כשאביחי שטרן נבחר להיות ראש העיר הצעיר בישראל, ב-2018, האתגר הכי גדול שלו היה הגירעון התופח של קריית שמונה. "ניהלתי את העיר עם חשב צמוד. זו הייתה עבודה קשה, לא פופוליסטית" הוא אומר בריאיון ל'דבר', מרמז לביקורת שהופנתה כלפיו אז. "העליתי ארנונה. היו פיטורים, סגירת מוסדות לא יעילים. חטפתי על הראש".

המספרים התחילו להתאזן ונראו הצלחות ראשונות, לצד התגברות הקשיים, שנבעו מגורמים חיצוניים לעיר עצמה. תוכניות ראשוניות של התחדשות עירונית, 25 חברות הזנק (סטארט אפ) בתחום טכנולוגיית המזון (פודטק) ותוכניות להגדלה משמעותית של העיר, מול מגפת הקורונה ומשבר פוליטי שהוביל לחמש מערכות בחירות ארציות. בשלב מסוים המדינה כולה עבדה עם תקציב המשכי, שמגביל את ההוצאה החודשית ל-1/12 מההוצאה השנתית שאושרה לשנה שעברה, ושטרן אומר: "אתה יודע מה תקציב 1/12 עושה לפריפריה?".

ערב המלחמה הוא כבר התחיל להתגאות בתוכניות לרכבת ובהפיכתה של מכללת תל-חי לאוניברסיטה – אך במקום זאת, הוא היה צריך להבין אם הוא נדרש לפנות 23 אלף תושבים.

אחרי שהמדינה הפכה את הפינוי לעובדה מוגמרת, שטרן מצא את עצמו רץ בין מוצבי הגבול, הכנסת, הקריה, ועוד מאות יישובים שאליהם פונו תושביו. הוא ראה כיצד המלחמה מקצינה את בעיות העומק של הפריפריה הישראלית. "מה שקורה היום בין המועצות האזוריות והערים, זה קניבליזם", אומר שטרן, "לכולנו חסרים משאבים, ואנחנו רבים על המעט שיש. למה יש בכלל פערים כל-כך עמוקים במדינה שבה לוקח לי חמש שעות להגיע עד אילת? יש סיבה הגיונית לזה שיהיו פה 260 רשויות?".

15 מיליארד שקלים ממתינים להכרעה

17 מתמודדים יתמודדו לבחירות לראשות המועצות והערים בצפון ביום שלישי הקרוב, באיחור של 17 חודשים. ברקע הבחירות צפויה להסתיים, אולי, הפסקת האש בלבנון, במה שאמור להוביל להעברת אחריות מצה"ל לצבא לבנון. ב"יום שאחרי" אמורה המדינה להקצות 15 מיליארד שקלים לרשויות הצפון במסגרת התוכנית הממשלתית לשיקום הצפון.

איך תראה החלוקה של הכספים, לאן הם ילכו? ראשי המועצות, אלו המכהנים ואלו שיבואו אחריהם – לא יודעים. לכולם ברור שמדובר בסכום חסר תקדים שיתווה את הדרך הפוליטית של האזור לחמש השנים הקרובות, והשאלות אם ועד כמה ימומש ולאן ינותב עומדות בראש סדר העדיפויות של כל הפוליטיקאים המקומיים. זו הסיבה שההחלטה שלא לדחות את הבחירות כל כך מכעיסה את שטרן.

"זו תחרות לא הוגנת", הוא אומר, "הבוחרים שלי מפוזרים ב-200 יישובים בישראל, לא יהיו לי נציגים כמעט בשום קלפי, והתקציב שנותנים לי לתעמולה נותר זהה". הוא מתעקש שהביקורת שלו לא מגיעה מפוזיציה פוליטית, ושותפים לה לפחות שניים מהמתמודדים שרצים מולו. החשש בעיר הוא שאחוזי ההצבעה, שב-2018 עמדו על 55%, ייחתכו בחצי. "העיר לא מוכנה לקליטת תושבים, הגשנו בג"ץ על פתיחת מערכת החינוך. את ההשקעה שהוגדרה בתוכנית הממשלתית צריך לבצע עכשיו, היא לא תחכה לנו".

שטרן עצמו הגיש למטה הצפון, שם נוצרה התוכנית הממשלתית שהוגשה לשולחן הממשלה, תוכנית בהיקף 10 מיליארד ש"ח עבור קריית שמונה בלבד. זו העיר שתישאר עם הכי הרבה אתגרים בתום המלחמה, ולאיש לא ברור איך זה ישתקף בתקציב. שטרן מבין שעל אף העיכובים הפוליטיים והבירוקרטיים, בסופו של דבר יגיעו כספים גדולים לאזור, אבל הוא למד שיעור או שניים מכהונתו בת שש השנים כראש עיר, מתוכם שנה וחצי של מלחמה שבמהלכה שוחח עם כל משרד ממשלתי אפשרי עשרות פעמים.

הוא הבין איך המדינה מתייחסת לעיר: אם זו הפגיעה בתושבים המפונים במלונות; חדרי האירוח והדירות שהקפיצו מחירים; היעדר תוספות לתקני הרווחה, על אף גידול של 30% בתמותה בגיל השלישי; וההבנה שהסיפור הביטחוני מעבר לגבול עוד רחוק מלהסתיים. החשש הגדול כרגע הוא שאם לא תהיה הנהגה מקומית שתדע להיות תקיפה מול המדינה, חלק מהתוכניות הגדולות – ובהם מיסודה של מכללת תל חי כאוניברסיטת הגליל, הכפלת גודל העיר בשני העשורים הקרובים והבאת הרכבת לשעריה – לא יתממשו.

"אנחנו באחד המקומות היפים בישראל, ואפשר לחיות פה ברווחה. לעבוד בעבודה טובה, לסיים לא מאוחר, להגיע ישר לילדים ולטייל איתם בטבע בסופי שבוע. קמו בעיר 700 יוזמות קהילתיות בשנה וחצי האחרונות, אנשים פה חזקים, גאים. אנחנו יודעים שמגיע לנו יותר".

"אמרו שאנחנו לא כלכליים, ופתאום ראו את חשיבות הישיבה שלנו פה"

יואב כהן, לולן ותיק ויו"ר ועד המושב נטועה שבמועצה האזורית מעלה יוסף, החליט תוך כדי המלחמה שירוץ לבחירות. הוא מתוסכל, וגאה: "אחרי שאומרים במשך שנים שאנחנו לא כלכליים למדינת ישראל, פתאום ראו את חשיבות הישיבה שלנו פה". המושבים צמודי הגבול של המועצה הוקמו במהלך שנות ה-60, כאשר כל יישוב נתפס כמוצב קטן עם כיתת כוננות. לתושבים, מסביר כהן, יש תחושה שהם הקו האחרון של המדינה, אבל היא, בתורה, לא דאגה לביטחונם.

טרם המלחמה, הרפורמה שניסה להוביל שר החקלאות לשעבר עודד פורר הייתה האירוע הפוליטי החם באזור. הלולים, לדברי כהן, הם "הבסיס הכלכלי שלנו. ענף המשק היחיד שאפשר להתקיים ממנו באזור הררי שיושב היטב על המבנה המושבי-משפחתי". את הרפורמה הוא רואה כניסיון לשבור באלימות את הענף כולו. עד שנסראללה התעורר, המושבים היו בטוחים שפורר ויו"ר מפלגתו אביגדור ליברמן, שהיה אז שר האוצר, הם אלו שיחריבו כלכלית את האזור. התפרקות ממשלת השינוי ומאבק עיקש של הלולנים הקפיאו את הרפורמה, אבל כהן הרגיש תחושת החמצה – המועצה שלו לא הייתה שם.

"הלובי החקלאי, תנועת המושבים, חברי הכנסת, כולם היו איתנו. אבל אזרח מיוצג קודם כל בידי הרשות. המועצה היא זו שהולכת למשרד החקלאות לדרוש את מה שמגיע לנו. אנחנו שבויים במערכת היחסים הזו, אבל כל עוד היא פה, זה תפקידו של ראש המועצה לדפוק על דלתות השרים".

בגליל המערבי חל שינוי כלכלי דרמטי בעשרים השנים האחרונות. עם פיתוח ההרחבות ושינויים בתפישה העצמית, כ-1,000 משפחות, שליש מהמשפחות במעלה יוסף, ניסו את מזלן בענף התיירות, נתיב הכנסה נוסף שהפך לנדבך משמעותי בכלכלת האזור. כמו הלולים, עולם הצימרים התאים ככפפה ליד למבנה המשפחתי-משקי של המושב.

"זו הצלחה כבירה, אבל אף אחד לא לוקח אותה ברצינות", אומר כהן. לדבריו, המדינה, שאינה ששה לתקצב את כל הכלכלה ההיקפית של התיירות האזורית, מסירה אחריות מהצרכים שעולים, והמועצה אינה מפלסת את הדרך לשם. "השתרשה תפיסה כזו, שכל מה שקורה – זה רק ביוזמת התושבים". כהן מצביע על מערכות הרפואה, התרבות והחינוך הבלתי פורמלי הדלות – שדלותן הודגשה בעיקר בקרב אלו שפונו, וראו כיצד דברים עובדים במקומות אחרים. "אני לא יכולה להרשות לעצמי שנחזור ל-6 באוקטובר. אנחנו חייבים יותר מזה".

מלכודת פוליטית בין המדינה לפריפריה

מזרחה למעלה יוסף ממוקמת מרום גליל, "המועצה במצב הכי רע מכל מועצות האזור" כפי שמתאר אותה המתמודד למועצה מוטי שמקה ממושב דלתון. כמו כהן, הוא הרגיש שהמלחמה הביאה את הבית שלו לקצה, והחליט לאתגר את ראש המועצה המכהן, עמית סופר, אחיו של שר העלייה אופיר סופר, המכהן בתפקידו 17 שנה.

שמקה ותיק בפוליטיקה המקומית, אבל לטענתו לא התכוון לרוץ לבחירות לפני המלחמה. "אני מסתכל על מועצה שאין לה בית ספר תיכון משלה, שהמקלטים שלה היו מפורקים ומוזנחים, עם כיתות כוננות לא מצוידות וצוותי חירום יישוביים לא מתפקדים ובלי בית קפה אחד. למה שתושבים שחיו מחוץ למועצה במשך שנה וחצי, וראו דבר או שניים, יחזרו?".

לדברי שמקה, אפשר לבקר את המדינה עד מחר על מחדליה, אבל מהיכרותו עם הכלכלה המועצתית, למרום גליל הייתה הזדמנות להוציא תקציבים במיליוני שקלים דרך שלל קולות קוראים, שהמועצה נמנעה מלגשת אליהם. "חקלאי שעובד בשטח לא אמור לדעת להגיש קול קורא ולהתמודד עם מענקים – זה המועצה שלו צריכה. הסיבה שלא נגעו בכספים האלו היא כי יש פה קיפאון". שמקה מצביע גם על המספר המועט של ההרחבות ביישובים, כסימן לשתי בעיות מרכזיות – בני משפחות שלא ממשיכים לגור באזור, וקושי לקדם כלכלת תיירות משמעותית.

לצופה מהצד, בשנה וחצי האחרונות היה נדמה שהמדינה היא היחידה שנתנה את הטון בצפון. צה"ל בלחימה, פיקוד העורף – בעורף, משרדי הממשלה, ביטוח לאומי ומס רכוש ברווחה ובכלכלה. התושבים פוזרו, וראשי המועצות נותרו חסרי אונים רוב הזמן. הסיבה לכך לא טמונה במלחמה בלבד, למרות שיש לה, כמובן, חלק גדול בכך.

בפריפריה, בטח במקום מוחלש, מרוחק ומפוזר כמו מושבי הגליל המערבי והמועצות שלהם, שיתופי פעולה עם המדינה הם הכרח ודבר שבשגרה. זה לא פעם מוביל את היישובים למלכודות פוליטיות, כמו אלו שנחשפו בצורה המזוקקת ביותר בתחקיר 'המקור' על מירי רגב. רגב עולה תכופות בקרב תושבי הצפון כדוגמא מובהקת לתלות הקלוקלת של הפוליטיקה המקומית בארצית.

מועצות אזוריות, אומר שמקה, נופלות לא פעם קורבן להתנהלות פוליטית מהסוג הזה, וזו אחת הסיבות המרכזיות לקיפאון. לטענת כהן, הדברים תקפים גם ביחס לדינמיקות הכלכליות-פוליטיות בתוך מעלה יוסף, שם שמעון גואטה, ראש המועצה המכהן מזה 13 שנה, מזוהה עם ש"ס, בעוד בנו ששון גואטה מכהן כחבר כנסת מטעם ליכוד. בקריית שמונה, אביחי שטרן חווה מתקפה לאורך כל הקריירה הפוליטית שלו ממפלגת הליכוד, שהוא עצמו חבר בה, כשביקש לאתגר את מבנה הכוח הפוליטי בעירו. לדבריו, הדברים נכונים גם כעת, כאשר רבים משרי הליכוד נמנעו להיפגש איתו כשהגיעו לעיר.

"יש פה הזדמנות חד פעמית להשקעה, שתחזור אולי עוד 40 שנה", אומר כהן. הוא מתייחס ברצינות למלכודת הפוליטית שנוצרה בין המדינה לפריפריה. תוצר של הסתגרות מחד, והעלמת עין מאידך. העובדה שב-7 באוקטובר נותרו יישובי הגבול לגמרי לבד, כמעט ללא נשק ועם נוכחות צה"לית דלה, היא סימפטום לאדישות הגדולה של המדינה, שלא נולדה במלחמה וכנראה שלא תסתיים איתה. זה מה שמלמדים מאות העסקים הקטנים שקרסו ונותרו ללא מענה, מסביר כהן. הוא מזכיר גם את אנשי מס רכוש שהיה צריך "למשוך באוזן" כדי להגיע למושבים. "התקציבים יבואו, זו לא בעיה", הוא אומר, "אבל אם לא יהיה מישהו שינווט אותם, לא נגיע לשום מקום".

"ההצלחה שלנו לא תעמוד ללא הבירה האזורית קריית שמונה"

בצד השני של הגליל העליון, ד"ר אורית דגני דיניסמן, חברת קיבוץ שניר, מבינה שגם במועצה היחסית אמידה שלה, המלחמה חשפה משבר מנהיגות קשה. היא אחת משתי הנשים היחידות שמתמודדות על תפקיד מנהיגותי בבחירות בצפון. כאשת אקדמיה, היא חקרה במשך שנים את היחסים בין השלטון הארצי למקומי, והיא מזהה מגמה מטרידה. "בניגוד לדרום, הצפון מאוד מפולג ומפולח גאוגרפית, וכל קידום של תוכנית גדולה הופך לקשה במיוחד. תקציב התוכנית הממשלתית מתפרס על אזור מאוד רחב עם צרכים אדירים בתחום החינוך, הרפואה, הרווחה והשיקום. יש שם כסף שיעבור לעסקים ששרדו, אבל מה עם העסקים שלא ייפתחו, כי לא משתלם יותר לפתוח?".

דגני דיניסמן מזכירה שכבר 3 מתוך 15 מיליארד שקלים בתוכנית הממשלתית קוצצו בפועל מיישובי הגבול, ויעברו ליישובים המרוחקים יותר מהגבול, בהחלטת האוצר והשר לענייני השיקום זאב אלקין. כבר עכשיו יש חשש שמאבק תקציבים בין רשותי עוד בפתח, כפי שקורה היום בדרום. "אנחנו חייבים העדפה מתקנת בתחום המס והמענקים, אבל אי אפשר שיתייחסו אלינו כמו אל חיפה או יוקנעם".

שמונה קיבוצים במועצה האזורית גליל עליון לא פונו כל תקופת המלחמה ונשארו בקו האש, ותושביהם נפגעו קשות כלכלית ונפשית. תושבים רבים מתחו ביקורת לאורך השנה בשיחות עם 'דבר', לא רק על המדינה אלא גם על ראש המועצה, גיורא זלץ, על כך שלא פעל מספיק עבורם. זלץ לא ירוץ בבחירות הקרובות.

"אם תדבר עם הנהגות הקיבוצים היום, תשמע שהן מרגישות מאוד לבד", אומרת דגני דיניסמן, "זה התחיל הרבה קודם. במשך שנים הייתה פה מגמת הסתגרות בקיבוצים, שקשורה להתרחבות דמוגרפית והעברת תשומת הלב מהמועצה לקיבוץ. אז אצלי ביישוב הכול יפה, אבל בפינוי, פתאום תושבים ראו שמערכת החינוך והשירותים לתושב במועצות אחרות טובה יותר, ואני מדברת על עמק יזרעאל, לא על תל אביב. אותגרנו פה, ונצטרך לבנות תכנית אסטרטגית שתדע לראות מועצה בכללותה, לא רק יישוב-יישוב".

דגני דיניסמן עסקה רבות במעקב ויישום תוכנית המיגון לצפון, ומזכירה שערב המלחמה בוצעו פחות מ-10% מתקציבי המיגון לאזור, וזאת לאחר 5 שנים שבהן התוכנית פעלה. "אני נלחמתי שישחררו את התקציבים, לפחות לתושבים שרוצים לבנות בעצמם. 132 אלף שקלים זה לא מספיק לממ"ד, אבל בואו נתחיל משם – כי בינתיים גם זה לא קורה".

אחת התובנות החוזרות שלה במלחמה הייתה שאזורים קטנים כמו הצפון והנגב המערבי נאלצו להתמודד בשנה וחצי האחרונות עם משברים כלכליים וחברתיים שגדולים עליהם בכמה מידות. "זה לא רק המאבקים החברתיים. אין לנו מספיק יתרון לגודל; אנחנו חייבים שירותים, פעילויות וכלכלה חזקה, ובשביל זה צריך ללמוד מה היתרונות היחסיים שלנו". אביחי שטרן שב ואומר שלמרות המשקעים, ביום שאחרי המלחמה, הקיבוצים והיישובים בסביבה יצטרכו לשתף פעולה עם קריית שמונה לטובת צמיחה כלכלית וכוח פוליטי.

"נכון, אנחנו מצליחים, אבל ההצלחה שלנו לא תעמוד ללא הבירה האזורית שלנו קריית שמונה", אומרת דגני דיניסמן. "במלחמה הבנו את זה בצורה הכי ברורה, לא יכולנו להתנהל פה דקה בלעדיה. אני חושבת שזו חובתנו כהנהגה לעמוד לצד העיר. גם מהבחינה הכי אינטרסנטית, שירות יותר טוב לתושב שלי זה בהכרח אומר קריית שמונה עם שירות מצוין".