כלי תקשורת ערביים מדווחים כי שיבושים ב"הפקת הגז בים התיכון", כלומר בישראל, מובילים למחסור בגז בירדן, וכתוצאה מכך – להפסקות חשמל בסוריה. על פי פרסום אמש (ראשון) בעיתון הירדני "ח'ברני" (Khaberni), סוריה סובלת מהפסקות חשמל בשל ירידה בזרימת הגז מירדן. הגז שמגיע לירדן, ברובו המכריע, מופק מישראל. לפי דיווחים של כלי תקשורת ערביים נוספים כגון Arabi21 ו-The New Arab, התרבו המקרים של הפסקות חשמל בסוריה בשל הפסקת ההזרמה של גז מחצבים "מהים התיכון" לירדן.

זרימת הגז "מהים התיכון" מתייחסת כמעט בוודאות למאגרי הגז של ישראל. בימים כתיקונם, ישראל מספקת לירדן גז מחצבים המהווה כ-70% מאספקת הגז השנתית שלה, שהיא גם המקור לרוב המכריע של ייצור החשמל בממלכה. על פי דו"ח רשות הגז, מדובר בסדר גודל של 3.1 BCM (מיליארד מטר מעוקב) בשנת 2024. הגז מוזרם לירדן ממאגר לוויתן.

ב-1 במרץ, יומיים לאחר פרוץ המלחמה, הודיעה רשת החדשות הירדנית "רויה" על הפסקת אספקת הגז מ"הים התיכון", וכן על מעבר ל"מתווה חירום" במשק האנרגיה המקומי בעקבות כך. משרד האנרגיה והתשתיות בישראל הודיע כי פעילותן של חלק מאסדות הגז בישראל תופסק זמנית, בשל חשש לפגיעה בהן. זאת, בניסיון לצמצם את הנזק, שעלול להיות גבוה ומשמעותי הרבה יותר במצב שבו האסדה פעילה. הדבר גרם לצמצום ניכר בכמות הגז המופק בישראל.

בשל אופי הסכמי ייצוא הגז של ישראל, הגז המופק משמש קודם כל את צורכי משק האנרגיה הישראלי, ורק העודפים שנותרים מיוצאים. על אף שבמשרד האנרגיה אישרו היום כי בחלק מהזמן מוזרם גז מחצבים למצרים, לא ברור האם מצרים, הצרכנית העיקרית והתחנה הראשונה של הגז, מקבלת את כל הגז או שחלקו מגיע גם לירדן.

רק לפני מעט יותר מחודש החלה הזרמה של גז מחצבים מירדן לסוריה, במטרה לחדש את פעילותן של תחנות כוח מבוססות גז בדרום סוריה, הסובלת ממשבר אנרגיה חמור לאחר שנים של מלחמת אזרחים. על פי דיווח של סוכנות הידיעות רויטרס, הגז היה אמור להגיע לירדן מקטאר בצורת גז טבעי נוזלי (LNG) לנמל עקבה. אולם, גם אם גז נוזלי כלשהו מצליח להגיע מקטאר לירדן למרות חסימתם של מצרי הורמוז, נראה שהוא אינו מגיע לסוריה. המקורות הירדניים לא פירטו בנושא, והאשימו כאמור את "בעיות האספקה בים התיכון", אולם ייתכן שבירדן מעדיפים להשתמש בגז שמגיע, אם בכלל, כדי למלא את החוסרים שיוצרת הפסקת ההזרמה מישראל.

הצינור שמחבר בין אשקלון לדמשק

המצב המשונה, שבו בעיות במשק הגז הישראלי משפיעות עמוקות על משק החשמל בכל המדינות השכנות, הוא תוצאה של מבנה צנרת הגז באזור. למרות שמו, "צינור הגז הערבי" לא התחיל כשיתוף פעולה בין המדינות הערביות באזור, אלא כמיזם בין מצרים לישראל. חלקו הראשון של הצינור הוקם ב-1998 כדי להעביר גז ממצרים לישראל, מפורט סעיד לאל-עריש ומשם לאשקלון.

עיכובים הקשורים ליחסים בין מצרים לישראל, לצד גילויים הראשוני של מאגרי גז קטנים מול חופי ישראל ("מרי" ו"נועה"), פגעו במימוש ייעודו המקורי של הצינור. במקום זאת, ב-2001 חתמה מצרים על הסכמי גז עם ירדן והרחיבה את הצינור דרומה, במקביל לקו הגבול עם ישראל, כדי להתחבר לעקבה. ב-2002 התכנסו מנהיגי ירדן, לבנון, סוריה ומצרים, וחתמו על מסמך הבנות להמשכת הצינור אל דמשק ומשם אל ביירות. אז גם זכה הצינור לשמו – "הצינור הערבי".

במפה זו, מתוך אתר משרד האנרגיה והתשתיות, ניתן לראות את צינור הגז המחבר בין ישראל לירדן (צילום: משרד האנרגיה והתשתיות)

בפועל, הצינור כמעט ולא שימש את סוריה ולבנון, בעיקר בגלל המצב הפנימי בשתי המדינות, וכן בשל מחסור בגז במצרים. במקום זאת, הצנרת שימשה לייצוא גז מישראל למצרים לאחר גילויים של המאגרים הגדולים בשטחי ישראל, "תמר" ו"לוויתן", וכן להובלת גז מישראל לירדן. מיד עם חתימתה של עסקת הייצוא הגדולה בין ישראל למצרים, החלה מצרים לחתום על סדרה של חוזי גז ונפט עם סוריה ולבנון. חוזים אלו הפכו אפשריים, ככל הנראה, בשל עודפי הגז הגדולים שהזרימה ישראל למצרים, אשר אפשרו לה להעביר את הגז (הישראלי בחלקו) גם לשכנותיה שאינן ביחסי שלום עם ישראל.