לאחר שכבר אישרה הקמת חוות שרתים בהיקף השווה לכ-10% מצריכת החשמל הארצית, הורתה הבוקר (שני) רשות החשמל לחברת ניהול מערכת החשמל (נגה) לעצור מתן אישורים לחברות חדשות. ההחלטה התקבלה על רקע גל בקשות בהיקפים חריגים, ולאחר התרעות מצד חברת נגה כי משק החשמל לא יוכל לעמוד בעומס הנוסף.
הנחיית הרשות פורסמה כהוראת שעה, הפתוחה כעת להערות הציבור. על פי דברי ההסבר שצורפו להודעה, עד כה אושר חיבורן של חוות שרתים בהספק כולל של כ-1,500 מגה-וואט. אם אכן יוקמו כלל החוות שאושרו, מדובר יהיה בצריכת אנרגיה עצומה, השקולה להספק של שתי תחנות כוח בינוניות. לשם השוואה, ביום קיץ ממוצע עומד הביקוש הארצי בשעות השיא על כ-15,000 מגה-וואט. שיא הביקוש של כל הזמנים, שנרשם בקיץ שעבר ועמד על 17,287 מגה-וואט, כבר הטיל עומס כבד על הרשת ואילץ את חברת החשמל להשתמש בהיקף נרחב בתחנות כוח מזהמות.
ברשות החשמל מסבירים כי על הפרק עומדות כעת בקשות נוספות בהיקף חריג של כ-25,000 מגה-וואט (לא כולל אלו שכבר אושרו). מדובר בביקוש כפול מזה שמשק החשמל כולו מסוגל לספק כיום, ואף ממה שיוכל לספק בעוד כעשור. כדי להימנע מסירוב גורף ואוטומטי לבקשות החדשות, קובעת הוראת השעה כי הטיפול בהן יוקפא לתקופה של 140 יום, שבמהלכה ייבחן המצב מחדש ותגובש מדיניות אסטרטגית מסודרת.
למה לישראל? פוטנציאל טכנולוגי מול סכנה סביבתית
ישראל מהווה יעד אטרקטיבי במיוחד להקמת חוות שרתים, בעיקר בזכות מחירי החשמל והמים הנמוכים בהשוואה למדינות המערב. התשתיות בישראל – ובפרט משק המים שנחשב מהמתקדמים בעולם – מנוהלות ברובן על ידי חברות ממשלתיות ופועלות תחת פיקוח מחירים. שילוב זה, יחד עם זמינות הגז הטבעי המאפשר ייצור חשמל זול, הופך את הפעילות בישראל למשתלמת מאוד עבור ענקיות הטכנולוגיה.
חוות שרתים דורשות כמויות עצומות של חשמל להפעלתן הרציפה, ומים רבים לקירור המערכות. בעוד שישנם מומחים הרואים בכניסתן יתרון אסטרטגי המאפשר לישראל להשתלב במרוץ העולמי ליכולות עיבוד נתונים, כלכלנים ופעילי סביבה מזהירים מפני ההשלכות. לטענתם, גם אם תוקם רק עשירית מהחוות המתוכננות, הנטל על תשתיות האנרגיה והמים יהיה כבד מנשוא. חברות הענק יתחרו למעשה עם הצרכן הישראלי על תשתיות שהוא עצמו מימן מכיסו, מה שעלול להוביל לזינוק במחירים.
המחיר לצרכן הישראלי
החשש מעליית תעריפים נובע משתי סיבות מרכזיות. הראשונה היא הגידול הדרמטי בביקוש. היקף האישורים שכבר ניתנו (1,500 מגה-וואט) שקול כאמור לכעשירית מתחזית הצריכה הלאומית בעשור הבא. כבר היום, משק החשמל מתקשה להדביק את קצב הגידול בצריכה, הנובע מריבוי טבעי, עלייה ברמת החיים, ומעבר הולך וגובר לתחבורה חשמלית ולרכבות.
ככל שהביקוש מתקרב לקצה גבול יכולת הייצור, מחירי החשמל מאמירים. מעבר למנגנון התחרותי שמאפשר ליצרנים לדרוש מחירים גבוהים יותר בשעות עומס, הדרישה המוגברת מאלצת את מנהל המערכת לשמור כוננות ולהפעיל יחידות ייצור ישנות, פחות יעילות ומזהמות יותר – הפועלות על פחם או מזוט. מגמה דומה מסתמנת גם במשק המים; מאחר שאין תחנות התפלה "פחות יעילות" שניתן להפעיל בעת הצורך, עומס חריג יוביל בהכרח לשאיבת יתר מהכנרת וממקורות מים טבעיים נוספים, המצויים גם כך תחת לחץ.
הסיבה השנייה לייקור הצפוי נעוצה בעלויות פיתוח התשתית. בעקבות פיגור תשתיתי שנוצר בשנות התשעים והגידול המהיר באוכלוסייה, רשת ההולכה הארצית מתקשה כיום לעמוד בקצב, ונוצרים "פקקים" בנקודות חיבור מרכזיות שבהן מועברת מסה גדולה של אנרגיה. כדי לתת מענה לגידול בצריכה, משקיעות רשות החשמל וחברת החשמל משאבים אדירים בפיתוח הרשת – השקעות המגולמות בסופו של דבר בתעריף שמשלם האזרח.
מאחר שחוות שרתים דורשות שטחי ענק, סביר שיוקמו הרחק ממרכזי רשתות ההולכה הקיימות. הזרמת כמויות עצומות של חשמל ומים לאזורים מרוחקים אלו תדרוש השקעות עתק ועבודות תשתית מורכבות של חברת החשמל וחברת "מקורות", שעלולות לייקר את התעריפים אף יותר ולעכב פרויקטים לאומיים אחרים הנחוצים למשק.