בג"ץ הורה היום (חמישי) על המדינה לפצות 19 יישובים סמוכים לגבול לבנון (3.5 עד 7 ק"מ) שלא פונו ולא פוצו בגלל הטענה הביטחונית שאין להם סכנה צבאית ישירה, זאת שנתיים לאחר הגשת העתירה בנושא. בהחלטתו קבע בג"ץ כי החלטת המדינה שלא לפנות או לפצות את היישובים הייתה מוטעית, והורה לה לבחון מחדש את המדיניות שלה באזור.

ההחלטה התקבלה באופן חלוט ובפה אחד על ידי שופטי העליון אלכס שטיין, נעם סולברג וגילה כנפי-שטייניץ לאחר שבית המשפט הציע למדינה מספר פעמים לאורך השנתיים האחרונות לשקול מסגרת הטבות ייחודית ליישובים העותרים בגלל הנזק החברתי, הכלכלי והאישי הכבד שנגרם להם בכל תקופת הלחימה העצימה מול לבנון מאוקטובר 2023 עד דצמבר 2024.  לטענת השופטים, למרות חומרת מצבם של היישובים הסמוכים למוקדי הפינוי, המדינה כלל לא נדרשה לקשיים הקונקרטיים שעמדו בפניהם וביקשה לראות רק את הנסיבות הביטחוניות.

"לא התרשמנו כי הובאו בפני מקבלי ההחלטות נתונים אודות ההשלכות הכלכליות, הנפשיות, הקהילתיות והאישיות של המלחמה על תושבים שנאלצו לנהל שגרת חיים תחת סכנת חיים בסמוך לאזור לחימה פעיל", כתבו השופטים בפסק הדין "וכפועל יוצא מכך, אף לא נערכה בחינה בשאלה אילו מענים מיידיים נדרשים כדי לסייע ברמה האזרחית לתושבים".

השופטים שטיין וסולברג, הידועים בגישתם השמרנית להתערבות שיפוטית בהחלטות ממשלה, קבעו שמדובר בסוגייה חריגה שהמדינה בחרה לבחון באופן לא רציני מספיק לחומרתה במיוחד נוכח החזרת הלחימה העצימה לאזור. השופטת כנפי-שטייניץ קבעה שאין זה מקומו של בית המשפט להיכנס לשיקולי גודל והסדר הפיצויים אך מחובת המדינה לתת את דעתה גם על מצבם של יישובים שאין להם סכנה ביטחונית ממשית, במיוחד אלו שבין 3.5 – 5 ק"מ מהגבול ובמידה ויימצא שמצבם של אלו של עד 7 ק"מ דומה, הם יידרשו בפיצויים גם.

פסיקת בית המשפט הגיע לאחר שנתיים של דיונים בהם המדינה סירבה לכל פשרה בנושא ונצמדה לטיעון המרכזי שאם מערכת הביטחון לא מצאה לנכון לפנות את היישובים אז אין סיבה לפנותם או להציע להם הטבות שוות ערך ליישובים שכן פונו. בשאלת הפיצויים, המדינה התעקשה שהתקציבים המועברים למועצות האזוריות במסגרת התמיכה הכלכלית הכללית לאזור לאורך תקופת המלחמה ואחריה – הייתה מספקת.

אל מול זאת, 19 היישובים העותרים ובהם עבדון, אבירים, פסוטה, חורפיש, כפר סאלד, כפר בלום, וגשר הזיו, טענו שבפועל היישובים שלהם תפקדו כבסיסים צבאיים שאינם מאפשרים שגרת חיים. חלק ממערכות החינוך ושירותי הבריאות באזור נסגרו. היכולת לצאת לקניות נפגעה, ולקיים שגרת חיים במובנים נוספים. בעתירה הועלה חשש כבד למצב הפסיכולוגי של תושבי היישובים שחווים מצב מלחמה אינטנסיבי, בייחוד בקרב הילדים ומצבם הכלכלי הקשה של התושבים שהחליטו לבסוף לפנות את עצמם מכספם.

"היום בית משפט קובע באופן חד וברור את מה שטענו במשך למעלה משנתיים – ממשלת ישראל בחרה להתעלם מגיבורים אלו ששמרו על כולנו תוך התעלמות מהחלטותיה שלה" מסר עו"ד הרן רייכמן, שייצג את היישובים "עתה, במיוחד שהצפון שוב בוער, יש לצפות כי פסק הדין ימומש באופן מהיר ובאופן מכבד יקבעו הטבות ראויות לפיצוי התושבים".