ההייטק הישראלי בתחילת 2026 נמצא במקום מבלבל: בשנה האחרונה נחתמו שתי העסקאות הגדולות בתולדות המשק הישראלי – מכירת ויז לגוגל ב-32 מיליארד דולר   ומכירת סייברארק לפאלו אלטו ב-25 מיליארד דולר, שהן גם עסקאות ההייטק הגדולות בעולם ב-2025. בנוסף, ענקית הטכנולוגיה אנבידיה החליטה להקים מרכז פיתוח בטבעון. מנגד, כבר כמה שנים שחלה האטה בתחום, שבחלקה קשורה למגמה הגלובלית ובחלקה להידרדרות במעמד ישראל בעולם, בשל המלחמה בעזה. לאור האתגרים האלה, המדינה – ובראשה רשות החדשנות (שהוקמה ב-1965 תחת השם "לשכת המדען הראשי" במשרד הכלכלה) – פועלת ביתר שאת למען הצלחת ההייטק בישראל.

הרשות צריכה כיום גם להתמודד עם תפישה רווחת שלפיה המדינה לא צריכה להתערב בשוק הפרטי. בריאיון עם אמנון שעשוע, מייסד "מובילאי" ומבכירי המשק, ששודר באחרונה בסדרה "יוניקורנז" ב'כאן 11', אמר שעשוע שהדבר הכי חשוב שהמדינה עשתה בתחום הייטק הוא "לא להפריע".

יעל מזוז-הרפז (41), סמנכ"לית ומנהלת חטיבת מדיניות ברשות החדשנות, מונתה לתפקיד ביולי 2024. מספרת ל'דבר' על התפקיד הייחודי של הרשות ועל מצב ההייטק כיום.

זה כל התפקיד של המדינה כלפי ההייטק? לא להפריע? 

במידה מסוימת אמנון צודק: התפקיד של המדינה, ושל רשות החדשנות בפרט, הוא לוודא ש"לא נפריע", שגם זה משהו שאנחנו צריכים לעבוד בו. אבל התפקיד שלנו הרבה יותר רחב מזה. בשביל להגדיר את התפקיד שלנו, אני חושבת שצריך להניח קודם כל איפה אנחנו, המדינה, צריכים את הייטק. כולנו מכירים את הקלישאה ש'ההייטק הוא הקטר של המשק', אבל היא נכונה. המגזר אחראי על יותר מ-20% מהתוצר ועל יותר מ-50% מהייצוא הישראלי, גם בתקופות קשות של מלחמות והחרמות. ההייטק נכס אסטרטגי, ושירותי הבריאות, החינוך, הרווחה והביטחון נשענים עליו במידה רבה, כך שעל המדינה לפעול כדי שימשיך לשגשג.

אז השאלה היא איפה חשוב לפעול?

נכון, וחשוב להבין שההייטק הישראלי הוא לא מקשה אחת. בתחום הסייבר, אם יש לך צוות טוב וטכנולוגיה טובה, תצליח לגייס הון בישראל. יש בתחום הרבה משקיעים מיומנים שיודעים לזהות חברות טובות. אבל יש תחומים כמו אגרוטק (טכנולוגיה בחקלאות י.ל), ביוטק (ביוטכנולוגיה) ושבבים, שיש להם משמעותית פחות משקיעים ייעודיים, פחות הבנה של התחומים בארץ, ופחות כסף זמין ליזמים. כשל השוק הזה – חוסר מומחיות במימון, מוביל לפספוס של חברות מצוינות ו'תת מימון' שלהן. אלה בדיוק התחומים שנחפש להיכנס בהם כמשקיעים, וזה אחד הצירים המרכזים שאנחנו פועלים בהם. אם תשאל, למשל, יזמי ביוטק מהשנתיים האחרונות, הם יספרו לך סיפור שונה לחלוטין מזה שאמנון שעשוע סיפר.

ציר מרכזי נוסף שאנחנו פעילים בו הוא יצירת תשתית מו"פ (מחקר ופיתוח, י.ל.). בשנים האחרונות התחזקו תחומים כמו בינה מלאכותית, מחשוב קוונטי ותחום הביו-קונברג'נס, שמחבר בין ביולוגיה להנדסה, ויש בתחומים האלה חיסרון מובהק כשמדובר בסטארטאפים קטנים של כמה עובדים. סטארטאפ כזה פשוט לא יכול לבנות מחשב קוונטי, מחשב על או מעבדת ענק, והוא חסום מכניסה לתחומים האלה. יכול להיות שבעוד כמה שנים תהיה להם גישה לתשתיות האלה דרך חברות פרטיות אחרות, אבל זה לא המצב היום.

גם בכשל השוק הזה אנחנו מתערבים: הקמנו השנה מחשב על מבוסס בינה מלאכותית, ואנחנו מקדמים תוכניות בקוונטים ובביו-קונברג'נס. אנחנו רוצים לוודא שישראל נמצאת בחזית הטכנולוגית ושיש פה את החממה הכי טובה בשביל סטארטאפ חדש לפעול בו.

מעבר למימון ממשלתי של תשתיות ושל יזמים, אנחנו פועלים ליצור סביבה עסקית מעולה בישראל ברגולציה ובמיסוי, ופה אנחנו עונים על הבקשה של אמנון שעשוע ש"לא נפריע". אנחנו פועלים ברשות מול השחקנים הממשלתיים האחרים כדי לשפר את הסביבה הרגולטורית והמיסוי בישראל. אם זה לאפשר לחברות שנסחרות בארץ להיסחר גם בחו"ל, ואם זה ברגולציה ספציפית, למשל איך מאפשרים לערוך ניסויים קליניים בישראל בקלות, הליך האישור של חלבון אלטרנטיבי של חברת פוד-טק, והחוקים של הטסת רחפנים. בסוף המטרה של רשות המסים היא למקסם את גביית המס בישראל, ולא לתכנן איך לעזור לתעשיית ההייטק לצמוח.

מעורבות ממשלתית, גם בהוצאה וגם בחקיקה, היא קריטית להייטק הישראלי. אנחנו רואים תוצאות של פעילות ממשלתית עוד מימי המדען הראשי, שאפשרה לחברות רבות כמו מובילאי לקום בישראל. באופן ספציפי, יש עבודה ממשלתית ממוקדת סביב רגולציה של רכב אוטונומי.

"ההייטק הוא מגרש בינלאומי"

למזוז-הרפז יש היכרות מעמיקה עם המגזר הציבורי ועם תעשיית ההייטק. אחרי שירות צבאי ב-8200, היא למדה משפטים וכלכלה. ולאחר מכן מדיניות ציבורית. בעשר שנותיה בשירות הציבורי, מזוז-הרפז עבדה בבית המשפט העליון, במשרד האוצר ובמשרד העבודה, וכיהנה כסמנכ"לית במערך הדיגיטל הלאומי. לפני תפקידה הנוכחי ברשות החדשנות, עבדה מזוז-הרפז שנתיים בסטארטאפ ביוטק, שעוסק באלרגיות למזון.

את מדברת על הצורך לא רק להיות טובים, אלא להישאר בחזית, לפני מדינות אחרות. ממשלות הופכות לשחקן יותר ויותר מרכזי בהשקעה בחברות פרטיות, בתעשייה ובהייטק. מה התפקיד שלכם?

ההייטק הוא מגרש בינלאומי. זה לא מספיק לראות מה קורה בישראל ולהגיד "איזה יופי, צמחנו מהשנה שעברה". אם ממשלות בעבר הסתכלו על הייטק כשוק פרטי, מצאו כשלי שוק ספציפיים וטיפלו בהם כדי לעזור לשוק הפרטי להצליח, היום המצב שונה. עליית הבינה המלאכותית והמחשוב הקוונטי והחרפת מתחים גיאופוליטיים וביטחוניים גורמים למדינות להתחיל לשפוך הרבה יותר כסף לשוק, שהוא כבר לא שוק חופשי. זה 'מעוות' את השוק שהכרנו קודם, וההשקעה שלנו הופכת להיות הרבה יותר חשובה.

אנחנו כל הזמן בוחנים מה קורה בשאר העולם, ואם משקיע הון סיכון חדש יחליט להשקיע דווקא בישראל. אז אנחנו פועלים לשמור על תחרותיות ולהביא יזמים, משקיעים וגם חברות רב-לאומיות, שיקימו את מרכזי הפיתוח שלהן בישראל.

ואילו שינויים אתם מבינים שצריך להוביל?

בשנים האחרונות זיהינו עלייה בחשיבות של דיפטק (טכנולוגיות עמוקות), שממציא פתרונות טכנולוגיים חדשים לבעיות מהותיות. הסיכונים בעבור חברות דיפטק הם לא רק שאלת גיוס המימון וניצחון של המתחרות. יש גם סיכונים טכנולוגים והנדסיים: כשאתה מפתח טכנולוגיית היתוך או שיגור לחלל, המוצר שלך יכול להיכשל אלף פעמים. כשאתה מפתח אתר כמו פייסבוק, אין שאלה אם תצליח להקים את האתר, אלא אם תצליח למצוא לו משתמשים ומפרסמים שיישארו לאורך זמן.

החברות האלה דורשות הון אנושי אחר, זה כבר לא שני חבר'ה שיצאו מ-8200 עם רעיון ומקימים סטארטאפ בגראז'. מדובר באנשים מבוגרים יותר עם תארים מתקדמים, שצריכים גישה למעבדות והרבה יותר מימון כדי להתחיל. זה תחום שדורש מומחיות והבנה חדשה גם מצד המשקיעים. אנחנו רואים צמיחה של השקעות ושל יוניקורנים (חדי קרן, סטארטפים ששווים עובר את רף מיליארד הדולר לפני הנפקה, י.ל), והבינה המלאכותית היא רק חלק מהתחום.

היום אלה לא התחומים החזקים שלנו, אנחנו הרבה יותר חזקים בסייבר.

כיום 60% מההשקעות הפרטיות בארץ מגיעות לסייבר, לתוכנה הארגונית ולפינטק (טכנולוגיה פיננסית, י.ל), אחרי שב-2017 זה היה כ-35%. זה אומר הרבה דברים טובים: חברות הסייבר בישראל הפכו לעוד יותר מובילות, והן מצליחות לגייס הרבה כסף. אבל זה משאיר אותנו מאוד תלויים בכמה סקטורים בודדים. זה מבהיר לנו שיש לנו תפקיד קריטי בפיתוח דיפטק.

מצאנו שאחרי כמה אזורים בארצות הברית, ישראל מובילה בהשקעות דיפטק, אז זה אומר דברים טובים. הבנו שיש גם צורך בחיזוק של קרנות הון סיכון ישראליות, ואנחנו תומכים בהן באמצעות 'קרן יוזמה' שהקמנו ב-2024.

זה נשמע קצת תמוה במבט ראשון – זה כבר לא להשקיע ביזם, אלא בקרן שמשקיעה ביזם, בגוף השקעות פיננסי, זאת לא בדיוק חדשנות כשלעצמה.

ראינו בשנים האחרונות צניחה ביכולת של קרנות הון סיכון ישראליות לגייס כסף להשקעה בסטארטפים ישראליים. יש לזה גורמים גלובליים כמו ריבית גבוהה של בנקים המרכזיים, משקיעים שהיו צריכים לפנות להון סיכון כדי לקבל תשואה גבוהה, בזמן שיכלו במקום זאת לשים את הכסף בבנק ולקבל תשואה. אבל זה גם קשור במלחמה ובדימוי השלילי של ישראל.

הקרנות לא מגיעות ל'סגירות' הראשונות שלהן, לסכום שממנו הן יכולות להשקיע. במצב הזה הן לא ממש מתניעות, ומשקיעים לא יכולים לראות אותן בפעולה או את התוצאות שהן מייצרות, ולהצטרף להשקעה. אנחנו נכנסים כדי לעזור ב'סגירה' הראשונה.

יש ערך עצום לקרנות ההון סיכון הישראליות עבור כל ההייטק הישראלי. קרן שמקבלת מאיתנו השקעה מחויבת להשקיע לפחות 70% בישראל, אבל מעבר לכך הגבלנו את ההשקעה שלנו בקרנות ישראליות. פועלות פה המון קרנות זרות, וזה דבר חיובי שמצביע על חוזקה של האקוסיסטם הישראלי. אבל הקרנות המקומיות הן אלה שמגיעות בשלבים הכי מוקדמים, וצועדות יד ביד עם הסטארטאפ ממש מהרגע הראשון. אנחנו רואים את זה בנתונים שלנו – ככל שחברה מתקדמת יותר בשלבי הגיוס ופיתוח המוצר, היא פונה יותר לקרנות הזרות.

יש משהו בתרבות שלנו, בשפה, שמאפשר למשקיע הישראלי לקחת סיכון כשכל מה שיש מולך זה מישהי עם רעיון. זה גם מעבר להשקעה בכסף: זה לגדל אותם, ללמד אותם לעשות פיצ' (הצעה למשקיעים, י.ל.) נכון, מצגת משקיעים נכונה, להיכנס לעולם הזה. ראינו גם שכשיש לחברה יותר משקיעים ישראליים, הסיכוי שהחברה תמשיך לצמוח פה גדל.

איך המלחמה השפיעה על ההייטק הישראלי ועל פעילות שלכם?

אם היית מנסה לנבא באוקטובר 2023 את מצב ההייטק היום, כנראה היית מצייר תמונה שחורה בהרבה מהמצב בפועל. ראינו הרבה עמידות ועוצמה של ההייטק. כמה שבועות מתחילת המלחמה יצאו במסלול השקעות מיוחד, ועשו גם מהלך מול המשקיעים המוסדיים לעודד השקעה בקרנות הישראליות. אנחנו רואים ש-2025 הייתה שנת שיא של אקזיטים – עם 71 מיליארד דולר בספטמבר.

זה נתון מרשים מאוד, אבל הוא מצביע על בשלות של תהליכים שהחלו לפני שנים, ולא לגמרי על היום.

אנחנו רואים שישראל נמצאת בנקודה טובה בהשקעות, אבל אנחנו רואים האטה בתעסוקה. השיעור של עובדי ההייטק מכלל העובדים הפסיק לגדול. ויש בעיה בגיוסי הון סיכון לסטארטפים. פעם כשחברה רב-לאומית רצתה להפוך לחדשנית יותר, היא קנתה סטארטאפ. היום חלק גדול ממליבת החדשנות חוזר לחברות הגדולות האלה. יזם שמחפש להיות בחזית הטכנולוגית, יפנה לחברות הגדולות. אנחנו בכל זאת מזהים מגמה חדשה של הכפלת ההגשות ל'קרן תנופה' שתומכת ביזמים בשלב הכי ראשוני, לעתים עוד כשהיזם עוד עובד במקום אחר.

ההסבר שלי לזה הוא בעיקר פסיכולוגי: משהו בתקופה הזאת של המלחמה יצר זעזוע – אנשים הלכו למילואים והשתנו להם תוכניות, הם נחשפו לאנשים חדשים. זה מביא רוח חדשה, רעיונות חדשים וזיהוי של צרכים חדשים שמיתרגמים לשינוי בשטח. אנחנו גם רואים שינויים שמקלים על סטארטאפים לקום, לצד האתגרים. יש רעיונות שפעם היה צריך עשרה מתכנתים לפחות כדי לקדם אותם, והיום עם הבינה המלאכותית אפשר לצאת לדרך עם הרבה פחות מזה.

יש חשש במשק מזה ש'עלינו מאוחר על הרכבת' של הבינה המלאכותית, ושנוצר פער. את מסכימה עם ההבחנה?

במדד המוביל של בינה מלאכותית – Global AI Index The Observer! – ישראל מדורגת במקום ה-7 בעולם בבינה מלאכותית ובמקום השלישי, ביחס לגודל האוכלוסייה. יש הרבה דרכים למדוד את התחום – עד כמה תעשיית הייטק מטמיעה בינה מלאכותית בתהליכים שלה או עד כמה חברות ישראליות נמצאות בחזית הפיתוח בתחום. ויש שאלה עד כמה הבינה המלאכותית מוטמעת במשק – האם שירותי הבריאות פועלים עם AI, וכך גם בתחום החינוך והביטחון. אנחנו רואים שבהון האנושי ובפיתוח אנחנו במקום גבוה, אבל בהטמעה במשק אנחנו במקום לא טוב. מטה הבינה המלאכותית אמור לעסוק גם בתחום הזה.

אתם רואים חשיבות במעבר מסטארטאפים לחברות גדולות בשלבי פיתוח וייצור מתקדמים?

אם פעם ישראל הייתה רק 'סטארטאפ-ניישן', ראינו בשנים האחרונות את ההתבגרות של ההייטק המקומי. יש הרבה חברות שמגיעות לצמיחה ולגיוסים מאוד גדולים. הסיפור הוא לא עוד שקל שהרשות תיתן או לא תיתן, אלא הסביבה העסקית הכי טובה. אנחנו מקדמים רפורמת מיסוי בהייטק ואת ההצטרפות ל"פילאר 2" (מס מינימלי מקומי על תאגידים רב לאומיים, בהתאם להסכמות הבין-לאומיות לגביית מס מינימום גלובלי) במטרה לוודא שישראל תהיה מקום לצמוח בו. כשחברות צומחות הן צריכות להחליט איפה לפעול. הן בודקות את מערכת המס, איפה אפשר למצוא את העובדים הנכונים ואיפה הן יוכלו להיסחר. אנחנו רואים עכשיו אפשרות לחברות לצמוח כאן.