שוטר משטרת ישראל הגיש אתמול (שני) עתירה לבג"ץ בדרישה לבטל את האיסור החוקי על התארגנות שוטרים. העתירה מבקשת מבית המשפט להורות למדינה לנמק מדוע לא יבוטל הסעיף בפקודת המשטרה האוסר על שוטרים להיות חברים בארגון עובדים או לפעול להקמתו, או להעניק סעד אחר שיאפשר ייצוג קולקטיבי לשוטרי ישראל.
העתירה, שהוגשה באמצעות עורכי הדין שי תקן, עמית בכלר ונוי פלג ממשרד פישר ושות', תוקפת חוקתית את סעיף 93ב לפקודת המשטרה, הקובע איסור מוחלט על התארגנות שוטרים. לטענת העותר, מדובר בפגיעה קשה בזכות היסוד להתאגדות, שכן האיסור חל לא רק על חברות בארגון אלא גם על כל פעולה להקמתו, לניהולו או לקידום פעילותו. העותר הוא רס"ב יאיר וקנין, שוטר ותיק המשרת במשטרה מאז תחילת שנות ה-2000. בעתירה נטען כי סיפורו האישי משקף מציאות רחבה של שוטרים רבים – היעדר כתובת ארגונית או מנגנון ייצוג אפקטיבי מול המדינה כמעסיקה, לצד שחיקה מתמשכת בשכר ובתנאי ההעסקה. לפי העתירה, החלטות מהותיות בנוגע לשכר ולתנאי השירות מתקבלות ללא יכולת אמיתית של השוטרים להשפיע עליהן, מצב המוביל לשחיקה ולמחסור בכוח אדם.
עוד נטען כי האיסור על התארגנות הוא גורף ומוחלט ואינו מבחין בין סוגי שוטרים, תפקידים, מטרות ההתאגדות או דרכי פעולתה להשגת מטרותיה. לטענת העותר, במרבית המדינות הדמוקרטיות קיימים מודלים מאוזנים המאפשרים לשוטרים להתאגד תוך שמירה על המשמעת והמבנה המבצעי, לעיתים לצד הגבלות או מנגנוני בוררות חובה – ולכן שלילה מוחלטת של הזכות אינה מידתית. כך למשל, ארגוני שוטרים פועלים באירופה, בין היתר, בגרמניה, צרפת, בלגיה, הולנד, דנמרק, פינלנד, בנורווגיה ובשווייץ, ואף בארה"ב, באוסטרליה, בקנדה ובניו זילנד. בבריטניה, שבה שוטרים אינם מוגדרים מועסקים ונאסר עליהם להתארגן באיגוד עובדים, הותר לשוטרים עד דרגה מסוימת להתארגן בארגון שוטרים נפרד (ללא זכות שביתה). מתוך המדינות החתומות על אמנות ארגון העבודה הבינלאומי בנושא זכות ההתאגדות, ישראל נותרה אחת המדינות היחידות שבהן המחוקק שולל במפורש, ובאופן גורף, מלא ומוחלט, את זכותם החוקתית של השוטרים להתאגד.
בעתירה נכתב כי הסעיף האוסר על התארגנות נחקק לפני יותר מארבעה עשורים, טרם חקיקת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, וכי מאז עלו בכנסת יוזמות לביטולו או להסדרת התאגדות שוטרים, אך הן לא הבשילו לחקיקה. בהיעדר שינוי מצד המחוקק, מבקש העותר מבית המשפט להפעיל ביקורת חוקתית ולהורות על ביטול ההוראה או תיקונה.
לפי העתירה, אף שהמדינה הצביעה בעבר על מנגנונים חלופיים לשמירה על זכויות השוטרים, כמו ועדות מעקב והסדרי שכר, בפועל הם אינם מספקים מענה אפקטיבי. בעשור האחרון אף עלו קריאות מצד אגף השכר באוצר לבטל את הצמדת שכר השוטרים לשכר חיילי הקבע – המנגנון המרכזי שנקבע כפיצוי על איסור ההתארגנות. העותר טוען כי מצב זה מוביל לעיוותים בחלוקת השכר ולפערים בין שוטרים ותיקים לצעירים, לצד תחושת היעדר ייצוג.
העתירה הוגשה בשם העותר בלבד, אך לפי האמור במסמך היא ממומנת בין היתר מתרומות שנאספו מאלפי שוטרים התומכים במהלך. בית המשפט העליון טרם קבע מועד לדיון בעתירה. אם יחליט בג"ץ לדון בה לגופה, היא עשויה להציף מחדש את השאלה ארוכת השנים בדבר זכותם של שוטרי ישראל להתאגד ולנהל משא ומתן קיבוצי על תנאי עבודתם. "אילו היה לשוטרי ישראל ארגון עובדים יציג, המייצגם מול מעבידתם המדינה, כפי שיש לכל עובדי המגזר הציבורי בישראל, היה ניתן להבטיח לאורך השנים חלוקה מושכלת, נכונה, צודקת והוגנת של משאבי השכר והתקציב במשטרה", נכתב בעתירה. "ארגון שוטרים יציג יכול לפעול בשמם של כלל השוטרים, להעלות על סדר היום את הצרכים האמיתיים של השוטרים בשטח, למנוע קבלת החלטות חד-צדדיות הפוגעות במגזרים שלמים של שוטרים ותיקים ומנוסים, ולנקוט פעולות נדרשות לשם ביסוס ושיפור שכרם ותנאי העסקתם של שוטרי ישראל. ארגון שוטרים היה מבטיח כי במקום מצב שבו את ההחלטות מקבלים גורמים מנהליים בלבד, היה נוצר מנגנון נכון וראוי של דיאלוג, שקיפות ואיזון אינטרסים".
האיסור על שוטרים להתאגד בפקודת המשטרה נחקק ב-1979 לאחר ניסיון שצמח מהשטח של שוטרים להתאגד בהסתדרות הכללית, ולאחר שבג"ץ אף קבע כי באותה עת לא היה כל איסור בחוק על התארגנותם. האיסור הגורף שנקבע בחוק קבע כי שוטר "לא יהיה חבר בארגון שוטרים ולא ייטול חלק בפעילות להקמתו, לקיומו או לניהולו של ארגון כזה", כשעבירה על סעיף זה הוגדרה "עבירה הפוגעת בסדר הטוב ובמשמעת". ארגון שוטרים, הובהר בחוק, הוא ארגון הפועל בין היתר לטיפול בתנאי השירות של השוטרים לרבות שכר, יחסי עבודה, תנאי עבודה ותנאי פרישה. בעקבות האיסור על השוטרים להתאגד הוקם ארגון נשות השוטרים והסוהרים, שבו פועלות בנות זוגן של השוטרים כלובי לשיפור ולהגנה על זכויותיהם. לאורך השנים הפגינו גם גמלאי המשטרה במטרה לנסות לשפר את התנאים, אולם נכון להיום אין לשוטרים כל מנגנון שיאפשר להם להשמיע את קולם בעצמם בכל הנוגע לתנאי עבודתם. מצב זה הביא למשל לכך שבמשך יותר מעשור נאלצו נשות השוטרים וגמלאי המשטרה להיאבק משפטית וציבורית ב-2006 על כך שישולמו גם לשוטרים תוספות שכר שונות שנקבעו לחיילי הקבע – עד לפסיקה של בית הדין לעבודה ב-2017.
