המדינה אינה מוכנה לשינויי האקלים ולמצבי חירום אקלימיים, והמנהלת שהוקמה לשם כך אוישה בתקן אחד בלבד במשך כל ששת השנים האחרונות, כך פורסם היום (שלישי) בדו"ח מבקר המדינה. הדו"ח מסכם ביקורת שנערכה בחודשים מרץ עד אוקטובר 2025, ומהווה ביקורת המשך לשני דו"חות קודמים שפורסמו בשנים 2021 ו-2024, ובהם נמצאו ליקויים חריפים. הדו"ח ביקש לבחון את טיפולה של המדינה בליקויים שהועלו – על פי המבקר, מרבית הליקויים טופלו במידה מועטה, אם בכלל.

בפתח הדו"ח מבהיר המבקר כי ישראל מצויה באזור 'מועד לפורענות' מבחינה אקלימית ('(hot spot', ולכן על פי ההשערות תיפגע בשלב מוקדם מרבות מהתופעות הצפויות עקב התחממות כדור הארץ. לכן, טוען המבקר, יש חשיבות קריטית לניצול חלון הזמנים הקצר יחסית שעומד לרשות ישראל להיערכות, שתאפשר לצמצם נזקים ולהציל חיי אדם. "דוח זה מרים שוב דגל אדום עבור הממשלה והעומד בראשה", נכתב בסיכום באותיות מודגשות, "ומציין בפניהם באופן שאינו משתמע לשני פנים – הכתובת על הקיר".

הדו"ח בחן שני אספקטים נפרדים של מדיניות אקלימית: מיטיגציה – פעולות להפחתת הפגיעה באקלים, בעיקר דרך הפחתת פליטות; ואדפטציה, שהיא הסתגלות לעולם שונה מבחינה אקלימית, והיערכות לתרחישי קצה.

אין יעדים להפחתת פליטות ל-2035, לא נחקק חוק אקלים

על פי ממצאי הדו"ח, ישראל אינה עומדת באופן עקבי ביעדי המיטיגציה שהציבה לעצמה: לדוגמא, יעד הפחתת הפליטות הלאומי שהציבה לעצמה ישראל היה נמוך ב-27% מסך הפליטות ב-2015, אך בפועל, בעת כתיבתו של הדו"ח הקודם, הוערך שישראל תגיע לכל היותר להפחתה של 12% על פי התוכניות הקיימות. המבקר מציין כי מאז הדו"ח הקודם אמנם חל שיפור, וכעת עומדת התחזית על הפחתה של כ-19% עד שנת 2030 – שיפור משמעותי, אך הרחק מתחת ליעדים.

בנוסף, אף שישראל הייתה אמורה להעביר יעדים מעודכנים לגבי היקפי ההפחתה שלה ב-2035 עד אפריל 2025, בפועל לא הועברו יעדים כלל, ולמדינה לא הייתה, נכון למועד סיום הבדיקה, עמדה בנושא.

גם בתחום המעבר לאנרגיות מתחדשות מותח המבקר ביקורת קשה: ב-2021 הוחלט בממשלה לקבוע יעדי מעבר לאנרגיות מתחדשות לשנת 2050. להחלטה הוקצתה שנה אחת, אולם בפועל, למרות שהנושא הופיע גם בדו"ח המבקר הקודם, הנושא לא טופל עד היום, וישראל מתנהלת ללא יעדי הפחתה מוגדרים ל-2050.

מאידך מציין המבקר, כי לעומת הדו"ח הקודם, שבו הוערך שישראל תגיע רק ל-19% אנרגיה מתחדשת עד 2030, בדו"ח הנוכחי נמצא שנעשתה התקדמות משמעותית מאז, וישראל צפויה להגיע לכ-25.5% אנרגיות מתחדשות עד 2030. על אף שעדיין לא מדובר על עמידה ביעד (שהוצב על כ-30% בשנת 2030), המבקר מתאר את המצב כליקוי שהממשלה טיפלה בו "במידה משמעותית".

תחום נוסף בו המבקר מציין לטובה את טיפולה של המדינה במיטיגציה הוא החלת מס פחמן – שאמור לייצר 'מחיר סביבתי' עבור מוצרים שפולטים פחמן רב במהלך ייצורם. בביקורת הקודמת נמצא כי המדינה טרם העבירה מס פחמן, אולם הדו"ח החדש מציין כי מאז אכן אושר מס פחמן, וכי נעשו בו התאמות בכדי להשפיע על התעשייה המקומית- על אף שאלו זכו לביקורות מסוימות.

עם זאת מציין הדו"ח, כי על אף הערות מדו"חות קודמים, בפועל לא נעשתה כמעט שום התקדמות בחקיקתו של חוק אקלים מסודר. בפועל, חקיקת חוק אקלים, שיעדיו נחשבו נמוכים מאוד, החלה בכנסת הקודמת, קודמה בכנסת הנוכחית ואף אושרה בקריאה ראשונה – אולם ההצעה נידונה בוועדת הפנים והסביבה בפעם האחרונה בשלהי 2024.

אדפטציה: אין תוכניות, אין שיתוף פעולה ממשלתי, והמנהלת קיימת רק על הנייר

בתחום האדפטציה מצא המבקר פגמים רבים בעיקר בתהליכי התכנון. בראש ובראשונה מעיר המבקר כי לישראל עדיין אין תוכנית ממשלתית להתמודד עם שינויי האקלים, על אף שני הדו"חות הקודמים בנושא. כמו כן, המנהלת המיוחדת שהקימה הממשלה כדי לתכלל את הנושא הוקמה כמעט אך ורק על הנייר.

לגבי התוכנית הממשלתית, הדו"ח מציין כי על אף הוראת הממשלה למשרדים השונים להגיש תוכנית מפורטת, בפועל, שנתיים אחרי המועד האחרון, רק 3 משרדים מתוך 28 שנבחנו הגישו תוכנית מסודרת שכוללת לוח זמנים ותקציב. היתר לא הגישו תוכנית כלל, או הגישו תוכנית שלא כללה לוח זמנים או תקצוב – מצב שהמבקר הגדיר כ"הגשה הצהרתית בלבד".

לגבי המנהלת שנועדה לעסוק בהיערכות לשינויי אקלים, המצב חמור לא פחות: ב-2018 החליטה הממשלה להקים את המנהלת, בהובלת המשרד להגנת הסביבה. המנהלת נועדה להניע את המאמץ הישראלי להתמודד עם שינויי האקלים, לפקח על כללי משרדי הממשלה ולחולל את השינויים הגדולים שיאפשרו את הסתגלותה של המדינה לשינוי האקלים.

אלא שבפועל, הן בשני הדו"חות הקודמים והן בדו"ח הנוכחי, בשש השנים שחלפו אושר תקן אחד בלבד במנהלת. חמור מכך, המנהלת, שאמורה לפעול ולפקח מול כלל משרדי הממשלה, פועלת ללא סמכויות מוגדרות שיאפשרו לה לחייב את משרדי הממשלה השונים, ועל בסיס תקציב אד-הוקי, שבמשך שש שנים הגיע ל-1.3 מיליון שקלים- סכום זעום ביחס להיקף הפרויקט שעבורו נוצרה. בנוסף למנהלת, מציין המבקר כי גם ועדת השרים לענייני אקלים, שהקימה המדינה ב-2023, לא קיימה אף לא דיון אחד מאז הקמתה.

המבקר גם מעיר כי נכון ל-2024 אף גוף כלכלי משמעותי במדינת ישראל, כולל משרדי האוצר והכלכלה, לא ביצע הערכה כוללת של השפעת שינויי האקלים על הכלכלה. ב-2025, מציין הדו"ח, החלו להתבצע פעולות ראשוניות בנושא, אולם הדו"ח מציין כי נכון לאוגוסט 2025 הם עמדו בשלבים ראשוניים בלבד, וכי טרם הוקצו המשאבים הדרושים לביצוע הערכה מקרו-כלכלית מקיפה.

בצד החיובי, המבקר מעיר כי שני יעדים נקודתיים אחרים שהדו"ח הקודם הצביע על דשדושם, הקמת מרכז חישובי בשירות המטאורולוגי ויצירת מאגר מפורט ומקיף של סיכוני אקלים במשרד להגנת הסביבה, נמצאים כעת בשלבים סופיים.

ביקורת חמורה על התוכנית לפרוש מהסכם פריז

במבט כולל מצא המבקר כי אף ממצא מהדו"חות הקודמים לא תוקן כליל, אך חלקם, בעיקר הנקודתיים יותר מביניהם, תוקנו במידה רבה או מעטה. עם זאת, הדו"ח מעיר כי 6 שנים לאחר תחילת העיסוק בנושא, "פעילות הממשלה בנושא עדיין מדשדשת ותפקודה לקוי". את הסיבות לכך תולה המבקר בין היתר במדיניות של "טלאי על טלאי", שבה הממשלה מנסה להזיז את המציאות דרך הרבה החלטות קטנות שאינן נותנות פתרון לאתגרי המאקרו.

בפועל, טוען המבקר, לצד הישגים מסוימים, הממשלה עדיין אינה יודעת להעריך את השפעות האקלים, ואין לה תוכניות או כלים מסודרים להתמודד עימם. המבקר מסכם באזהרה חד משמעית כי "הכתובת על הקיר", וכי על הממשלה, ועל השרה להגנת הסביבה ספציפית, אחריות למצב המסוכן, ולהשלכות הקשות שעלולות להיות לו. המבקר גם מותח ביקורת חמורה על בחירתה של השרה לבחון את פרישתה של ישראל מהסכם פריז, הסכם האקלים של האו"ם, ומההשלכות הקשות שזו עלולה להביא.

"בזמן שאירופה חווה את הקיץ הקשה בתולדותיה והעולם כולו מקבל תזכורת לחומרת משבר האקלים, דו"ח המבקר מצביע על כך שלממשלת ישראל 'לא בוער' להיערך לשינוי האקלים", אמר ח"כ לשעבר דב חנין, יו"ר פורום האקלים מייסודו של נשיא המדינה, "זאת, על אף שישראל והמזרח התיכון כולו צפויים להיפגע ממשבר האקלים באופן חמור יותר מרוב מדינות העולם. בין היתר, המבקר מצביע על כך שלישראל אין אפילו תוכנית היערכות לאומית לשינוי האקלים. על נבחרי הציבור להפנים כי מדובר בסוגיה לאומית אסטרטגית".