הוועדה המיוחדת לענייני צעירים בכנסת דנה היום (שני) במצבם של ניצולי המסיבות מ-7 באוקטובר. בוועדה נחשף כי גם יותר משנה לאחר האירועים הניצולים עומדים מול שוקת שבורה, בעיקר משום שהכנסת, שרק חזרה מפגרה ארוכה, טרם חוקקה חוקים שיוכלו לאפשר לרשויות להעביר להם סיוע קבוע. לדברי מזכירת הוועדה, שתי הצעות חוק שהוגשו בנושא נפלו בממשלה. ראש הממשלה נתניהו הכריז בישיבת הממשלה ביום ראשון על כוונתו להקים מנהלת ייעודית לטיפול במשפחות קורבנות הנובה, אבל עדיין לא ברור מי יעמוד בראשה.

עיקר הנפגעים הם 185 ניצולי נובה שהיו חיילים בחופשה בעת האירועים, וכעת צה"ל מטפל בהם והם אינם מקבלים סיוע מהביטוח הלאומי. רק 51 מהם עדיין משרתים – 44 חיילים בשירות סדיר ושבעה קצינים בשירות קבע. השאר השתחררו או קיבלו פטור מהשירות. על פי נתוני צה"ל, רק 34% מהחיילים שנכחו בנובה נמצאים כעת בטיפול.

דניאל גלבאום, שורדת נובה ששירתה בצה"ל כקצינה בקבע וכעת משרתת כקצינה במילואים: "לא הוצע לי בכלל מענה קב"ני (קצין בריאות נפש). לחיילים או לחברים שלי שהוצע להם, לא תמיד הטיפול היה הולם. בזמן הזה, אחותי, שניצלה איתי והיא לא חיילת, מקבלת הכול מהביטוח הלאומי. וגם אלה שכן קיבלו, עברו מקב"ן לקב"ן. יש לי חייל שבפרק זמן של כמה חודשים העבירו אותו שבעה קב"נים".

לדבריה, קב"נים רבים פשוט לא זמינים. "יש חיילים שהקב"ן יכול לקבל אותם פעם בחודש. לכן יש המון חיילים שמממנים מכיסם פסיכולוגים פרטיים. איך זה יכול להיות שאנחנו נלחמים ולא מקבלים זכויות בסיסיות והכרה?"

שירי בר לב אשכנזי מאגף נפגעי פעולות איבה בביטוח הלאומי: "מבחינתנו, כל השורדים שהגישו אלינו פניות הוכרו כנפגעי פעולות איבה. כולם קיבלו סיוע ראשוני. לצערנו, האוכלוסייה הזו לא כוללת חיילים בצה"ל". בר לב אשכנזי חשפה כי הוועדה הציבורית שהתכנסה בנושא פיצוי לשורדי המסיבות אישרה כבר ביולי שמענקים יועברו לחיילים דרך הביטוח הלאומי למשרד הביטחון, אבל בגלל היעדר חקיקה מתאימה, המנגנון של העברת הכספים לא יתחיל לפני 2025. "הבעיה היא שהסעיף צריך לעבור חקיקה. הכנסת הייתה בפגרה ולא חוקקה. אנחנו מקווים מאוד שבתוך חודש יהיה ניתן לחוקק".

כל האזרחים שניצלו מהמסיבות ולא ביקשו הכרה לנכות צמיתה (לכל החיים) בביטוח הלאומי, או אינם זכאים ליותר מ-20% נכות, זכאים לקבל טיפולים רפואיים כחלק מנוהל חרדה של הביטוח הלאומי. אולם מכיוון שמדובר בנוהל חירום, מספר הטיפולים מוגבל ל-36, וכשהם מסתיימים המטופלים המעוניינים להמשיך בטיפול צריכים לבקש הארכה של 12 טיפולים נוספים. כשהם מסתיימים, הם נאלצים לבקש שוב, וכן הלאה.

בהיעדר מענה קבוע בחוק, טיפוליהם של ניצולים רבים כבר הסתיימו והוארכו כמה פעמים. בכל פעם שמסתיימים 12 טיפולים הניצולים נאלצים להגיש בקשה ולהמתין לאישור, להפסיק את הטיפול עד לאישור טיפולים נוספים ולא לתכנן טיפול לטווח ארוך. הביטוח הלאומי מפנה את הבעיה לכנסת, משרד הרווחה מפנה אותה למשרד הבריאות ומשרד הבריאות מפנה לקופות החולים, ובינתיים הניצולים נותרים ללא מענה קבוע.

"אני מטופל בערך מהשבוע הראשון דרך 'לב בטוח'", מספר שליו, שורד מסיבת הנובה. "המטפל שלי זה מה שעוזר לי הכי הרבה. כל המשחק הזה, כשאתה מגיע לקראת הסוף ואתה מתחיל לצמצם – פעם בשבועיים, פעם בחודש, כדי שלא יגמר. כי הטיפול זה עמוד התווך שלי".

עומר לשם, שורד נוסף ממסיבת הנובה: "עברתי מזמן את ה-40 טיפולים. כל פעם שאתם באים ואומרים 'יש לכם עוד 12', אני צריך לחשוב מה אני עושה. איך אני מחלק. אם אני צריך את זה עכשיו או לא כי עוד רגע נגמר. נכון, אני לא מעוניין להוציא נכות צמיתה, זה בשביל העתיד שלי. אני לא רוצה להיות נכה. אני צעיר, אני רוצה להחלים. אני לא רוצה כתם, אני לא רוצה שיילכו לי הזדמנויות בעתיד. אבל כל פעם זה רולטה, אם יהיה עוד טיפולים או לא. אם יהיה מענק או לא. וכל עוד המצב הביטחוני נמשך, אין הפוגה. אולי מחר יהיה עוד אסון? עוד טריגר? למדינה אין אינטרס שלא נהיה נכים לנצח?

נריה שרעבי, שורד המסיבה ופעיל במיצוי זכויות עבורו ועבור שורדים נוספים: "מיצוי הזכויות לא קיים. ובגלל שהוא לא קיים, עורכי דין לוקחים על זה 20%. כבר לפני חצי שנה הגשתי הכרה על פגיעה בשמיעה מכל הכדורים שעפו לידי וטיל אר.פי.ג'י שפגע מטר ממני. לא האמנתי, אבל אחרי ארבעה חודשים קיבלתי דחייה מהביטוח הלאומי. החבר הכי טוב שלי עוד לא חזר מהשבי, אני במלחמה והתמודדות יומיומית. אני לא יכול להשתקם עד שהחבר הכי טוב שלי לא חוזר.

"אני בן 23. לקבוע לי אחוזי נכות בגיל הזה לכל החיים, זה לגזור עליי לא להחלים. זה ההבדל בין אם עוד עשר שנים אני אוכל לדמיין את עצמי עם קריירה או לאץ בינתיים, התט"ר (תגמול טיפול רפואי למי שלא עובד עקב פגיעה) הוא ההכנסה היחידה שלו. "אני מקבל אותו רטרואקטיבית, חודש אחורה, כל חודש לקבל אישור מחדש כשאני לא יודע מה יהיה איתי חודש קדימה. אני חי מהיד לפה, אני לא יכול לדעת שיש לי עכשיו כך וכך זמן של שקט כלכלי, שאני אוכל לנהל את השיקום שלי".

בלה בן גרשון, הממונה על תחום טראומה נפשית במשרד הבריאות: "אנחנו לא יכולים לתת טיפולים ללא הגבלה כחלק מנוהל חרדה, נוהל שהוא חירומי וזמני, ללא חקיקה מתאימה. אנחנו רוצים ולא יכולים. מי שאחראי במדינת ישראל על מתן טיפול נפשי אלה קופות החולים, וצריך לתת להם לתת את המענה הזה.

מאשי סנדרוביץ, מנהלת אגף שיקום בביטוח הלאומי: "אנחנו מבינים אתכם, אבל הביטוח הלאומי יכול לפעול רק לפי חוק, והחוק היום מאפשר לנו להעניק את כל הדברים לצמיתות רק למי שעובר ועדה רפואית ומקבל הכרה ואחוזי נכות. הביטוח הלאומי תומך מאוד בחקיקת חוק שיעניק תמיכה ללא הכרה לנפגעים באסונות לאומיים".