צה"ל נמצא כבר למעלה משנה תחת מתקפה, ולא רק מהבחינה המבצעית. זוהי מתקפה על עצם קיומו כצבא העם – כנראה האלמנט החשוב ביותר בבניין הכוח הצה"לי. הצבא הוא עדיין הגוף הזוכה לאמונם של הכי הרבה ישראלים (77% מהציבור היהודי ו-69% מהציבור הכללי, על פי מדד הדמוקרטיה 2024, של המכון הישראלי לדמוקרטיה), אבל לא לעולם חוסן.

בחודשים האחרונים, נראה שהמעוז האחרון של הממלכתיות הישראלית נתון בין הפטיש לסדן דווקא מול אתגרים מבית. מלמעלה, הדרג המדיני חובט בצה"ל, במה שנראה כמו מאבק על הטלת האחריות למחדלי 7 באוקטובר. מלמטה השחיקה של החיילים, השיח הפוליטי והסדקים באמון הציבור, מובילים לפגיעה במשמעת, המובילה לסיכון חיי אדם ולנזק ללגיטימציה של צה"ל.

צה"ל נגרר לדיון פוליטי, מתויג כפוליטי, וכך מאבד לגיטימציה

שר הביטחון ישראל כ"ץ, כמו חבריו לקואליציה, לא הסתיר את הביקורת שלו כלפי המטכ"ל הנוכחי גם טרם כניסתו לתפקיד. כעת הוא מוצא הזדמנויות חדשות לאיים על הרמטכ"ל, רב-אלוף הרצי הלוי, ועל דובר צה"ל, תת-אלוף דניאל הגרי. זאת כשלפחות הראשון מהשניים יודע מאז 7 באוקטובר שהקדנציה שלו לא תמלא את ימיה, והשני מתמודד לשני תפקידי אלוף, תפקידים ששר הביטחון מסרב לאשר (לא רק להגרי) עד שלא יוצגו תחקירי 7 באוקטובר.

חילופי הדברים האחרונים בהודעות הדוברות בין השר כ"ץ לדובר צה"ל, לגבי מוכנותו של צה"ל לשתף פעולה עם בדיקת מבקר המדינה, הפכו לעימות מבלי שהיו חייבים להפוך לכאלה. לאחר שדובר צה"ל פרסם תגובה על פיה "פתרון הסוגיות צריך להתקיים בשיח בין שר הביטחון לרמטכ"ל ולא דרך התקשורת", דוברו של כ"ץ ניצל את התגובה הלא-אורתודוכסית ואיים כי "הפעם גם התנצלות לא תספיק". זוהי דוגמה אחת, ולא יחידה, לניסיון של גורמים בממשלה לגרור את צה"ל לדיון בעל אופי פוליטי, ובתוך כך לתייג את הצבא כגורם פוליטי, ולשחוק את הלגיטימציה שלו.

"התחקיר פשט את הרגל": ללא תחקירים האמון בצבא נשחק

חשוב גם להדגיש את האחריות הממשית של צה"ל: אלפי משפחות מחכות לתחקירים המבצעיים של 7 באוקטובר, בין כדי לקבל הכרה או פיצויים הולמים עבור יקיריהם שנפגעו, או פשוט כדי להבין מה קרה באותו יום נורא. אך המשמעות של תחקור האירועים היא גם פנימית.

לכך התייחס תא"ל במיל' גיא חזות, ששימש כראש מערך הלמידה בצה"ל מתחילת המלחמה ועד לפני כחודש וחצי, כשאמר: "כלי התחקיר בצה"ל פשט את הרגל. אני אומר את זה באחריות. איבדנו את האמון בתחקירים, ובסוף עוד יקימו לנו מח"ש. ביום שזה יקרה, צה"ל כבר לא יהיה צבא, כי המפקדים יעסקו רק בכיסוי התחת ולא בלמידה."

הבעיה: משמעת לקויה וחוסר סמכות

הערעור על תפקודו של צה"ל והפוליטיזציה של הדיון, לצד שחיקה ממשית עקב מציאות הלחימה המתמשכת, מביאים לבעיה שהולכת ומתפשטת בצה"ל: משמעת לקויה וחוסר סמכות. זהו גם פגם מרכזי שעלה בתחקיר צוות המומחים שכונס יום לאחר נפילתם של הלוחם גור קהתי והחוקר זאב ארליך בשטח לבנון.

בעיה זו באה לידי ביטוי במעבר תדיר על נהלי צה"ל, למשל בשימוש של חיילים בטלפונים האישיים שלהם, בין היתר לצילום סרטונים בזמן הפעילות המבצעית. סרטונים כאלו, של חיילי צה"ל משחיתים ומבזים רכוש אזרחי בעזה או פוגעים באזרחים עזתים, התפרסמו בתקשורת הזרה, והובילו לפתיחת חקירות נגדם במדינות שונות בעולם. מעבר לתוכן הבעייתי של חלק מהסרטונים, הם משקפים שחיקה בסמכות המפקדים וביכולתם לאכוף פקודות מבצעיות בסיסיות לגבי שימוש בטלפונים בזמן לחימה. שימוש בלתי מבוקר זה שעלול לחשוף את מיקומם ופעילותם ולהעניק מידע מודיעיני לאויב.

זוהי תמונה בעייתית מאוד של המשמעת הצה"לית, אך במציאות בה חברי כנסת מרשים לעצמם לצפצף על מערכת הביטחון ולפרוץ לבסיסי צה"ל, לחשוף מידע מסווג שלא כחוק ולהלך אימים על בכירים בצבא, היא נראית פחות מפתיעה. כשנבחרי הציבור מערערים כך על מעמדו של הצבא ומפקדיו, מה הפלא שחיילים שנמצאים כבר במאות ימי לחימה ומילואימניקים שרואים יותר צבא מבית, קצת מאבדים את זה?

התיקון בצה"ל עובר בשינוי בדרג המדיני

נוכח אירועי 7 באוקטובר, אין ספק שצה"ל זקוק לשינוי, שידוד מערכות ובחינה מחדש של שירותם של כל קציני המטכ"ל ומפקדים בכירים שתחתיהם. ייתכן גם שראוי להתחיל בהתפטרותו של הרמטכ"ל הרצי הלוי, בין אם התחקירים יפנו אליו אצבע מאשימה או יינקו אותו מאחריות ישירה.

על מפקדי צה"ל לשאת באחריות. אבל אי אפשר שלא להבין את אנשי הצמרת הצבאית, שהקדישו את חייהם לביטחון ישראל, ועתה חוששים שצה"ל עלול לעבור את אות תהליך שהתחולל במשטרת ישראל. הם רוצים תיקון, לא החלפה של הפיקוד הבכיר בעושי דברם של שרי הממשלה.

התיקון בצה"ל חייב לעבור קודם בתיקון בדרג המדיני. שר הביטחון וראש הממשלה לא יכולים לדרוש מבכירים בצה"ל להתפטר כל עוד הם עצמם מונעים הקמה של ועדת חקירה ממלכתית. המוסר הכפול שהם מציגים גורם לבכירי צה"ל לחשוד, ובצדק, שלא מדובר במהלך נקי לתיקון. בתוך האקלים הרעיל הזה, הולכת וגוברת התחושה שהתארכות המלחמה מעניקה לאנשי הדרג המדיני את התירוץ להמשיך לאחוז בכיסאותיהם, בזמן שהם דורשים מצמרת צה"ל לשאת באשמה ולסיים את תפקידיהם הציבוריים.