בשבעה באוקטובר ב-12 בצהריים, רס"ן (במיל') יעל ווסה כבר הייתה שקועה עמוק בכאוס של גיוס המילואים בנפת לכיש. לפתע היא קיבלה הודעה, שבה התבשרה כי טיל פגע בבניין שבו היא ושלוש הבנות שלה גרות. "עבדנו על אוטומט באותן שעות, ותוך כדי אני מקבלת הודעה על הטיל", מספרת ווסה ל'דבר'. "המזל הגדול הוא שבבוקר, אחרי שהוקפצתי, שמתי את הילדות אצל ההורים שלי". השנה, ווסה, (33), מצטיינת ראש אכ"א ביום העצמאות האחרון, תעלה לירושלים לחגוג את חג הסיגד. "זכיתי להיות בעדה הזאת, אני מרגישה שיש לי שורשים טובים", היא אומרת.

רס"ן במיל יעל ווסהו משפחתה. "עבדנו על אוטומט באותן שעות" (צילום: דו"צ)

"בשנתיים האחרונות לא יצא לי להיות בירושלים בחג בגלל המלחמה", אומרת ווסה. "בירושלים זו עוצמה וחיבור מטורף טעון במשמעות, זה המקום הקדוש שאליו נכספנו".

חג הסיגד מסמל את חידוש הברית עם בורא עולם על ההבטחה שעם ישראל יירש את ארץ ישראל. את הסיגד מציינים 50 ימים לאחר יום הכיפורים, בכ"ט בחשוון, ונהוג לצום בו ולעשות חשבון נפש ציבורי של דין וחשבון חברתיים. ב-2008 התקבל בכנסת חוק הקובע את הסיגד כחג רשמי של מדינת ישראל וכיום בחירה.

רס"ן במיל' יעל ווסה. "כשהבנות אצל הסבתא המרוקאית, הן אומרות שהן רוצות אינג'רה" (צילום: דו"צ)

ווסה היא דור ראשון שנולד בארץ, אך בנותיה כבר מתלבטות בין האוכל המרוקאי בצד של אביהן לאוכל האתיופי מהצד שלה: "ביום מאכלי עדות בבית ספר, לגדולה שלי בת ה-11 חשוב שיכירו (את האוכל האתיופי; י.פ). כשהבנות אצל הסבתא המרוקאית, הן אומרות שהן רוצות אינג'רה (לחם אתיופי; י.פ))".

בשבת הארורה בשבעה באוקטובר, ווסה, אזרחית עובדת צה"ל בימי שגרה, התעוררה בביתה באשקלון לטלפון שהזעיק אותה ליחידת המילואים החדשה שלה בנפת לכיש, לתפקיד קצינת משאבי אנוש בפיקוד העורף. בלי להתלבט, תוך כדי האזעקות, ווסה לקחה את שלוש הבנות הקטנות לבית הוריה הסמוך ונסעה לבסיס. "הייתי שם כבר ב-07:15 בבוקר, כשעדיין לא הבנו את המשמעות, בטח כשאני חדשה בתפקיד".

עם זאת, חוסר הוודאות התחלפה במהרה בצורך בתפקוד גבוה. לדברי ווסה,  "מפקד הנפה ואני הבנו שיש אירוע אחר לגמרי. בשגרה, הדבר הראשון שעושים כשחייל מילואים לא מתייצב, זה לפתוח הליך עריקות. באותו יום, היינו צריכים להבין איפה נמצא כל מי שאנחנו צריכים לגייס, כשיש חיילי מילואים שהיו בעוטף, במסיבה וכאלה שהמשפחות שלהם נפגעו. גיבשנו תמונה על כל חייל בשיתוף פעולה עם יחידות רבות שהגיעו לנפה. זה היה מאתגר, אתה לומד המון".

רס"ן במיל יעל ווסה. "באותו יום, היינו צריכים להבין איפה נמצא כל מי שאנחנו צריכים לגייס" (צילום: דו"צ)

לשבעה באוקטובר ולמלחמה בעזה הייתה משמעות נוספת, אישית וכואבת במיוחד, לקצינה המגויסת. ווסה בת הדוד של אברה מנגיסטו, שהוחזק בשבי חמאס בעזה יותר מעשר שנים והוחזר לארץ בהסכם השני עם חמאס בפברואר 2025. במסגרת תפקידה במלחמה, ווסה אף זכתה להיות שותפה בהערכות מאחורי הקלעים לקליטתו בארץ. "קיבלנו משימה לקראת העסקה", היא נזכרת. "אמרתי למפקד הנפה שאני רוצה להיות חלק מזה, כדי לסגור מעגל".

אברה מנגיסטו בפגישה עם בני משפחתו לאחר החזרה. "הרבה פעמים את שואלת את עצמך איך זה קרה" (צילום: מעיין טואף, לע"מ)

לווסה יש עדיין שאלות רבות לא פתורות לגבי התקרית שבה אזרח ישראלי הצליח לחצות את הגדר לעזה. היא סבורה כי הצבא שהיה בגזרה לא פעל לפי הנהלים. "זה סיפור כואב מאוד. הרבה פעמים את שואלת את עצמך איך זה קרה, בתור מי שמכירה את הנהלים ואת הפקודות", אומרת ווסה. "אני לא פשוט אפשוט את המדים ואלך הביתה. אני רוצה לעזור למדינה שלי. זאת תחושה מבלבלת שסחבנו איתנו עשר שנים – יש לנו בן משפחה שמוחזק בעזה, ולא יודעים מה קורה איתו. אז מה עושים בחגים? זאת גם תחושה מבלבלת כמו שקרה לכולם בשנתיים האחרונות, עם החטופים והנופלים, אלה דברים חדשים שלא הרגשנו".

אחרי 300 ימי מילואים, ווסה מסתכלת אחורה ולא בטוחה איך הצליחה תוך כדי כך לגדל שלוש בנות. אבל היא יודעת שהשורשים של חג הסיגד נותנים לה כוח. "אני מאחלת לעם ישראל בכלל, ולקהילה האתיופית במיוחד, שנמשיך להיות מאוחדים ושנמשיך לשמור על המסורת שלנו, לצד עשייה קדימה, ושנראה את עצמנו בכל מקום. שנדע לחזק את עצמנו כדי לשמור על הקהילה שלנו ועל הזהות שלנו, ושנמשיך קדימה".