"טראמפ עשה את ההסכם שראינו בעזה כחלק מהלחץ הכלכלי על רוסיה", טוען ד"ר גיא לרון, מרצה בכיר במחלקה ליחסים בינלאומיים באוניברסיטה העברית. "החוזים הטורקיים עם רוסיה התקרבו לפקיעה, וטראמפ רצה שטורקיה תפסיק להלבין את מכירת הגז מרוסיה לאירופה. אז ארה"ב חתמה עם טורקיה על עסקת ענק ל-20 שנה בתחום הגז, ובמקביל נכנסה כמתווכת ושותפה ליוזמת 20 הנקודות לסיום המלחמה".

הניתוח הזה, בשילוב עם המידע לגבי הגופים הקשורים לטורקיה ולקטאר הפועלים ברצועת עזה, מביא את לרון לחשוש למצבה של ישראל בתום המלחמה. "לצד ההודיה על שחרור החטופים וסיום המלחמה, טראמפ מוביל את ישראל למצב מאוד פגיע, כי תמורת ההישגים האלו קם לנו בעזה שלטון חסות טורקי-קטארי".

ציר טורקי-קטארי שעובר דרך סוריה

לפי לרון, האמריקאים ניסו לקדם עסקה של ישראל עם המפרציות, אולם הדבר סוכל בגלל "שממשלת ישראל לסרב להצהיר שהיא מוכנה ללכת לתהליך לקראת מדינה פלסטינית, מסיבותיה המוכרות". התפנית קרתה לדעתו בעקבות ביקור ארדואן בארה"ב בסוף ספטמבר, אז הציע לממשל טראמפ שיתוף פעולה אנרגטי.

מה ארדואן מקבל בתמורה?
"טורקיה זוכה להמשיך את הפרויקט של ארדואן בהשראת האימפריה העותמ'נית, להיות ציר מסחר עולמי בין מזרח למערב. זה כולל החזרה של מסילת החיג'אז דרך סוריה, גשר עילי עם 8 נתיבים ורכבת תת ימית שתחבר בין סין, הודו ואירופה. יש עוד פרוייקט עוקף ישראל, צינור גז שמחליף את התלות ברוסיה ובעזה. הם יקבלו לטובת זה נמל, וקטאר תביא את הגז. אז במקום ציר מסחר ואנרגיה הודי-אמירתי-ישראלי או איראני-רוסי, נוצר ציר טורקי-קטארי דרך סוריה, שלאחרונה עברה מאסד לידיים סוניות ידידותיות להם".

אז גם איחוד האמירויות וערב הסעודית נפגעו בהסכם?
"כן. חוץ מישראל, מהפסגה בשארם א-שייח נעדרו גם מנהיגי הודו, סעודיה והאמירויות.  מצד אחד טראמפ מפקיד בידי האמירויות והסעודים את הטכנולוגיה הכי יקרה וחותם על עסקאות לחוות שרתים ענקית, אבל מצד שני הוא חותם על מהלך אזורי שמנדה אותם בפועל ומרחיק את הסכמי אברהם. וכל עוד הסעודים מניחים שישראל ממשיכה לעבוד עם קטאר, ושלא מוכנה להיכנס לתהליך מדיני, אין סיכוי לחזור להתקדם עם זה".

מה מניע את גלגלי ההיסטוריה

ד"ר לרון חוקר את ההיסטוריה והגיאו-פוליטיקה של האנרגיה. לשיטתו, שיקולים אנרגטיים סביב הובלה, הפקה וצריכה של אנרגיה הם הכוח המניע האמיתי מאחורי רבים מהמהלכים הפוליטיים הגדולים.

"ראינו את זה בתחילת המלחמה", הוא אומר, "ג'ו ביידן נשא נאומים ארוכים על אביגיל הילדה שנחטפה יתומה ושאר הזוועות של חמאס. אבל שלושה שבועות אחרי הטבח, הוא זרק במסיבת עיתונאים שהוא 'משוכנע שחמאס תקף בגלל ההתקדמות לאינטרגציה בין ישראל ומדינות האזור'. הוא בעצם התייחס למיזם ליצירת מסדרון פיתוח, מסחר ואנרגיה מהודו עד ארצות הברית (I2U2) שהוכרז בספטמבר 2023".

לרון אומר שההתייחסות המרומזת הזו של ביידן יוצאת דופן ברטוריקה של הפוליטיקה הבין לאומית. "השפה שמצדיקה מהלכים ביחסים בין לאומיים היא תמיד מוסרנית, אתה לא מגייס אנשים להגן על שדות נפט. אתה מספר סיפור שהחברה יכולה להתאחד סביבו, נאחז באידיאל, כי כשהמאבק נעשה גלוי הציבור מתחיל להטיל ספק אם הוא מוכן להילחם בשביל זה. וגם: מדינות, בטח מעצמות, לא רוצות להגיד לאזרחים שאספקת האנרגיה מוטלת בספק".

למה אנרגיה ופוליטיקה כל כך שלובות זו בזו?
"כל מדינה בהכרח מתמודדת עם שאלות של צריכה, הפקה והובלה של אנרגיה. למשל, ברגע שנוצר חשש למחסור בגלל פיתוח טכנולוגי שצורך הרבה אנרגיה מתחילים לראות את הכוחות השונים מתארגנים סביב צירי אנרגיה ומשאבי טבע. כל כוח מושך לכיוון שלו. בין המדינות הפחות חזקות, יש מדינות כאלו שצריך אותן עבור ההפקה או ההובלה ומצליחות למנף את זה כדי להגדיל את כוח המיקוח, ויש כאלו שנרמסות".

לרון סבור שהקונפליקטים בסדר הבין לאומי קשורים לשינויים בשוק האנרגיה עשורים האחרונים. "טכנולוגיות המחשוב של שנות ה-90 צרכו יחסית מעט חשמל. אז ארצות הברית הבטיחה שוק אנרגיה עולמי, אינטגרטיבי, שבו קל למצוא תחליפים לכל בעיה בהפקה או בשינוע. אז דיברו על 'קץ ההיסטוריה'. עכשיו הבינה המלאכותית דורשת המון אנרגיה, ויש עליה עצומה בביקושים, יחד עם ערעור הדומיננטיות של ארצות הברית. זה מוביל לחיכוכים".

חזון "ציר הברכה" של נתניהו

מה המדיניות הישראלית בהקשר הזה?
"תיזכר בתמונה של נתניהו באו"ם מ-2024, עם 'ציר הברכה' בין הודו לאירופה, שעובר דרך מדינות ערביות פרו מערביות. זה החזון שלו, שמתחבר עם מסדרון I2U2 והסכמי אברהם. הקו האדום הזה שהוא שרטט שם הוא בעצם מסדרון האנרגיה, שיספק רנטה קבועה למדינה".

למה זה חשוב לנתניהו?
"צינור גז יוצר מעין מחיצה בין התשתית הכלכלית לבין האוכלוסייה. חברות האנרגיה מתייחסות לאוכלוסייה במדינות שבהן עובר גז כמעין אויב, המטרה היא שהציבור לא יתקרב לצינור ולא יפריע. ולממשלה מצב כזה יכול להיות נוח, תהיה לה הכנסה קבועה, שלא תלויה באוכלוסייה משכילה ומגזר הייטק שעושה לה בעיות. עדיף לתחזק שלטון סמכותני כשאתה תלוי בצינורות יותר מאשר באנשים".

לטענתו, ייתכן שהמגמה הזו תרמה לשאננות במערכת הביטחון לפני מתקפת חמאס: "ההסכם היה על סף חתימה ערב 7 באוקטובר, והצבא היה מאוד נחוש שלא ליצור חיכוך".

מי לא רצה שהסכם כזה יחתם?
"המסדרון שביידן הציע היה סוג של הכרזת מלחמה על איראן. העתיד של המשטר האיראני תליו בזה שהוא יהיה הציר המקשר בין סין ואירופה, ובשביל זה צריך להדליק את האיזור. ה-Don't של ביידן בתחילת המלחמה בעצם אמר: 'אל תהפכו את העניין לאזורי, בואו נשמור על זה קטן ומקומי', אבל זה לא עבד לו".

העסקים של טראמפ מכתיבים את הפוליטיקה

איך הדברים השתנו עם כניסת טראמפ?

"יש מידה רבה של המשכיות במטרות, אבל האופן מאוד שונה. ביידן ניסה להוביל את המהלכים יחד עם המוסדות הבין-לאומיים, נאט"ו, האיחוד האירופי, נתן תפקיד לטכנוקרטים מכל הצדדים כדי לתכנן תהליך מסודר. טראמפ מוביל קו של ספקנות כלפי המוסדות האלו, והולך על דיפלומטיה אישית. יש לו יחסים אישיים עם מדינות, וגם עסקים אישיים.

"החותן שלו ג'ארד קושנר שמנהל את הקרן המשפחתית, וגם השליח למזרח התיכון סטיב וויטקוף, מחזיקים קרנות עם מיליארדים ממדינות המפרץ. רוב ההון שם מסעודיה והאמירויות, אבל הרבה גם מקטאר. במקביל, חלק גדול מההון של המפרציות מושקע בבנקים ונכסים אמריקאים, והאליטה שלהן למדה בארצות הברית. אז למרות היריבות בין קטאר לאמירויות, נוצרת סוג של ברית כפויה, שמעוגנת בחיבור עם המעצמה".