מדד המחירים לחודש מאי שפורסם אתמול לא היה חריג במיוחד. הייתה בו ירידת מחירים מעט חדה מהצפוי של 0.3%. גם בקטגוריות שבהן המחירים השתנו יותר, אלו היו שינויים שנתפסים כלא דרמטיים וכעונתיים: הטיסות במאי ירדו לעומת מחירי פסח והמלחמה; פירות הקיץ הראשונים הגיעו לשווקים ולחנויות, במחירים מותאמים למי שלא רוצה להתאפק. השורה התחתונה היא הישארות של האינפלציה ל-12 החודשים האחרונים על 1.9%, כלומר, אין שינוי משמעותי לכאן או לכאן.

יציבות המחירים בתקופה האחרונה מדגישה בעיה אחרת. האינפלציה נשארת כבר כמעט שנה בתוך טווח היעד של בנק ישראל (1%-3%). מתחילת 2026 היא גם מתחת לאמצע הטווח, 2%. גם בממוצע התחזיות לשנה קדימה לא צפוי שינוי (1.8% בממוצע). אך בעוד נראה שהמחירים נמצאים בשליטה, ריבית בנק ישראל ממשיכה להיות גבוהה (3.75%). הריבית הריאלית, כלומר בנטרול האינפלציה הצפויה, גבוהה ביחס למדינות המערב.

בחלק מהעולם הריבית עלתה בימים האחרונים, בעקבות אי הסדירות באספקת הנפט עקב המלחמה באיראן, ואי היציבות הגלובלית באופן כללי. יפן והבנק המרכזי האירופי העלו ריביות, אבל גם אחרי ההעלאה מדובר ב-1% ו-2.25% בהתאמה, רחוק מהריבית בישראל. פער הריבית מהעולם מביא לביקוש לשקל ולייסוף שלו, כשריבית נמוכה יותר הייתה מורידה את הביקוש לשקל.

הריבית הגבוהה ממתנת את האינפלציה, אך יש לה תופעות לוואי כואבות. כסף פנוי מגיע לפיקדונות במקום להשקעה בפיתוח תעשייתי ועסקי. התוצר העסקי, שהושפע גם מהמלחמה, נמצא בקיפאון, ועיקר העלייה בתוצר בישראל היא מהוצאה ממשלתית – בעיקר הוצאות הביטחון. יתר על כן, אחוז ההשקעות הריאליות (השקעות בפיתוח עסקי) מתוך התוצר ירד מ-37% ל-32% בממוצע בשנים האחרונות, כך שגם היכולת לצמוח בעתיד נפגעת.

לצד הפגיעה בהשקעות, הריבית הגבוהה משפיעה על מחיר ההלוואות. הריבית הגבוהה נותנת לבנקים כוח מיקוח גבוה. התוצאה היא שממוצע הריביות על ההלוואות היה 8.64% במאי, בתוך טווח של 5%-17%, כשהפיקדונות נעים בין 0.05%-3.9% בהתאם לתקופה ולבנק, כשהמסלול העיקרי של ריבית משתנה הוא 1.15%. מחקרים מראים שבשנים האחרונות רווחי הבנקים מלקוחות פרטיים ועסקים קטנים ובינוניים זינקו על חשבון הרווחים מעסקים גדולים. את פערי הריבית אפשר לראות בשורת הרווח של הבנקים שיותר מהוכפלה בשנים האחרונות, והגיעה ליותר מ-32 מיליארד שקלים.

וכל זה קורה כשהשקל חזק, והדולר מיוצב על פחות מ-3 שקלים. במצב כזה, עלויות היצור וכוח העבודה נשארות גבוהות, אך התקבולים במטבעות זרים ובעיקר בדולרים מצטמצמים. תעשיינים דיווחו על סגירת קווי יצור בפריפריה וחברות הייטק הודיעו על פיטורים במאות ובאלפים.

בנק ישראל יידרש להחליט שוב על גובה הריבית עוד כשלושה שבועות. נגיד בנק ישראל פרופ' אמיר ירון רמז שאם הציפיות לאינפלציה ימשיכו לרדת, בנק ישראל ימשיך להוריד ריבית. יחידות המחקר של הבנקים צופים ירידת ריבית בהחלטה הקרובה ועוד אחת ב-2026, כך שבסוף השנה הריבית תגיע ל-3.25%. ירידה כזו לא תציל את התעשייה והמגזר העסקי לבדה, אך היא בהחלט שינוי מיוחל.