"בטמרה, עיר של 30 אלף איש, אין מקלט ציבורי אחד", אומר ל'דבר' אילן עמית, מנכ"ל שותף באג'יק-נגב, ארגון ערבי-יהודי לשינוי חברתי, על מצוקת המיגון ביישובים הערביים. "ברהט, העיר הערבית הכי גדולה במדינת ישראל, עם יותר מ-80 אלף איש, אין מקלט ציבורי אחד".

ויש גם מקומות שבהם המצב גרוע אף יותר. "בכפרים הבלתי-מוכרים אנשים גרים לרוב בפחונים, בלי מערכות התרעה, בלי מקלטים ציבוריים, עם בתי ספר לא ממוגנים". עמית מוסיף כי חלק מהכפרים הלא-מוכרים שוכנים ליד אזורי סיכון כמו בסיסים צבאיים.

אומנם סוגיית המיגון בכפרים הלא-מוכרים נקשרת בסוגיית ההסדרה, אך עמית מסרב לתלות את האחת בשנייה. "משרד ההתיישבות והמשימות הלאומיות, בהובלתה של אורית סטרוק, מצא פתרונות מיגון לעשרות מאחזים לא מוסדרים פחות משלושה ימים מפרוץ המלחמה. כשמדינת ישראל רוצה למגן, באוכלוסייה שהיא חפצה ביקרה, היא יודעת לצמצם פערי מיגון מייד.

"שבוע וקצת מפתיחת המלחמה הזאת ראינו משפחות שישנות מתחת לגשר, אבל יכולנו לראות משהו אחר. המדינה בהחלט יודעת לצמצם פערי מיגון כשהיא רוצה וכשזה מעניין אותה. אנחנו לא יכולים לחכות עד שכל הסוגיה הבדואית בנגב תיפתר, צריך לטפל בנושא כל כך בסיסי, שמציל חיי אדם, ברמה המיידית. יש הרבה מאוד פתרונות שאפשר לקדם ולא מקודמים".

מאז 7 באוקטובר הוצבו כ-600 מיגוניות בנגב, כמחציתן בעזרת תרומות וארגונים אזרחיים והשאר בידי פיקוד העורף ומשרדי הממשלה. המיגוניות כוללות מיגוניות תקניות, לצד צינורות בטון ומיגוניות 'הסקו' – שטח התחום בקירות משקי חול. לאחרונה החלו הבדואים לחפור לעצמם מקלטים, אך אלו ללא אישור ונתונים לסכנת הריסה של הרשויות.

עמית מציע כי המדינה תמגן את המבנים שהקימה עבור הבדואים. "יש מבנים קיימים כבר בשטח ‫שהמדינה אישרה להקים והם ללא מיגון". ‫הוא מודאג מההשלכות ארוכות הטווח של סגירת מערכת החינוך בשל המצב הביטחוני. "‫שיעורי הנשירה מבתי הספר עולים. ‫הדבר הזה פוגע בנגישות ‫להשכלה גבוהה, לעבודה בתעשייה. זה ‫מייצר חוסר מעש ומזין ‫את תופעת הפשע והאלימות. זו האוכלוסייה הכי מוחלשת במדינת ישראל, ‫שלא יכולה לעבור ללמידה מרחוק ‫בגלל פערים של תשתית, חשמל, ‫אינטרנט ופערים דיגיטליים מאוד גדולים". ‫

עמית דורש להמשיך לדון ולטפל בנושא גם לאחר כניסת הפסקת האש לתוקף. "אנחנו לא יכולים ‫להתעורר כל פעם בחירום ‫ולהשמיע את הקול הזה ‫שמצביע על פערי מיגון ‫בחברה הבדואית בפרט ובחברה הערבית בכלל. ‫לצערי הרב דבר אחד ברור: במדינת ישראל יהיו עוד מלחמות. כל זמן שהמלחמה הבאה מעבר לפינה, אנחנו צריכים לצמצם את פערי המיגון בשגרה, כדי שנגיע מוכנים יותר למלחמה הבאה".

עמית מסביר שצמצום הפערים דורש שיתוף פעולה של גופים רבים. "אלה מהלכים מורכבים הכוללים את מנהל התכנון והבנייה, הרשות לפיתוח הנגב, רשויות מקומיות. אנחנו צריכים להניח את התהליכים האלה היום. אנחנו יכולים לצמצם את הפערים האלה בשגרה, להמשיך לקדם תוכניות, לעבוד על תוכניות של צמצום פערים במיגון במוסדות חינוך לפי תבחינים מסוימים, למגן בקביעות מרפאות אזוריות שמשרתות עשרות אלפי אזרחים, ולהגיע למלחמה הבאה ממוגנים, בנקודת פתיחה הרבה יותר טובה".