מלחמת חרבות ברזל החייתה את הדיון סביב תפיסת הביטחון שניסח בן גוריון, בעיקר סביב שלושת הרגליים שלה: הרתעה, התראה והכרעה. אבל באותו מסמך יסוד שכתב ראש הממשלה הראשון ב-1953 מוקדש חלק נרחב גם לנושאים אחרים, רחוקים מהמושג 'ביטחון' במובנו הצר: קליטת עלייה, חינוך והתיישבות. "עלינו לעקור מתוכנו תפיסה נפסדת, אם היא קיימת, שבצבא בלבד נקיים את ביטחון המדינה", אמר ראש הממשלה הראשון, "בעיית הביטחון היא מקיפה ומעמיקה יותר מבעיית הצבא".
מי שאחז גם הוא בתפיסה הזו ופיתח אותה היה יגאל אלון, אחד המפקדים הגדולים של צה"ל במלחמת העצמאות ובכלל, ולימים גם שר החינוך. אלון עמד על כך שעוצמתה הצבאית של אומה היא בעיקרה תרגום של כוחה הרוחני, החברתי, המדעי והכלכלי. "נגזר על הישראלים להתייצב מעטים בפני רבים ולהתמודד עמם", קבע אלון בספרו 'מסך של חול' (1960), "אולם המעטים יוכלו לרבים, כפי שיכלו להם בעבר, באם ימצו את מלוא יכולתם האישיות והקיבוציות להגדלת הכמות והפעלתה להשבת האיכות."
היתרון האיכותי, שבן גוריון ואלון קבעו כמרכיב יסודי בתפיסת הביטחון של ישראל, לא מתמצה רק ב'רוח הלחימה' הישראלית. לשיטתם, כדי לשרוד בסביבה עוינת, הישראלים חייבים לשמור על יתרון. "צריך למקד יותר את ההשקעה החומרית וכל השקעה אחרת בקידומה ובגיבושה של המערכת החברתית החינוכית", כותב אלון, "גם כערך בפני עצמו, אבל גם כמרכיב חיוני בהבטחת עתידנו".
הכישלון במתמטיקה ובמדעים הוא גם ביטחוני
נראה שהיום התפיסה הזו נעלמה. הראייה האחרונה לכך מגיעה בדמות ההתרסקות של ישראל במבחני טימס, המשווים ידע ומיומנויות במתמטיקה ובמדעים. לראשונה מאז 2007, ישראל דורגה מתחת לממוצע במדעים של 45 המדינות שהשתתפו במבחן. במתמטיקה ירדה ישראל מהמקום ה-9 למקום ה-23.
הירידה בישראל, בטווח של 4 שנים, היא הגדולה ביותר בקרב מדינות ה-OECD. ישראל נמצאת כרגע מתחת לטורקיה, הונגריה ואיחוד האמירויות. וכל זה למרות שהמבחן נערך לפני המלחמה הנוכחית, ולא השתתפו בו חרדים, וגם לא ערבים ממזרח ירושלים, שההישגים שלהם נמוכים ביחס לקבוצות אחרות.
שר החינוך יואב קיש ומשרדו ניסו לטשטש את משמעות התוצאות באמירות על השפעות הקורונה, כשהם מציגים קורלציה בין מספר ימי הסגר במדינות לירידה בציונים. אבל את האמת הפשוטה פוגשים הורים רבים לילדים בחטיבת הביניים והתיכון: אין מורים. בשאלון שהפיץ מכון המחקר של הכנסת, השיבו 77% מהמנהלים כי חשו במחסור במורים לקראת שנת הלימודים תשפ"ג, רובם של שלושה מורים או יותר. גורמים בשטח מעידים כי חלק ניכר מהמחסור הוא במקצעות המדעיים – מתמטיקה ופיזיקה, בהם השכר לא תחרותי בשום צורה למשרות אחרות בתחום. בלית ברירה בתי ספר רבים פשוט מלמדים פחות.
הקשר בין הביטחון בקיום הישראלי למצב מערכת החינוך איננו כללי ומופשט, הוא קונקרטי ופשוט מאד. היכולת לשמור על יתרון טכנולוגי ומדעי תתורגם גם בסופו של דבר ביכולת לייצר לישראל מערכות הגנה והתקפה אפקטיביות. בשביל כיפת ברזל, ביפרים מתפוצצים, תכנון תקיפה באיראן – וגם בשביל לתכנן ולהוביל תקיפה של עיר, נדרשים כוחות מדעיים, אנליטיים, טכנולוגיים, וגם רוחניים.
התפיסה השגויה: 'הידוק חגורה' למען הביטחון
אם אפשר לפטור את תוצאות המבחן כמקריות או חד פעמיות, תקציב 2025 שהוגש אתמול (רביעי) לכנסת כבר מספק ראייה שאי אפשר להתעלם ממנה. בהנהגת סמוטריץ' ומשרד האוצר, מדינת ישראל אימצה נרטיב של 'הידוק החגורה' למען הביטחון. כך, בעוד תקציב הביטחון גדל, השירותים לציבור נפגעים ומתייקרים.
בישראל השתרשה בשנים האחרונות התפיסה שתקציב החינוך גדול, כנראה בגלל שתקציב החינוך תופס את החלק הגדול ביותר בתקציב. זו תפיסה מוטעית: ישראל היא אחת המדינות עם צמיחת האוכלוסייה המהירה ביותר ב-OECD. בהשוואה של תקציב לתלמיד, ישראל מפגרת מאחור ונמצאת מתחת לממוצע המדינות המפותחות. בשנת 2023, ההוצאה לתלמיד בישראל ירדה עוד יותר.
בין טהרן לתל אביב
כשבן גוריון ואלון ניסחו את תפיסות הביטחון שלהם, המדינות שסביב ישראל היו עניות ונחשלות. אבל היום איראן מתפקעת מבוגרי תארים אקדמיים. במבחן ה-TIMSS האחרון היא ממוקמת במקום ה-32 במתמטיקה, כשישראל במקום ה-23. זה צמצום פער משמעותי מלפני ארבע שנים, אז איראן דורגה במקום 29, וישראל במקום ה-7. ההישגים הממוצעים של ישראל כבר לא כל כך רחוקים מאלו של המדינה שמצהירה השכם והערב על כוונתה להשמיד אותה, מתקרבת לסף הגרעיני ואף שיגרה לכאן מאות כטב"מי נפץ.
גם מדינות אחרות מבינות שהמפתח לעוצמה עמוקה הוא השכלה. ובישראל? כאן, הכלכלנים עדיין מסבירים שיש סתירה בין חיזוק המגזר הציבורי – מערכות הבריאות, החינוך, הרווחה, לבין השגת יעדים ביטחוניים. האמת הפוכה: בלי מערכות מתפקדות, ישראל לא רק תשקע בכאוס כלכלי וחברתי. היא גם לא תוכל עוד לנצח במלחמות.
