"שבוע העבודה של מורה בנוי בצורה שגויה מהיסוד", קובעת מיכל מדמון (41), מורה למתמטיקה זה 20 שנה, ובעשור האחרון מדריכת מורים בחינוך ההתיישבותי. מדמון מנהלת גם קבוצת פייסבוק העוסקת בחינוך. "מורה מלמדת יותר מדי בלי שיש לה מספיק זמן לעבד את השיעורים שהיא העבירה ולבנות שיעורים חדשים, או לשבת עם קולגות שלה ולבצע למידת עמיתים".

שבוע עבודה של מורה בישראל מורכב מתמהיל של שעות לימוד פרונטליות, כלומר שעות שהוא מלמד בכיתה, שעות פרטניות שהוא מלמד בהן קבוצה קטנה יותר, ושעות שהייה שבהן עליו להכין את השיעורים, לבדוק מבחנים וכל עבודה הקשורה לתפקיד ההוראה.

ב'אופק חדש', הסכם השכר של מורי היסודי וחטיבת הביניים, יש 32 שעות פרונטליות וחמש שעות פרטני ושהייה. ב'עוז לתמורה' יש 24 שעות פרונטליות, שש שעות פרטניות ועשר שעות שהייה. "לבנות את הפרטני דורש הרבה אנרגיה", אומרת מדמון, "ושעות השהייה לא מספיקות לכך. אם למישהו יש את הדימוי שמורה מגיעה הביתה ומניחה את העט, טעות בידיו".

לדבריה, מבנה שבוע העבודה מונע את התפתחות המורה. "אם אין למורה זמן לעיבוד ובניית השיעורים כמו שצריך, היא תבחר בשיעור שבנתה לפני 30 שנה, לא משנה אם למדה תוכנית חדשנית בהשתלמות".

למידה ולא הוראה

פרסום תוצאות מבחן ה-TIMMS בשבוע שעבר שבו ישראל ירדה ב-32 נקודות מהמבחן הקודם, ומוקמה בדירוג הנמוך ביותר מאז 2007, ושבוע לאחר מכן פרסום סקר PIACC שבו ישראל הגיעה למקום 26 באוריינות מתמטית מתוך 31 מדינות, עוררו סערה ציבורית. המבחן נערך בקרב תלמידי שכבה ח' והסקר נערך בקרב בוגרים אך בשנים חופפות: המבחן במאי 2023 והסקר ב-2023-2022. עולה השאלה מה ההסבר לתוצאות אלו.

השר קיש הורה היום (שני) למנכ"ל המשרד מאיר שמעוני להקים צוות בדיקה בעקבות תוצאות המבחן. בראש הצוות יעמוד מנכ"ל המשרד, סמנכ"לית המנהל הפדגוגי, מבקר המשרד והמדענית הראשית. משרד החינוך הודיע: "מטרת הצוות היא לקדם תחקיר מקיף והפקת לקחים דחופה, כולל גיבוש המלצות אופרטיביות לקידום מקצועות המתמטיקה וההנדסה (STEM) במערכת החינוך בטווח הזמן הקצר".

ההסבר של שר החינוך יואב קיש לתוצאות המבחן בתדריך לכתבים הוא מדיניות הסגרים השמרנית של מדינת ישראל בזמן תקופת הקורונה. בגלל מועד המבחן לאחר תקופת הסגרים, הסברו של קיש יכול להיראות הגיוני. אבל מהשטח עולים הסברים אחרים.

פרופ' טלי נחליאלי (54), ראש התוכנית לתואר שני בחינוך מתמטי בעידן הדיגיטלי במרכז האקדמי לוינסקי-וינגייט, עוסקת בהכשרת מורים יותר מ-20 שנה. "'אין להם זמן לחשוב בכיתה' – ככה אמרו לי מורים שעברו השתלמות שהעניקה להם כלים לפיתוח חשיבה מתמטית אצל התלמידים", היא מספרת. "המשפט הזה מסכם הכול בעיניי. אם התלמידים לא יחשבו בבית הספר, מתי הם יחשבו?".

נחליאלי מדגישה שהאשמה היא על המערכת ולא על המורים. "הדגש במערכת החינוך הוא על הוראה ולא על למידה, והמורים פשוט נכנעים בלית ברירה. זה נכון לכל המקצועות, אבל במתמטיקה זה בולט במיוחד. הסיבה היא שמתמטיקה הפכה להיות הגורם היחיד שקובע אם אני חכם ויכול לעבוד בהיי-טק. הלחץ של ההורים, התלמידים, בית הספר והמורים שהתלמידים ישננו ויעברו בציון גבוה הוא פשוט עצום. בגלל קוצר הזמן, המורים מראים לתלמידים איך לפתור את הבעיה ולא מעניקים להם תהליך למידה ראוי: לתת לתלמידים זמן לנסות לפתור את הבעיה, להיכשל ולנסות שוב. אפילו למצוא פתרון בדרך אחרת מהמורה".

לטענת נחליאלי, יש לאתגר את התלמידים. "ביום שישי האחרון פגשתי בוגר שלנו שמלמד בבית ספר לנוער בסיכון. הוא סיפר לי שהתלמידים שלו מתקשים עם תוכנית הלימודים של שלוש יחידות לימוד כי הגדילו את מספר הבעיות המילוליות בתוכנית. אמרתי לו שלדעתי זו הזדמנות לתלמידיו ללמוד הבנת הנקרא ותפקידנו ללמד אותם".

לנחליאלי יש הערה גם על הנקודה בזמן בה נעשה מבחן TIMMS – כיתה ח', הקרובה לבית הספר היסודי, ובחלק מהערים בארץ אף נמצאת בבתי הספר היסודיים. "אני חושבת שתפיסת 'המורה הכוללני' בבתי הספר היסודיים היא בעוכרינו". נחליאלי מתכוונת למדיניות הכשרת מורים בבתי הספר היסודיים ללמד תחומי דעת רבים בבתי ספר. "יש תוכנית נפלאה ללימודי מתמטיקה בבתי הספר היסודיים, אבל זה לא משנה, כי המורים לא יכולים ללמד את כלל תחומי הדעת בצורה טובה".

עוד בעיה מערכתית היא ההשתלמויות שהמורים נדרשים לבצע כדי לעלות בדרגת השכר. "בעיניי יש לחייב השתלמויות מקצועיות, בהתאם למקצוע שמלמד המורה, ולא רק השתלמויות העוסקות בחינוך, שהן רוב ההשתלמויות המוצעות".

נחליאלי מסכימה עם קיש בנוגע להשפעת הלמידה מרחוק על ההישגים, "בעיקר על הגברת הפערים בין תלמידים חזקים לתלמידים חלשים. הלמידה מרחוק אפשרה לתלמידים חזקים ללמוד בעצמם ולהתקדם בחומר, לעומת תלמידים חלשים יותר שלא הצליחו ללמוד באמת באופן הזה, וכך הפערים שהיו קיימים גם כך גדלו".

מדמון מבקרת את מדיניות הסגרים, אבל לא מסכימה שהיא הגורם היחיד לתוצאות המבחנים. "איזה כיף שאפשר לנהל מדיניות סגרים כושלת ולהאשים אותה בדיעבד", היא אומרת בציניות. "אני ממש זוכרת את יפעת שאשא-ביטון קוראת מעל כל במה להגמיש את המדיניות. בכלל, מדיניות הסגרים לימדה את התלמידים שלנו לא לחפש פתרונות מורכבים יותר מכן ולא".

מדמון ונחליאלי תומכות בהשתתפותה של ישראל במבחנים בינלאומיים. "בוודאי שיש הטיה תרבותית שצריך להביא בחשבון", אומרת נחליאלי, "אבל זו הזדמנות להתבונן בנקודות החוזק מצד אחד, ומהצד השני במה שאנחנו מפספסים. אנחנו רוצים להיות חלק מהעולם המערבי במדדים של תעסוקה וחינוך, ולשים לב שאנחנו לא מגיעים למצב של השוואה למדינות עולם שלישי".