הריבית על גיוס החוב שמשלמת הממשלה האמריקאית בשיא שלא הגיעה אליו מאז 2007, והעלאת הריבית מאתמול (רביעי) עשויה להביא לגידול נוסף בעלות החוב. חרף לחצים פוליטיים, נשיא ארה"ב דונלד טראמפ ושר האוצר סקוט בסנט לא מעוניינים לעסוק בקיצוצים לפני בחירות האמצע, שיתקיימו בנובמבר. טראמפ אף הבטיח דיבידנד של 5,000 דולר לאזרח אם המפלגה הרפובליקאית תנצח בבחירות, הצהרה שספגה ביקורת מחברי קונגרס רפובליקאים, והוגדרה כשוחד בחירות על ידי הדמוקרטים.

שיא בריבית על אגרות חוב

בשבוע האחרון חצתה הריבית על אגרות החוב ל-10 שנים של הממשלה האמריקאית את רף 5%, הרמה הגבוהה ביותר מאז 2007. הריבית לא מייצגת רק את עלות החוב הציבורי בארה"ב, אלא מהווה רף מינימלי לגיוס חוב במגזר הפרטי. לכן, עליית הריבית הממשלתית עשויה להשפיע על הפעילות הכלכלית, אם כי לאחרונה קטן הפער בין הריבית של חברות לזו של הממשלה.

ריבית הפדרל ריזרב אינה קובעת ישירות את התשואה ארוכת הטווח על אגרות החוב, אך היא משפיעה עליה. מהסיבה הזו, טראמפ ביקר בחריפות את מדיניות הריבית של הפד, בהובלת היו"ר לשעבר ג'רום פאוול, שלשיטתו פגעה בכלכלה בארה”ב. מינויו של יו"ר חדש בידי טראמפ, קווין וורש, לא שינתה את המצב. יתרה מכך, אתמול הוביל וורש החלטה פה אחד להעלות את הריבית, לראשונה מאז 2023.

אל חציית שיעור ה-5% מצטרפת נקודת ציון נוספת מהחודש שעבר, כשסך החוב הפדרלי עבר את רף 40 טריליון הדולר. הגירעון המוערך לשנה הפיסקלית 2026 יעמוד על כ-6.5% מהתוצר. הגידול בחוב ובריבית מסתכמים לתפיחת עלויות הריבית של הממשלה ב-111 מיליארד דולר השנה, כשסך העלות השנתית צפויה להגיע ל-1.08 טריליון, כלומר כ-1,080 מיליארד (עלייה של כ-11%).

בחירות עכשיו, קיצוצים אחר כך

סוגיית החוב, הגירעון ועלויות הריבית עמדה במוקד עדות של שר האוצר סקוט בסנט בוועדת השירותים הפיננסיים של בית הנבחרים. בסנט נשאל על הבטחת טראמפ לדיבידנד של 5,000 דולר לאזרח, וטען באופן תמוה שהמהלך לא ישפיע על הגירעון והחוב.

לפי הערכת מכון המחקר CRFB, המהלך יעלה כ-1.2 טריליון דולר. הביקורת מצד הדמוקרטים, שטוענים שמדובר בשוחד, מתבקשת, אך גם חברי סנאט רפובליקאים, ראנד פול וסטיב דיינס, הביעו התנגדות. ג'ון ת'ון, מנהיג הרוב בסנאט, שאחראי על העברת הצעות, אמר שאינו מחויב להצעה כרגע.

הדרך ליציאה מהחוב ומהגירעון היא צמיחה, קבע בסנט, והתייחס לשמירה על שיעור צמיחה של 3%. צמיחה משפרת את מצב החוב מכיוון שהוא נמדד במונחי תוצר, כלומר ככל שהתוצר הגדל, החוב קטן ביחס אליו. נוסף לכך, האצה בפעילות הכלכלית מביאה לגידול בהכנסות ממיסים ופיחות בהוצאות כמו דמי אבטלה.

המספר 3% הוא אחד משלושה מרכיבים בתוכנית שהציג בסנט בתחילת כהונתו. התוכנית מכונה 3-3-3: צמיחה של 3%; הפחתת הגירעון ל-3%; ותוספת לייצור הנפט (או אנרגיה שוות ערך ממקורות אחרים) של 3 מיליון חביות ביום. אלא שמתוך שלוש רגלי התוכנית, נותרה בעיקר רגל הצמיחה, שגם בנוגע אליה לא ברור כיצד הממשלה תעמוד ביעד. בשנה שעברה הצמיחה עמדה על 2.1%, והתחזית האחרונה של בכירי הפדרל ריזרב ל-2026 עומדת על 2.3%.

כשנשאל ישירות לגבי קיצוץ הגירעון, בסנט אמר שעובדים על תוכנית אבל שהוא לא רוצה "למהר" ולהציגה לפני בחירות האמצע, למקרה שהדמוקרטים יזכו לרוב באחד מבתי הקונגרס. במקרה כזה, הקונגרס יהיה במצב "ברווז צולע" – התקופה בין הבחירות עצמן לבין כניסת חברי הקונגרס החדשים במקום אלו שלא נבחרו. ההיגיון ברור, אך הוא גם נוח לבסנט וטראמפ, שיוכלו להימנע עד הבחירות מהצגת תוכניות קיצוץ שעשויות להיות לא פופולריות.

בסנט טען בראיון ב-20 באוגוסט שככל הנראה הגירעון הגיע לשיאו. ההתבטאות הגיעה 10 ימים לאחר תחזית של ה-CBO (משרד הקונגרס לתקציב) שצפתה שהגירעון יגדל ויגיע ל-6.5% ב-2026. שינוי התחזית הגיע בעקבות נתונים חדשים על הכנסות ממכסים, שהיו נמוכים משמעותית מהתחזית.

לגבי האנרגיה, קצב הייצור בארה"ב אכן צמח, אבל מחירי האנרגיה עלו דרמטית בעקבות המלחמה באיראן, ופוגעים הן ביצרנים והן בצרכנים. נוסף על כך, רזרבות הנפט בארה"ב הולכות ומתרוקנות. לפי דיווח ב'רויטרס' מסוף אוגוסט, כמות רזרבות הנפט היא הנמוכה ביותר מאז 1982. עליית מחירי האנרגיה, והאינפלציה שנגרמה כתוצאה מכך, הן הסיבה המרכזית, ככל הנראה, להחלטת הפדרל ריזרב להעלות ריבית.

הניסיון הכושל להפחית את הריבית

ב-19 לאוגוסט, שבועיים לאחר שהתוכנית הרבעונית כבר פורסמה, הכריז האוצר האמריקאי על הכפלת תוכנית רכישה חוזרת של אגרות החוב, מ-2 מיליארד דולר ללפחות 4 מיליארד. זאת מתוך שוק אגרות חוב ממשלתיות של כ-32 טריליון דולר. במסגרת התוכנית רוכש האוצר אגרות חוב קיימות, תוך שהוא מנפיק חדשות כדי לממן את הרכישה.

הוכרז כי תוכנית הרכישה תתקיים בין 9 לספטמבר ל-4 בנובמבר, כשתאריך הסיום הוא יום לאחר בחירות האמצע. האוצר הציג את התוכנית כתומכת בנזילות, כלומר מסייעת להחליף סדרות אגרות חוב ישנות שכבר קשה יותר לסחור בהן. אולם בסנט לא הסתפק בנימוק הזה, ואמר בראיון לרשת CNBC שהתשואות אינן משקפות את המצב היסודי של השוק, בהתבטאות שרומזת לכך שלשיטתו המשקיעים דורשים תשואות גבוהות מדי. ביום ההכרזה הריבית אכן פחתה, אבל עד הבוקר שלאחר מכן היא כבר השתקמה והמשיכה לעלות.

לפרוץ את התקרה

היבט נוסף הקשור בחוב הציבורי הוא תקרת החוב. תקרת החוב היא הגבלה חוקית על גובה החוב הממשלתי בדולרים, במספר מוחלט. מכיוון שהכלכלה והחוב גדלים בטווח הארוך, ההגעה אל התקרה בלתי נמנעת, אפילו אם החוב מצטמצם במונחי תוצר.

היא התרחשה 5 פעמים בין 2019 ל-2025, כשההרחבה האחרונה התקיימה כחלק מ"החוק היפה והגדול" ביולי 2025. ההגבלה הנוכחית עומדת על 41.1 טריליון, ולפי הערכות שונות, במסלול הנוכחי החוב יגיע לרף באמצע-סוף 2027. כמובן שצעדי הוצאה כמו דיבידנד 5,000 דולר יקרבו את ההגעה לתקרה.

כאשר יש קושי להשיג רוב באחד מבתי הקונגרס, חברי קונגרס בודדים וחברי מפלגת האופוזיציה זוכים למינוף פוליטי להשגת יעדים שחשובים להם. במקרה הנוכחי, סנאטורים כמו ראנד פול דורשים קיצוצים. הרחבת התקרה היא צעד טכני הכרחי מכיוון שהיא אינה קובעת הוצאות, אלא מאפשרת את המימון להוצאות שכבר אושרו על ידי הקונגרס. לכן, כדי להשיג את הרוב הדרוש להרחיבה, טראמפ ובסנט יידרשו לאותם קיצוצים שהם רוצים לדחות לאחר בחירות האמצע.

טראמפ מפעיל לחצים על הסנאטורים שדורשים קיצוצים, כדי להימנע מהצורך לשאת ולתת עם הדמוקרטים. הוא מעוניין להביא להרחבה שתספיק עד 2029, כלומר עד סוף כהונתו. בינתיים הם לא התשכנעו ולכן טראמפ ובסנט לכודים בין הרצון להימנע מקיצוצים עד הבחירות, והרצון להעביר את הרחבת התקרה לפני הבחירות. במקרה שההרחבה לא תאושר לפי הבחירות, אחד הבתים בקונגרס עשוי לעבור לשליטת הדמוקרטים, מה שיקשה את העברת ההרחבה ויעלה את הדרישות הפוליטיות בעבורה.