2,756,000 בני אדם, 678,200 משפחות ו-1,240,000 ילדים חיים בעוני בישראל 2024, לפי דו"ח העוני האלטרנטיבי שמפרסמת היום (שני) עמותת לתת. מדובר ב-28.7% מהאנשים בישראל, 39.6% מהילדים ו-22.3% מהמשפחות. שיעור העוני עלה בכ-150 אלף נפשות וכ-40 אלף ילדים לעומת הדו"ח של 2023.

עוד על פי נתוני העמותה, שעלו בשבוע שעבר ביום מיוחד לציון המאבק בעוני שנערך בכנסת, באי-ביטחון תזונתי חיות 680,500 משפחות, 21.1% מהמשפחות בישראל, ו-1,075,500 ילדים, 34.1% מהילדים בישראל. אי-ביטחון תזונתי משמעו היעדר גישה סדירה למזון בטוח ומזין, הדרוש לגדילה ולהתפתחות תקינות ולחיים פעילים ובריאים, כפי שקבע ארגון המזון והחקלאות של האו"ם. 325,700 משפחות, 10.1%, ו-627,600 ילדים, 19.9%, נמצאים במצב של אי-ביטחון תזונתי חמור.

יותר עניים: עלות המחיה המינימלית בישראל גדלה בכמעט 1,000 שקלים בחודש למשפחה

דו"ח העוני האלטרנטיבי קובע עלות מחיה מינימלית ועלות מחיה נורמטיבית בישראל, המחושבת על פי סל מוצרים ושירותים בסיסי ונורמטיבי לנפש ולמשק בית הכולל שני הורים ושני ילדים. הסל הבסיסי כולל מוצרי מחיה בסיסיים בלבד ללא מותרות כלל, כמו מזון, תרופות, ביגוד, דיור ובריאות. הסל הנורמטיבי כולל את המוצרים הבסיסיים ומוצרים שצורכים עשירוני הביניים של ישראל, 8-6, כמו ספורט, חוגים, ביטוח משלים, חינוך משלים ועוד.

על פי מדד זה, עלות המחיה המינימלית בישראל 2024 עומדת על 5,355 שקלים לנפש ו-13,617 שקלים למשק בית בחודש. מדובר בעלייה של 6.5% ו-6.9% בהתאמה מ-2023. תוספת ההוצאה השנתית לנפש נאמדת ב-4,000 שקלים, ולמשק בית ב-10,500 שקלים. עלות המחיה הנורמטיבית בישראל 2024 עומדת על 8,665 שקלים לנפש, ו-22,181 שקלים למשק בית. עלות המחיה הנורמטיבית גבוהה בכ-63% מעלות המחיה המינימלית.

מהנתונים ניתן להסיק ששכר המינימום, 5,800 שקל בחודש, אינו מכסה את העלות המינימלית למשק בית עם שני מפרנסים, והוא נשחק אף יותר אם מביאים בחשבון את מספר המפרנסים הממוצע למשק בית בישראל –  1.36. עלות המחיה המינימלית למשק בית גבוהה פי 1.7 מהכנסת שכר המינימום לפי מספר המפרנסים הממוצע.

קצבת הנכות בישראל, 4,291 שקלים בחודש לנכות של יותר מ-75%, שמקבלים עבור עצמם או עבור ילדיהם 31.2% מנתמכי הסיוע, אינה מספקת את הצרכים הבסיסיים למחיה, והיא נמוכה בכ-20% מעלות המחיה המינימלית לנפש.

קו העוני לפי הביטוח הלאומי הוא 4,105 שקל לנפש ו-10,508 שקל למשק בית של ארבע נפשות. לפיכך, ישראלים רבים חיים בעוני אף שהביטוח הלאומי אינו מגדיר אותם כך.

עניים יותר: מצבם הכלכלי של 65% מנתמכי הסיוע התדרדר השנה

בקרב נתמכי העמותות המצב גרוע הרבה יותר. ההוצאה החודשית הממוצעת במשקי הבית הנתמכים עומדת על 10,367 שקלים בחודש, והיא גבוהה פי 1.7 מהכנסתם החודשית הממוצעת נטו – 6,092 שקלים. ההוצאה על מזון בקרב הנתמכים עומדת על 2,348 שקלים בחודש בממוצע, 38.5% מהכנסתם נטו. 48.4% מהנתמכים השיבו כי הוצאתם על מזון גדלה השנה בצורה משמעותית.

80% מהנתמכים השיבו שהאוכל שקנו לא הספיק ולא היה להם מספיק כסף לקנות יותר, 62.4% מנתמכי הסיוע השיבו כי צמצמו ארוחות או דילגו עליהן בשל מחסור כספי, ו-50.5% מהנתמכים שבבתיהם יש פעוטות השיבו כי נאלצו לוותר על תחליפי חלב אם.

 69.5% מנתמכי הסיוע ויתרו על תיקון ליקויים חמורים בדירותיהם מסיבות כלכליות, 84.8% מנתמכי הסיוע נמצאים במצב של מחסור אנרגטי, מהם 33.7% במחסור חמור, ו-22.1% מהנתמכים נותקו מחשמל בשנה האחרונה בשל אי-עמידה בתשלומים.

ל-78.8% מנתמכי הסיוע יש חוב לגורם כלשהו, לעומת כ-26.9% מאוכלוסייה הכללית. 50.4% מהנתמכים השיבו שקיים סיכוי משמעותי שייאלצו לפנות את מקום מגוריהם בשנה הקרובה עקב אי-עמידה בתשלומי שכירות או משכנתה.

מצבם הכלכלי של 65% מנתמכי הסיוע התדרדר ב-2024. כשנשאלו נתמכי הסיוע איך לדעתם ייראו חייהם בשנים הקרובות, 21.2% השיבו שלדעתם מצבם לא ישתנה, ו-32.4% השיבו כי לדעתם מצבם יתדרדר. רק 36.4% מנתמכי הסיוע מרוצים מחייהם, לעומת 73.5% מהציבור הרחב.

עניים עובדים:  ב-80% ממשקי הבית הנתמכים יש מפרנס אחד לפחות

ב-79.8% ממשקי הבית הנתמכים בגיל העבודה יש לפחות מפרנס אחד. 83% מהנתמכים העובדים מועסקים בשכר שעתי או יומי, ו-38.8% מהם עובדים במתכונת שמספר השעות או הימים בה אינו קבוע. 51.6% משתכרים שכר מינימום או נמוך ממנו. 51.2% מנתמכי הסיוע השיבו כי מגבלה בריאותית מונעת מהם לעבוד או לשפר את מצבם התעסוקתי.

הנתונים גם מצביעים על כך שמי שלא בשוק העבודה נמצא במצב של אבטלה עמוקה: 65.3% מהנתמכים שאינם עובדים נמצאים מחוץ לשוק העבודה כבר יותר משלוש שנים.

נשארים במעגל: ילדים וקשישים עניים נפגעו יותר מהמלחמה

בקרב משפחות שאינן בגיל העבודה, כמו קשישים, המצב גרוע הרבה יותר. 81.7% מהקשישים נתמכי הסיוע נמצאים בעוני, ו-52.6% מצויים בעוני חמור. 34.8% מהקשישים הנתמכים סובלים מאי-ביטחון תזונתי חמור. 16.1% מנתמכי הסיוע הקשישים נותקו השנה מחשמל עקב אי-תשלום החשבון.

96.1% מנתמכי הסיוע הקשישים  מדווחים כי הם מתמודדים עם מחלה כרונית כלשהי.

56.2% מהקשישים הנתמכים השיבו כי מצבם הנפשי החמיר או החמיר מאוד בעקבות המלחמה, ו-60.4% מנתמכי הסיוע הקשישים ויתרו על רכישת תרופה או טיפול רפואי לסירוגין או בקביעות, משום שלא יכלו לשלם עבורם. ל-57.9% מנתמכי הסיוע הקשישים יש חוב, מהם 26.2% חייבים יותר מ-50 אלף שקלים.

ילדי משפחות הנתמכים נפגעו קשה יותר מהמלחמה: 44.6% מהם השיבו כי נפגעו הישגיהם הלימודיים, לעומת 14.1% בקרב הציבור הרחב, ו-46.7% השיבו כי נפגע מצבם הנפשי, לעומת 14.5% בציבור הרחב.

22.8% מהנתמכים מדווחים כי לפחות אחד מילדיהם נשר מבית הספר, ו-18.9% השיבו כי אחד מילדיהם נאלץ לעבור ללמוד בפנימייה בשל המצוקה הכלכלית. 84.7% מהנתמכים השיבו כי נאלצו לוותר על פעילויות העשרה בבית הספר, טיולים ותנועות נוער עבור ילדיהם מכיוון שלא יכלו לשלם עבורם, 85.4% מהמשפחות הנתמכות נאלצו לוותר על שיעורים פרטיים לאחד מילדיהם לפחות השנה, ו-59.4% מהנתמכים דיווחו כי לא קיים מחשב זמין עבור ילדיהם לצורכי למידה.

49.1% מהנתמכים משיבים כי מצבם הבריאותי החמיר או החמיר מאוד בהשוואה למצבם לפני המלחמה, לעומת 17.6% באוכלוסייה הכללית. נוסף על כך, 68.6% מנתמכי הסיוע חשים שמצבם הנפשי לא כל כך טוב או בכלל לא טוב, פי 2.5 יותר מאשר בציבור הרחב, ו-86.4% מהנתמכים שדיווחו כי נזקקו לסיוע נפשי, נאלצו לוותר עליו. 63.7% מנתמכי הסיוע משיבים כי הם נמצאים ברמת חוסן אישי נמוכה, יותר מפי שניים מהאוכלוסייה הכללית.

תודעת עוני: 83% מהציבור מעריכים כי בעקבות המלחמה יגדל מספר העניים

 83% מהציבור מעריכים כי בעקבות המלחמה יגדל מספר העניים, ולגבי הטיפול בבעיית העוני המעמיקה, 76.4% מהציבור סבורים כי הממשלה אחראית לטיפול בעוני. רק 8.4% חושבים כי היא אכן מטפלת בבעיה. 52.3% מהציבור השיבו שמי שמטפל בעוני בפועל הן עמותות סיוע והמגזר השלישי, ו-29.7% נוספים השיבו שמי שמטפל בעוני הם אנשים פרטיים באמצעות תרומות.

בקרב  עמותות הסיוע והמגזר השלישי, 94.2% השיבו כי לא קיבלו סיוע ממשלתי עבור צרכים שעלו בשל המלחמה, והסיוע הממשלתי תורם בממוצע 3.2% בלבד ממחזור הפעילות של העמותות. נוסף על כך, 70.9% מעמותות הסיוע דיווחו על ירידה בתרומות בשנה החולפת.

43.2% מהציבור הכללי השיב כי בעיניו התנהלות כלכלית לא נכונה היא הגורמת למצוקה, לעומת 8.2% מהנתמכים ו-22.2% ממנהלי העמותות. 38.7% מהנתמכים ו-32.7% ממנהלי העמותות השיבו כי הגורם לעוני הוא מחלה או נכות של הפרט או של אחד מבני משפחתו, בעוד בציבור הרחב השיבו כך רק 9.2%. הסכמה גורפת יחסית הייתה בנוגע ליוקר המחיה: 49.5% מהנתמכים, 38.3% ממנהלי העמותות ו-53.1% מהציבור הרחב השיבו כי עליות המחירים דוחפות למצוקה כלכלית.

התפישה הציבורית היא שאנשים עניים נשארים במעגל העוני. 59.5% מהציבור סבורים כי לילד הגדל במשפחה ענייה יש סיכוי גבוה להיות עני בעתיד. 29.5% נוספים השיבו כי לילד כזה סיכוי סביר להיות עני.