"צריך לסיים את הפרויקטים ברהט וחורה כדי להתפנות לטפל בפזורה", אמר אתמול (שני) שר התפוצות עמיחי שיקלי, האחראי על הרשות להסדרת התיישבות הבדואים, בדיון בוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל של הכנסת. שיקלי הציג לוועדה את "תוכנית המיקודים", הממקדת את מאמצי ההסדרה בארבעה מרחבים. "רהט היא העיר הערבית הגדולה בארץ. אין שום סיבה שרהט תהיה בטיפול רשות הבדואים".
המרחבים הנוספים, מלבד רהט, הם צפון ערד, שגב שלום וביר הדאג'. לדברי שיקלי, הבדואים בצפון ערד יושבים בשטח אש ובשטח המיועד לשימור. נוסף על כך, השטח משמש נתיב הברחה. "המציאות שם הפיכה. יש שם באזור מרעית ומכחול אזורים עצומים שניתן לבנות בהם כחוק. אין שום צידוק לבנייה פראית". השר שיקלי הוסיף כי במקביל הרשות נערכת לאזורי המיקוד הבאים, אזור אל-פורעה ובקעת באר שבע.
יובל תורג'מן, מנכ"ל רשות הבדואים: "יש 80 מקבצי בדואים בנגב שיש להם פתרון הסדרה. ב-2024 הסדרנו 33 מקבצי מגורים". במענה לשאלת יו"ר הוועדה ח"כ עודד פורר (ישראל ביתנו), אמר תורג'מן כי הוא צופה שתוך עשור יהיה שינוי ניכר בתמונה.
ח"כ פורר המשיך לדחוק בתורג'מן לתת תשובות ברורות: "מדינת ישראל החליטה על הקמת חמישה יישובים חדשים: עבדה, רח'מה, ח'שם זנה, ואדי נעם ומרווה באזור תל ערד. ל-12% מהפזורה יש פתרון היום".
לדבריו, הקושי העיקרי בהסדרה הוא תביעות הבעלות. "ביישוב מרעית יש 22 אלף דונם, שחיים בהם 5,000 איש. לכל אחד יש תביעת בעלות". הוא הוסיף כי גם אם בית המשפט דוחה את תביעת הבעלות, בדואי לא יתיישב על אדמה שיש בה תביעת בעלות של אחר. "בנגב המזרחי יש 600 אלף דונם עם תביעות בעלות. יש 3,200 תזכירי תביעה מקוריים. אלה עשרות אלפי אנשים עם תביעת בעלות". ח"כ יסמין סאקס פרידמן (יש עתיד): "מדובר ב-3% מאדמות הנגב".
אבי כהן, מנכ"ל משרד התפוצות: "לא יהיה פתרון עד שמפת תביעות הבעלות לא תשתנה. אין קרקע מדינה בנגב". ח"כ יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל) טען שכהן משקר והוצא מהדיון. כהן הוסיף שבכוונת המשרד ליצור תוכנית רחבה לטיפול בבעיה. תורג'מן טען שלא ניתן להאיץ את קצב ההסדרה. "יש 50 פרויקטים שמפתחים היום. ב-23 מהם יש איומים בשריפה וירי. אי אפשר להאיץ את הפתרון".
השר שיקלי ונציגי רשות הבדואים ורשות מקרקעי ישראל (רמ"י) השוו את צפיפות המגורים של הבדואים ומחירי הקרקע לאלה שבמרכז הארץ, כמו ביישובים רעננה וכפר סבא. לעומתם חברי הכנסת הבדואים וארגוני החברה האזרחית השוו את המצב לזה השורר במועצות האזוריות היהודיות בנגב. "צריך להתאים את צורת ההסדרה", אמר ח"כ עטאונה, "אי אפשר לכפות דפוס התיישבות אחד". ח"כ פרידמן תהתה למה שהבדואים ירצו לעבור ליישובי הקבע בהתחשב בפשיעה ובהיעדר התשתיות ביישובים. "איך מעבירים אוכלוסייה חקלאית לחיות ב-400 מ"ר?"
ח"כ וליד אל-הוואשלה (רע"מ) אמר כי המדינה לא מספקת חלופה ראויה וכי הורסים בתים לפני שניתן פתרון. "יותר מ-400 בתים נהרסו בנגב השנה. גירשו את תושבי אום אל-חיראן והקימו את היישוב דרור במקום". ויכוח התפתח בין השר שיקלי לבין ח"כ אל-הוואשלה על מהלך הדברים באום אל-חיראן ואם נחתם עם התושבים הסכם.
טלאל אל-קרינאווי, ראש עיריית רהט, הזכיר את פעילות הבדואים ב-7 באוקטובר: "נלחמנו לעזור לחברים שלנו. עזרנו במה שיש. אחרי חודשיים חזרנו להיות שודדים וגנבים שבונים לא חוקי". הוא אמר כי ראשי הרשויות האחרים לא רצו להגיע לדיון. "אנו על סף ייאוש, על סף התמוטטות. אין לי טענות לשר או למשרד. לא נראה לי שיהיו פתרונות אם הממשלה לא תקבל החלטה עקרונית איך פותרים את בעיית הבדואים".
אל-קרינאווי מחה כי רמ"י משווקת מגרשים בעיר בלי להתייעץ איתו, והוא לא יכול לספק לתושבים שירותים. נציג רמ"י הכחיש את הדברים. "אני ראש עיר, אבל אתה (מנכ"ל רשות הבדואים) בעל הבית", אמר אל-קרינאווי. "יש לי ממשלה בירושלים וממשלה ברשות הבדואים".
יעלה רענן, מנכ"לית המועצה לכפרים לא מוכרים: "התוכניות שמקדמת הרשות הן בעיקרן הרס. השר שיקלי התרברב ש-4,000 בתים נהרסו. אבל רק 100 בתים קיבלו אישורי בנייה בכל הכפרים. בביר הדאג' בעשור האחרון קיבלו שמונה אישורי בנייה. יש שם 10,000 תושבים. תוכנית המתאר אינה מיושמת. התוכניות מייצרות סבל אצל אזרחי ישראל שעומדים מנגד חסרי אונים. אפשר לייצר תוכניות יחד עם האוכלוסייה. אנו יודעים לעשות זאת".
