בג"ץ דן היום (רביעי) בעתירת לשכת ממוני הבטיחות נגד תקנות הבטיחות החדשות באתרי הבנייה. הם עתרו נגד סעיף חובת הדיווח. התקנות החדשות מחייבות את הממונים לדווח למשרד העבודה אם העבודה באתר מופסקת בשל שורה של עילות ספציפיות, שעלולות לגלם סכנה לחיי אדם. השופטים המליצו לעותרים למחוק את עתירתם. השופט אלכס שטיין: "אנחנו חושבים שהתקנה סבירה ונתקבלה בסמכות. לכן, גם אם היינו חושבים שהיא לא נבונה, לא היינו מתערבים בה".
לשכת הבטיחות סירבה למשוך את העתירה וביקשה מבג"ץ להכריע בתיק. זאת אף שהשופט שטיין אמר כי אם בג"ץ יידרש להכריע, ככל הנראה יפסוק לחובתם גם הוצאות משפט.
"כ-39 אנשים במדינת ישראל מקפחים את חייהם באתרי בנייה מדי שנה", אמר השופט ח'אלד כבוב בפתח הדיון, והוסיף כי מדובר בנתון מזעזע. "איך אפשר לבוא למחוקק, למחוקק המשנה ולוועדה ולומר שהם פוגעים ביחסי העבודה, כשהמטרה היא מאוד ראויה – חיסכון בחיי אדם?"
חלק מרפורמת בטיחות נרחבת
חובת הדיווח למשרד העבודה היא חלק מרפורמה נרחבת בתקנות הבטיחות בעבודה, שנחקקה בספטמבר 2025 אחרי שנים של דיונים, וצפויה להיכנס לתוקף בשבועות הקרובים. היא מסדירה את אחריותם של בעלי תפקידים שונים על הבטיחות באתרים, ובין היתר מטילה לראשונה אחריות ישירה על יזמים וחברות קבלניות. הרפורמה נועדה להיאבק בריבוי התאונות הקטלניות בענף הבנייה: לפי 'קו לעובד', ב-2025 נהרגו 47 עובדים בענף.
ממוני הבטיחות הם אנשי מקצוע מוסמכים מטעם משרד העבודה, שתפקידם המרכזי הוא לייעץ לקבלן המבצע ולמנהל העבודה בנוגע לשמירה על חיי העובדים, בריאותם התעסוקתית ומניעת תאונות עבודה. הם אמונים בין היתר על כתיבת תוכנית הבטיחות באתר, על איתור וניהול סיכונים ועל תחקור תאונות ואירועי כמעט ונפגע. הממונים מועסקים על פי חוק בידי חברות הבנייה. הם אחראים לרוב על מספר אתרים בו זמנית, ומבקרים בכל אחד מהם מדי פעם.
אם ממונה מזהה ליקוי בטיחותי חמור שעלול לסכן חיים, הוא נדרש להורות על הפסקת העבודה באתר – אך עד היום הדיווח על כך נעשה רק מול הקבלן.
לעומת זאת, הסעיף החדש יחייב את ממוני הבטיחות לדווח ישירות למפקח בטיחות במשרד העבודה אם העבודה באתר נעצרת בשל שורה של עילות המוגדרות בתיקון החדש\: ביצוע העבודה בקרבה מסוכנת לקווי חשמל; היעדר תוכנית הנדסית או ביצוע עבודות שלא על פיה; ביצוע עבודות בניגוד לצו בטיחות; היעדר מנהל עבודה בשטח כנדרש; ומקרים נוספים של ליקויי בטיחות מסכני חיים, דוגמת עבודה מסוכנת במזג אוויר סוער. אם הממונה לא ידווח כנדרש, תחול עליו אחריות אזרחית ופלילית.
הממונים חוששים שיפוטרו אם יתריעו
העובדים טוענים כי חובת הדיווח מטילה עליהם אחריות בלתי סבירה, ביחס להיותם עובדים של הקבלנים ולא של המדינה. בדיון שהתקיים היום טען בא כוח לשכת ממוני הבטיחות, עו"ד עידו בלום, כי סעיף חובת הדיווח מכניס את ממוני הבטיחות לניגוד עניינים. לדבריו, "הופכים את ממונה הבטיחות לסוג של מפקח על המעסיק שלו". עו"ד בלום הדגיש כי ממוני הבטיחות אינם מוגנים מפני פיטורים או פגיעה בתנאי עבודתם בעקבות דיווח למשרד, זאת בניגוד לבעלי תפקידים אחרים.
השופט שטיין השיב כי בארצות הברית קיימים חוקים המחייבים עובדי תאגידים, בתנאים מסוימים, להתלונן בפני הרשויות על ממשל תאגידי לקוי. "גם פה לוקחים אנשי פנים ומטילים עליהם חובות רגולטוריים", אמר שטיין, "אבל בשל אסון חמור בהרבה מאירוע כלכלי: הרוגים ופצועים. האם הייתי מחוקק אחרת? אולי. אבל כבית משפט אני לא רואה שום נורמה שהתקנה סותרת, ולא רואה מדוע על בית המשפט להיכנס בנעלי המחוקק שקבע כפי שקבע".
הקבלנים חוששים מ"חובת הפסקת עבודה"
התאחדות הקבלנים בוני הארץ ביקשה להצטרף כצד בהליך. עו"ד דניאל בר-לב הציג את עמדתה, שהחקיקה עלולה להגדיל את מספר המקרים שבהם העבודה תופסק בשל ליקויי בטיחות.
"תקנות הממונים מסמיכות אותם לעצור את העבודה רק במקרים של סכנה מיידית לחיים ולבריאות", אמר בר-לב, "מי שכתב אותה לא פירט מתי ממונה חייב להפעיל אותה – הוא השאיר את זה לשיקול דעתו, כי הוא איש מקצוע שמכיר את המעסיק ואת ההתנהלות שלו. המדינה באה לעשות רפורמה והוסיפה משהו 'קטן' – חובת דיווח אם זה קורה בשל עילות מסוימות. אבל התוצאה תהיה שמה שהפך להיות חובת דיווח יהפוך להיות גם חובת הפסקת עבודה".
"למחוקק המשנה מותר לעשות אפקט מצנן ולנהוג שלא בתבונה", השיב לדבריו השופט שטיין. "אנחנו לא אחראים לתבונתו של המחוקק או מחוקק המשנה, אנחנו עוסקים בסמכות. ובסוגריים, בהקשר הזה האפקט המצנן נראה לי חכם. יש הרבה סיטואציות שבהן צריך להקטין נטל רגולטורי, אבל כאן אולי צריך להגביר אותו, לאור התוצאות הקטלניות שאנחנו רואים באתרי הבנייה".
מחלוקת על הליך החקיקה
עו"ד בלום הציג מטעם לשכת ממוני הבטיחות גם טיעון טכני יותר. הוא הצביע על כך שהחובות החדשות הוטלו באמצעות תקנות מכוח פקודת הבטיחות בעבודה, ותפקידם של ממוני הבטיחות מוסדר בתקנות מתוקף חקיקה אחרת – חוק ארגון הפיקוח על העבודה. הוא ציין כי גם הייעוץ המשפטי לוועדת העבודה של הכנסת סבר כי הטלת משימות חדשות על ממוני הבטיחות צריכה להיעשות תוך הישענות על חוק הנוגע להם. "יש כאן עניין של סמכות. לא ייתכן שקובעים תקנה על אותו הנושא בדיוק מכוח שני חוקים".
השופט שטיין לא קיבל את הטיעון. הוא ציין כי סעיף 173א לפקודת הבטיחות מסמיכה את שר העבודה לקבוע "תקנות בדבר בטיחות, בריאות וגיהות במקומות העבודה", באישור ועדת העבודה בכנסת – וכך עשו במקרה של חובת הדיווח החדשה. לכן, אמר, כדי להראות חוסר סמכות, הלשכה צריכה להוכיח שהתקנות סותרות את הסעיף הזה.
המדינה: אין כאן שינוי מהותי
בא כוח המדינה, עו"ד גיא ורדי מהפרקליטות, אמר שהמדינה לא רואה בחובת הדיווח החדשה שינוי מהותי. כבר כיום מחויבים הממונים בדיווח למפקחי העבודה האיזוריים "בהתאם לדרישתם". כלומר, התיקון רק מוסיף דרישה לדיווח אקטיבי, בהיעדר פנייה ישירה מצד המפקחים.
ורדי גם הדגיש כי התיקון נקבע כחלק מרפורמה כוללת, המשרטטת את גבולות האחריות של בעלי התפקידים השונים. הרפורמה נועדה לדבריו למנוע נקודות עיוורון ברגולציה, ולוודא שאף היבט בבטיחות העובדים לא ייפול בין הכיסאות.
יו"ר לשכת ממוני הבטיחות: דורשים מאיתנו עבודה של מפקחים – ללא הזכויות
יו"ר לשכת ממוני הבטיחות, עו"ד רוני שדה, אומר בשיחה עם 'דבר' בתום הדיון כי הוא "רואה בהליך הזה מאבק ראשון בדרך למאבקים עתידיים לחיזוק מעמד ממוני הבטיחות בישראל". לדבריו, במסגרת התקנות החדשות "ממוני הבטיחות יידרשו למעשה לבצע את עבודתם של מפקחי משרד העבודה. מינהל הבטיחות במשרד העבודה רואה בממונים מעין מפקחים מטעמו, אבל ללא הזכויות שמוקנות בדין לעובדי המדינה. לא נסכים לזה".