תקציב של יותר מ-2 מיליארד שקלים שיועד לרכישת 1,600 דירות חדשות לא נוצל; זמן ההמתנה לדירה המשיך להתארך וב-2023 עמד על כ-35 חודשים; שליש מהליקויים שנמצאו בדירות ב-2019 וזכו לבדיקה חוזרת לא תוקנו; חוק המכר, שנועד לאפשר לדיירים לרכוש את דירתם בהנחה, לא חוקק מחדש חרף עשרות הבטחות; ותוכנית רב-שנתית עם יעדי רכישה מותאמים לביקוש לא גובשה, אף שהמדינה חייבה את המשרדים ליצור אותה – תמונת מצב עגומה ביותר עלתה בוועדות שהתכנסו לאורך יום הדיור הציבורי בכנסת היום (שלישי).

הוועדות ביקשו להעלות מחדש את סוגיות הדיור הציבורי שנדחקו לפינה בצל המלחמה, ובראשן סוגיית ביטול חוק המכר. החוק שמקנה רכישת דירה בהנחה בוטל לפני שנתיים בדיוק ושר השיכון יצחק גולדקנופף היה אמור לחוקק אותו מחדש כבר לפני שנה וחצי, אך בגלל המלחמה ומריחה של הממשלה והמשרדים, הוא לא עלה מחדש ומנע מאלפי דיירים את האפשרות לרכוש את דירתם במחיר בר-השגה.

הכנסות המדינה ממסי נדל"ן ותקציב משרד הבינוי והשיכון, 2025-2000 (מקור: מרכז אדוה)

מרכז אדוה, שחוקר את מדיניות הדיור הציבורי בישראל זה שנים, הראה שלמרות הכנסות השיא של המדינה ממסי נדל"ן, שעמדו על  26 מיליארד שקלים ב-2023-2022, הוצאות המשרד על דיור ציבורי עמדו על 800 מיליון שקלים. משרד השיכון התגאה בהיקפי רכישה גדולים בשנים הללו, של כ-1,050 דירות, אך רובם נעשו מתקציבי חוק המכר – כלומר הכנסות ממכירת הדירות בהנחה, ולא מתקציבים שוטפים שהממשלה החליטה להעביר למשרד השיכון עבור דירות חדשות. נכון להיום, בתקציב חוק המכר נשארו 100 מיליון שקלים בלבד לרכישת דירות. תקציב של יותר מ-2.2 מיליארד שקלים שהבטיח שר השיכון הקודם, זאב אלקין, מוקפא מכיוון שנועד לביצוע רק עד סוף 2024.

דני גיגי, יו"ר פורום הדיור הציבורי (צילום: אור גואטה)

"לא קונים דירות דיור ציבורי כי אין יותר כסף מהמכר, ואחרי זה אומרים לדיירים: מי שאשם בזה זה אתם", אמר דני גיגי, יו"ר פורום הדיור הציבורי. לדבריו, רוב דירות הדיור הציבורי בעשורים האחרונים נמכרו במבצעי מכירה, ללא עיגון הכנסות לרכישת דיור ציבורי, אך העמדה הרשמית של המשרדים כיום היא לראות בחוק האשם הבלעדי לגירעון בדירות – ולא בתהליכי הרכישה האיטיים ובתקציב הדל.

"הדיור הציבורי בישראל נראה רע בעקבות מדיניות של הזנחה תקציבית שרואה בדיירי הדיור הציבורי סרח עודף שאשם במצב שלו", אמר ירון הופמן דישון, חוקר במרכז אדוה. "ביום הזה אין בשורות – אין התקדמות בחקיקת חוק המכר והמדינה שולחת אנשים לסיוע בשכר דירה שמשרד האוצר מסרב לעדכן". הופמן דישון הראה במחקרו שב-2024 הסיוע הממוצע לשכר דירה שניתן לזכאים מספיק לכל היותר למימון רבע משכר דירה ממוצע של משפחה זכאית. תקציב הסיוע אומנם גדל, אבל הסיוע בתהליכי שחיקה מתקדמים בגלל העלייה החדה במחירי השכירות בשנים האחרונות. "האוצר מסרב לעדכן את כספי הסיוע כי הוא לא רוצה להעביר עוד כספים לבעלי הבתים. הוא יודע שמדובר במדיניות כושלת – אך ממשיך בה בכל מקרה".

ירון הופמן דישון. "האוצר מסרב לעדכן את כספי הסיוע בשכר דירה כי הוא לא רוצה להעביר עוד כספים לבעלי הבתים" (צילום: אור גואטה)

הסיבה שמשרד השיכון והאוצר מתנגדים לחידוש החוק היא מקור ההכנסה המצומצם שלו. לדבריהם, כדי לרכוש דירה חדשה אחת למאגר הדיור הציבורי, שבעקבות עליית המחירים בשוק, רף מחירה המקסימלי עלה בשנים האחרונות מ-1.3 ל-2.6 מיליון שקלים, צריך למכור חמש דירות ישנות, והמשרד מעדיף שהדירות יישארו בחזקתו.

ח"כ מיכאל ביטון (המחנה הממלכתי) וח"כ נעמה לזימי (הדמוקרטים), שיזמו את היום ביחד עם פעילי הדיור הציבורי, דרשו להבין מדוע המדינה אינה מקדמת בניית דיור ציבורי על קרקע מדינה ובכך עוקפת, לפחות בחלקו, את מנגנון השוק. רשות מקרקעי ישראל טענה שתתמוך, ביחד עם משרד השיכון, בכל החלטה שתאפשר בנייה ורכישה על קרקעות המדינה, כולל רכישות בתוך תוכניות דירה בהנחה, אך הדבר ידרוש חקיקה. משרד האוצר מסרב למהלך בטענות משפטיות וחשש לפגיעה בזכויות קבלנים.

"גדלתי בדיור הציבורי, בדירת עמידר בירוחם של שנות ה-70", אמר ח"כ ביטון. "לצערי, מה שהיה קשה אז – הפך היום לבלתי נסבל". לדבריו, לצד המאבק הפוליטי, צריך להמשיך לקדם הליכים משפטיים נגד עמידר ומשרד השיכון, על כך שאינם מקדמים הגדלה של מאגרי הדיור הציבורי דרך התחדשות עירונית, למרות הבטחתם. "אנחנו מדינה שמפקירה את החלשים ביותר, מוותרת על הערכים הבסיסיים של צדק חברתי וערבות הדדית".

"מדינת ישראל, על כל עוולות הקמתה, תפסה את הזכות לקורת גג כזכות בסיסית, גם כמדינה ענייה", אמרה ח"כ לזימי, "אבל מדינת ישראל העשירה ביטלה את הזכות הזו".