כשאהוד ברק ביקש סליחה מעדות המזרח ב-1997 על העוולות ההיסטורית של תנועת העבודה, לצידו חבר מפלגתו פרופ' שמעון שטרית, לא כולם האמינו בכנותו. גם כשהקים ברק עם עמיר פרץ ומנהיגים מזרחים נוספים את 'ישראל אחת', היו מי שפקפקו. השבוע, כשנחשפו הקלטות השיחות של ראש הממשלה לשעבר, התברר שהסקפטיות הייתה במקומה.

"נשלוט באיכות העולים באופן הרבה יותר אפקטיבי מאשר שיכלו האבות המייסדים של המדינה", אמר ברק בהקלטה שנחשפה במסגרת 'תיקי אפשטיין', "המייסדים נאלצו להתמודד עם גל ההצלה מאפריקה וממדינות ערב, ולקחו את כל מי שהגיע כדי להציל אנשים. עכשיו אנחנו יכולים להיות סלקטיביים". מדובר באדם שראה בסבא וסבתא שלי שעלו מעיראק תקלה במכונה הציונית המשומנת. לכל הפחות, כזו הזקוקה להשבחה.

אהוד ברק. "מייסדי המדינה נאלצו לקחת את כל מי שהגיע" (צילום: פלאש 90)

האמירות האלו מעלות קבס, אך תגובת הקואליציה הנוכחית תמוהה. הרי את מדיניות העלייה שמבטא ברק, מיישם שר העלייה והקליטה הנוכחי אופיר סופר, כשמאחוריו הממשלה כולה. גם אם נשים בצד את העובדה שמדובר בשיחה מלפני יותר מעשור, שהאיש אולי בוחש מאחורי הקלעים אך אינו בשום עמדת הנהגה, ושהמפלגה בראשה עמד כבר הונהגה בידי שני מנהיגים מזרחים, מדיניות העלייה של קואליציית השבעה באוקטובר חמורה פי כמה מכל אמירה גזענית.

כשראש הממשלה נתניהו מזדעזע, וכותב בלהט קדוש: "ברק מציע לבצע סלקציה ביהודים ולייבא לישראל רק יהודים 'נכונים'", הוא חושב שהממשלה בראשה הוא עומד מבצעת מדיניות אחרת? אולי שוב לא העירו אותו.

בפועל, מדינת ישראל ממשיכה למנוע את המשך העלייה מאתיופיה. אין תקציב, אין החלטות ממשלה, אין עולים. כלומר, יש תקציב לעולים מצפון אמריקה, יש החלטות ממשלה על יהודי צפון אמריקה ויש עלייה מצפון אמריקה. אבל אלפים רבים ממתינים שנים במחנות באדיס אבבה וגונדר. לרבים מהם קרובי משפחה בישראל, וחלק מאותם קרובים עשו מאות ימי מילואים במלחמת התקומה. ובכל זאת, הממתינים באתיופיה לא זוכים למאית מתשומת הלב והחיזור שמקבלים אחיהם דוברי האנגלית.

יהודים באתיופיה בבית הכנסת בגונדר, מחכים לעלות לארץ ישראל (צילום: מרים אלסטר/פלאש 90)

1,226 מהממתינים כבר הוגדרו כזכאים לעלייה בהחלטת הממשלה. אך בשל העדר תקציב, ורצון, עלייתם נמנעת. מדינת ישראל חוסמת את עלייתם של יהודים הרוצים להתאחד עם משפחתם. ומי שצורם לו השימוש במילה 'יהודים', מה יגיד על אהוד ברק?

העולים כ"מאגר טאלנטים"

את ההגיונות שמנחים את העלייה לישראל תחת הממשלה הנוכחית פרש מנכ"ל משרד העלייה והקליטה, עו"ד אביחי כהנא, בכנס שערך משרד העלייה והקליטה לפני חצי שנה. מדובר בעידוד עלייה ליהודים עשירים בלבד. כאלו שעל כל השקעה של שקל, יתנו למדינה 4. כל המצגת הארוכה שהציג בכריזמה רבה שיקפה רעיון אחד: משרד העלייה והקליטה הוא מחלקת משאבי אנוש של המדינה, ותפקידו לייבא לכאן את העובדים המוכשרים ביותר. מכונה משומנת, אבל בלי הציונות.

מהי "סלקטיביות בעלייה" אם לא משרד עלייה וקליטה שרואה את עצמו כ-HR על ספידים? מהי "שליטה על איכות" אם לא עיכוב של שנים בהבאת ההצעה להמשך העלייה מאתיופיה לפתחה של הממשלה? כשמנכ"ל משרד העלייה והקליטה הופיע עם שקף שמתאר את העלייה לישראל כ"מאגר טאלנטים", הייתי די בטוח שאם ידו היתה על השיבר בשנות ה-50, את סבתא שלי הטובה שדרה הוא לא היה מעביר. היא הייתה סתם יהודייה פשוטה, בלי טאלנט – חוץ מלברור אורז, את זה למדתי ממנה.

בשורה התחתונה, תקציב 2026 של משרד העלייה והקליטה לא מציע שום בשורה ליהודים המצפים לעלייה באתיופיה, ומתמקד רק בארצות המערב. בקואליציה זורקים בוץ על ראש ממשלה לשעבר, שאינו רלוונטי בשום צורה למדיניות החברתית-כלכלית הנוכחית. אבל אותה קואליציה מבצעת את אותה האג'נדה, בצורה קיצונית הרבה יותר, והאחריות היא לגמרי שלה.