שינוי תודעתי עובר בעשורים האחרונים על רבים בישראל, שהחלו לתפוס את עצמם כצרכנים יותר מאשר כעובדים. כשנהיה יותר ויותר קשה להתקיים כלכלית בארץ, תוכניות טלוויזיה כמו 'תוכנית חיסכון' הציעו גאולה פרטית דרך השוואת מחירים, או אפילו חרם צרכני. גם מהמחאה החברתית ב-2011, שעלו בה נושאים כמו דיור בר השגה ופערים בין עשירים לעניים, יש מי שבחרו לזכור בעיקר את מחירי הקוטג'. בשנים האחרונות יש התפתחות חדשה במגמה הזו: מהישראלי הממוצע מצופה לאמץ לא רק זהות של צרכן, אלא גם של בעל מניות, משקיע.

לרוב הישראלים אין מספיק הון כדי שיוכלו לא לעבוד, או אפילו להבטיח לעצמם ביטחון כלכלי, אבל זה הפתרון שמוצע שוב ושוב. אחד השחקנים הבולטים בתחום הוא תמיר מנדובסקי, מחבר הספר 'השקעות לעצלנים'. יש כוח משיכה ברטוריקה של מנדובסקי, שפונה לאנשים רגילים שחולמים להמשיך בעבודתם בהייטק או בחינוך, לקנות בית בחדרה ולצאת לפנסיה ברווחה כלכלית. אבל הבעיה היא שבמשחק "תאכל או שיאכלו אותך", רוב האנשים יאכלו אותה.

ההכנסות מהון מגיעות למעטים

מנדובסקי קובע בהרצאה החינמית שהוא מעניק במוצ"שים למתעניינים: או שאתה עובד, ורוב הערך מעבודתך הולך לבעל המניות, או שאתה מחזיק במניות ועובדים בשבילך. יש בזה אמת, אך בפועל לא כולם יכולים לעבור בין שני צידי המשוואה. לפי דו"ח של רשות המיסים מנובמבר 2024 רק תשיעית ממשקי הבית בישראל דיווחו על הכנסות מהון.

גם בקרב אותם 300 אלף משקי בית, ההכנסה הזו לא מתפלגת באופן שוויוני. 60 משקי הבית עם ההכנסה הגבוהה ביותר מהון זכו ב-12% מכלל ההכנסות מהון; 3,000 משקי הבית המכניסים יותר זכו ב-47% מכלל ההכנסות; וה-50% הפחות מכניסים, רק כ-3% מההכנסות. כשמסתכלים על הכנסות מדיבידנדים, ולא מנדל"ן, הפערים האלו מקצינים אף יותר.

רווחי הבנקים לא טובים ללקוחות

לתוך הפער בין האידאל המתגבש למציאות המדכדכת נכנס בנק הפועלים. רווחי 'הפועלים' זינקו לרמות שיא של 7.6 מיליארד שקלים ב-2024, וכך גם שאר הבנקים המסחריים (30 מיליארד ש"ח ב-2024 ל-5 הגדולים, שיא שצפוי להישבר השנה). הבנק גורף רווחים כל כך גבוהים, גם בשנות מלחמה ואפילו ברבעון שבו המשק מתכווץ, עד שבפועלים הסכימו למתווה של בנק ישראל להשבת 3 מיליארד שקלים ללקוחות במענקים והטבות שונות.

הצעד החדש של בנק הפועלים מציע ללקוחות לבחור בין מענק של 100 שקלים ל-2 מניות של הבנק, בשווי כ-120 שקלים. הבנק מעריך שכמיליון מתוך כשני מיליון לקוחותיו עומדים בתנאי הזכאות להטבה. כך, ההטבה תעלה לבנק 100-120 מיליון שקלים, שירדו מהסכום שהבנק התחייב ממילא להחזיר ללקוחותיו במתווה בנק ישראל. מתוך שווי שוק של 86 מיליארד שקלים, 1 חלקי 716 מהבעלות תעבור ללקוחות הזכאים, וכל אחד מהם יהפוך לבעלים גאה של 1 חלקי 716,000,000 מבנק הפועלים. מזל טוב.

אין במתנה הזאת דבר רע כשלעצמו. עם זאת, מדובר בכסף קטן, שהבנק משתמש בו כפרסומת ועל הדרך גם לעידוד להוציא כרטיס אשראי (חלק מתנאי הזכאות). חשוב מכך, היא מחזקת בלבול בציבור לגבי האינטרסים שלו. המסר המובלע הוא שהלקוחות יכולים מעתה לחגוג יחד עם הבנק את הצלחתו, אך המציאות קרובה להפך הגמור.

רוב הרווח של הבנקים נובע מריבית (הכנסה מריבית על הלוואות, פחות הוצאות ריבית על פיקדונות). נתח נכבד נוסף הוא מעמלות. הציבור נפגע מהתחזקות כוחם של הבנקים הגדולים, במיוחד במשכנתאות ובהלוואות, אך מכל עבר מעודדים אותו לפתור את הבעיה באופן יחידני בשוק ההון.

מוטב שבנק הפועלים יפנה את הכסף להקלה בריבית שמשלמים הלקוחות, כפי שבחר לעשות בנק לאומי בצעד פחות יצירתי ו"סקסי". ולציבור הרחב כדאי לזכור שהרווחים מהשקעות תלויים קודם כל בסכום ההשקעה, כך שהיכולת להגדיל את החיסכון החודשי מוגבלת ביחס לגובה המשכורות ולמחירים. לציבור יש עוצמה כעובדים וכמצביעים, לא כמשקיעים, עוצמה לדרוש בין היתר מדיניות שתגן עליו מהכוח של הבנקים הגדולים.