האם לקראת הבחירות לרשויות המקומיות בסוף 2018 יתחרו ביניהם ראשי המועצות על קליטת עובדי קבלן, במקום על בניית כיכרות והצבת מזרקות? לאחר ההישגים המשמעותיים במאבק להעסקה ישירה בהסכם ניסנקורן-כחלון לצמצום תופעת עובדי הקבלן במגזר הציבורי, מסמנת הקואליציה להעסקה ישירה את השלטון המקומי, כיעד הבא.
בקואליציה מציינים לחיוב רשויות מקומיות שכבר החלו בהעברת קבוצות עובדים להעסקה ישירה, כגון רחובות, קריית גת, אילת, אפרת, מרחבים ואשדוד. "בישובים, שהחזירו עובדים להעסקה ישירה מדווחים ראשי הרשויות על הפחתה בעלויות, על גמישות ניהולית גבוהה יותר (יכולת לתפעל טוב יותר את העובדים ברשות), על קשר ישיר עם העובדים המספקים את השירותים ועל תפיסה ערכית של כבוד האדם, מחויבות לשימור והגנה על זכויותיו וחווית הוגנות במערכת הפוליטית שירותית בעיר כמו גם יכולת הניהול של העובדים ובקרה על השירות" מסבירים. לצד זאת מציינים בקואליציה כי הם עדים גם ליותר ועדי עובדים מן המניין, הרואים בהחזרת עובדים להעסקה ישירה והכללתם בהסכמים הקיבוציים ובכוח הארגוני יעד לשימור האינטרסים, הכוח וכושרה של התאגדות העובדים לשמר את עצמה לאורך זמן.
עשרות אלפי עובדי קבלן מועסקים ב-256 הרשויות המקומיות, מיפוי התופעה הוא חלקי בלבד, וזאת בין היתר בשל ההגדרות השונות של התופעה. דו"ח הממונה על השכר בנושא העסקת עובדי קבלן בשירות הציבורי שפורסם בשבוע שעבר, מונה למעלה מ-4,100 עובדי קבלן שירותי כוח אדם בשירות הרשויות המקומיות, אולם מניין זה אינו כולל עובדי קבלן שירותים בתחומי הניקיון, האבטחה וההסעדה, וצורות העסקה רבות אחרות הנחשבות קבלניות.
צורה נפוצה מאוד של העסקה קבלנית ברשויות המקומיות היא באמצעות חברות כלכליות עירוניות. באמצעותן מעסיקות עיריות רבות עובדים בתפקידים רבים ומגוונים, מחוץ להסכמים הקיבוציים של עובדי העירייה. העובדים הללו, לא נכללים בהסכמים הכוללים תנאי שכר עדיפים והגנה על הביטחון התעסוקתי. כמו, כן מאפשרות החברות העירוניות לרשויות בעלות הכנסה גדולה יותר מארנונה להעסיק עובדים מעבר לתקנים המתוקצבים על ידי משרדי הממשלה השונים.
לעומת העובדים שהועסקו ישירות על ידי הרשויות ששכרם הממוצע עמד על 10.5 אלף ש"ח בשנת 2015, באותה השנה הועסקו 24,663 עובדים באמצעות חברות עירוניות. חלקם הגדול הועסקו במשרות חלקיות. אך לאלו מבינהם שהועסקו במשרה מלאה, עמד שכרם הממוצע על 9.3 אלף ש"ח.
מאבק פמינסטי
במסמך עמדה חדש שהפיקה הקואליציה,הכותבות פרופ' אורלי בינימין, אורנה עמוס ושירה איתן שופכות אור על הזווית המגדרית של העסקת עובדות קבלן ברשויות המקומיות. להערכתן, כ-75% מעובדות הקבלן ברשויות המקומיות הן נשים, המועסקות במגוון מקצועות, בייחוד בתחומי הטיפול והשירות בהם יש נוכחות מוגברת לנשים: סייעות בגנים, מורות, עובדות סוציאליות ועובדות ניקיון.
לדבריהן, ההעסקה הקבלנית מכרסמת בהישגי המאבק הפמיניסטי אשר ביסס בענפי הטיפול והשירות משרות מקצועיות, הכוללות סולמות שכר המגלמים הכרה במיומנות ובהכשרה, והמאוגדות במסגרת איגודים מקצועיים. בתפיסה הכלכלית של מדיניות ההפרטה משרות אלו נחשבות ליקרות והן מוחלפות במשרות באיכות נמוכה שאינן דורשות הכשרה מוקדמת, תוך הצגתן הכוזבת כ'זמניות'.
התנאים משפיעים על הזמניות
על אף שחלק ממשרות קבלניות אלו מתאפיינות היום בחילופי כוח אדם תדירים, ייתכן מאוד שבתנאי העסקה ישירה, הכוללים שכר ואופק התקדמות טובים יותר – היו בוחרות עובדות להתמקצע בהן ולעסוק בהן לאורך שנים. הדבר משמעותי במיוחד כשמדובר במקצועות הטיפול, בהם הרצף הטיפולי, קשר המטופל-מטפל ומומחיות המטפל משחקים תפקיד חשוב.
טענה נוספת שמעלות הכותבת היא שכתוצאה מהלחץ התקציבי, נחתמים חוזי הפעלת שירותים שבהם הצוות המקצועי מועסק במשרות קטנות מדי, בהן עומס העבודה מפחית מאד את האפשרות להפעיל מיומנות, ותפקידים מקצועיים רבים מועברים למועסקות ומועסקים ללא הסמכה.
"נשים תלויות במשרות הטיפול והשירות ובאיכותן בשל זמן, מרחב ורמת מיומנות" מסבירות הכותבות. "אמהות לילדים צעירים זקוקות למשרות המתייחסות למחוייבויות הזמן הכרוכות בנוכחות האמהית; אמהות לילדים צעירים זקוקות למשרות הקרובות מרחבית לאזורי המגורים שלהן על מנת לאפשר הענות למשברי טיפול; ולבסוף, משרות ברמת הכשרה נמוכה יחסית שיש בהן מיעוט השקעה ברכישת השכלה, דרושות לנשים ממיקומים חברתיים ומעמדיים פגיעים, ובמיוחד במצבי הגירה וקשיי שפה, שאין באפשרותן להתמסר לתהליכי הכשרה מקצועית ארוכים. בשיטוח רמת ההכנסה, העסקה קבלנית מרוקנת מתוכן את מאמציהן של נשים לפרנס את ילדיהן באמצעות עיסוקי השרות והטיפול אליהן באפשרותן לפנות".
