חדש'. להצטרף לממלכתי-חרדי היא דרך טובה להגדיל את תקציב בית הספר".

קיש מקדם תקנות להכנסת הרשתות ל'אופק חדש'

המפלגות החרדיות מנסות להגדיל את תקציב הרשתות השייכות להן, על רקע שחיקה בתקציב מוסדות החינוך החרדיים וגירעונות שהרשתות סובלות מהן. לפי הדיווחים, התקציב הנוסף ל-2024 אושר בקריאה ראשונה בשבוע שעבר לאחר התחייבויות לדאוג לתקציבן של הרשתות החרדיות.

גננות ומורות בבתי ספר חרדיים לא כלולות ברפורמת 'אופק חדש', הסכם השכר של מורות וגננות בגני הילדים ובבתי הספר היסודיים שהוחל על כלל החינוך הממלכתי מאז 2008, ושעליו נשענים כל הסכמי השכר עם הסתדרות המורים מאז. עובדות החינוך החרדיות משתכרות לפי מודל שמכונה "עולם ישן" – כלומר, שכר נמוך בהרבה משל מקבילותיהן במערכת החינוך הממלכתית.

בשנתיים האחרונות מנסים פוליטיקאים חרדיים להכליל את הרשתות החרדיות ב'אופק חדש'. הדרישה הזו מופיעה בהסכם הקואליציוני שעליו חתמו המפלגות החרדיות בכניסה לממשלה הנוכחית, ואף התקבלה החלטת ממשלה בנושא. שר החינוך יואב קיש מקדם את המהלך, ופרסם תקנות לחוק החינוך הממלכתי שקובעות מהם התנאים למוסד חינוכי שמעוניין להיות חלק מ'אופק חדש'. התקנות פורסמו אחרי ניסיונות להעביר תקציב לטובת המהלך בוועדת הכספים, אך הן זוכות להתנגדות מצד הייעוץ המשפטי של הממשלה.

התקנות דורשות הסכמה של 50% מהצוות החינוכי להיכלל ב'אופק חדש', וכן מעבר ללימודי ליבה מלאים בכל שכבות הגיל תוך ארבע שנים. עוד נדרשת השתתפות במבחנים של רשות המדידה וההערכה. התקנות נוגעות גם להתנהלות כלכלית תקינה ועצמאית מהרשתות, ולתנאים סניטריים הולמים במוסדות החינוך.

הייעוץ המשפטי באוצר מתנגד למהלך של קיש

הכנסת הרשתות החרדיות ל'אופק חדש' לא נכנסה לתוקף בינתיים, למרות שלפי דיון שנערך בבג"ץ באפריל האחרון, הרשתות כבר העבירו את שמות צוותי החינוך הרלוונטיים למשרד החינוך. ייתכן שהעיכוב קשור לחוות הדעת השלילית של היועץ המשפטי של משרד האוצר אסי מסינג, שעליה דיווח ב'כלכליסט' שחר אילן.

הטענה המרכזית של מסינג היא שיש לחייב כל רשת או מוסד חינוכי המעוניין להיכלל ב'אופק חדש' לעמוד בתנאים הדרושים לכך באופן כללי: מורים המוכשרים ללימודי ליבה ומלמדים אותה, ועמידה במבחנים של רשות המדידה והערכה של משרד החינוך. זאת לעומת התקנות המוצעות, שמחייבות לעמוד בתנאים אלו רק באופן חלקי. מסינג: "הוראות המעבר מרחיבות מדי. לא ניתן להכניס מוסדות לאופק חדש בטרם יש בידי המדינה אינדיקציה ברורה כי הרשתות עומדות במחויבויותיהן הבסיסיות, ובראשן לימודי ליבה מלאים בידי מורים המוכשרים לכך ועמידה במבחני מיצ"ב".

התנגדות נוספת נוגעות לתוכנית הליבה עצמה, השונה לדברי מסינג מזו של מערכת החינוך הממלכתית. כך למשל בתוכנית הליבה לחינוך החרדי נדרש ללמד ארבע שעות מדעים, לעומת תשע בתוכנית הליבה של מערכת החינוך הממלכתית. מסינג מתנגד גם לתקנה שמאפשרת לפיקוח על תוכנית הלימודים של המוסדות להיות בידי הרשתות, שכן זהו פתח בשימוש לרעה של הרשתות בשעות ובתקציבים שיינתנו להן.

טענה נוספת של מסינג היא תקציבית. לדבריו, גורמי מקצוע ממשרד החינוך ומשרד האוצר סבורים כי מתן התקציב לרשתות יגרום לתקציב שהן זוכות לו עבור כל תלמיד להיות גדול מזה שניתן במערכת החינוך הממלכתית, ולכן יש להוסיף תלמידים לכיתה ולקצץ תקציבים עודפים.

המתווה מ-2022 שנבלם: ליבה תמורת תקציב

התקנות של קיש אינן הניסיון הראשון להכניס לימודי ליבה לזרם המרכזי בחברה החרדית. "ב-2022, בתקופת הממשלה הקודמת, שרת החינוך דאז יפעת שאשא ביטון וח"כ משה טור פז הובילו את 'מתווה בעלז' " אומרת זוסמן-אפרתי. "המתווה בקווים כללים היה הכללת לימודי המקצועות אנגלית, מתמטיקה ועברית במוסדות החינוך של הבנים, כולל פיקוח של משרד החינוך, בתמורה לתקציב".

זוסמן-אפרתי מדגישה את חשיבות המהלך שנוסה אז: "זו הייתה ממש מהפכה. צריך להבין – הרשתות לא מוכנות לפיקוח של משרד החינוך אפילו ביחס לבנות, למרות שבנות בחברה הערבית לומדות את מקצועות הליבה". אפשר להוסיף שהנערות החרדיות אף עלו על הישגיהן של תלמידות מזרמי חינוך אחרים במבחנים הבינלאומיים האחרונים, ועם זאת ההתנגדות לפיקוח נותרה בעינה. זוסמן-אפרתי מדגישה: "מבחינת הרשתות, הפיקוח פוגע בציפור הנפש של החברה החרדית, שהיא החינוך".

"אני חושבת שהסיבה למתווה מצידם של חסידות בעלז היא לא רק כלכלית" אומרת זוסמן-אפרתי. "רבי יששכר דב רוקח יודע שרוב הגברים בחסידות הם עובדים, ושלימודי ליבה עשויים להקל על הדור הבא – בפרט אם השינוי יתבצע בצורה מתואמת".

אך המהלך לא הבשיל. "המתווה גרם לרעידת אדמה במפלגת יהדות התורה"' אומרת זוסמן-אפרתי, "המפלגה מורכבת משתי סיעות – 'אגודת ישראל' שבה מיוצגת בין היתר חסידות בעלז, ו'דגל התורה' הליטאית. דגל התורה איימו לפרק את המפלגה, מהלך שהיה גורם לפיצול של מנדטים והחלשת הכוח הפוליטי של החרדים. בנקודה הזו החלה מערכת בחירות, ובנימין נתניהו חשש מהפסד ללא מפלגת 'יהדות התורה' בשלמותה. אז הוא הציע לבעלז תקציב ללא ליבה, מה שלא יצא לפועל עד היום". חלק ממוסדות החינוך של בעלז יתחילו השנה ללמוד בממלכתי חרדי.

הממ"ח מגלם בתוכו הרבה יותר מליבה

במבט שטחי, "מתווה בעלז" והתקנות של קיש עשויות להישמע דומות לזרם הממלכתי חרדי, אך למעשה ההבדל הוא מהותי. החינוך הממלכתי חרדי הוא חלק ממערכת החינוך באופן ישיר, לעומת תקנות קיש או מתווה בעלז, שבהם מוסדות החינוך נשארים ברשתות החינוך או באחריות החסידות. זו הסיבה להתנגדות הנחרצת כל כך של הפוליטיקאים החרדים לממ"ח: ההשפעה המיידית של הזרם היא היחלשות רשתות החינוך החרדיות, מה שמחליש באופן טבעי גם את המפלגות החרדיות.

ההבדל הזה הוא לא רק פוליטי. תהליך הכניסה לממלכתי חרדי אינו פשוט: הוא כולל סדרת שיחות לאורך כמה חודשים בין המשרד לרב הקהילה, בהן מתגבשות הסכמות לגבי תקנון בית הספר, תוכנית הלימודים, מבחני מיצ"ב ועוד. לאחר מכן מתחיל תהליך 'הכשרת לבבות', הכולל סדנאות והכשרות לצוות החינוכי והמנהלי של בית הספר, כל צוות והנושאים הנוגעים להם. המחוז החרדי במשרד החינוך ממשיך את הליווי במשך כל שנת הלימודים.

בהחלטה להיכנס לזרם החינוך הממלכתי חרדי המוסד החינוכי מסכים לקבל על עצמו אופני חשיבה ותרבות ארגונית של מערכת החינוך, באופן שדומה במובן זה למוסדות בחינוך הממלכתי-דתי.