למביטים מהצד נראה משה נאמן נער טיפוסי: כובע, טישרט, מכנס דגמ"ח וסנדלי שורש. נער דתי שמסתובב בארץ, כמו רבים אחרים. בטרמפים או אוטובוסים, מה שיש הוא לוקח. נע לאורכה ולרוחבה של הארץ אותה הוא מכיר מצוין. ירושלמי, דתי-לאומי, חולם להתגייס ליחידה קרבית, גולל בנייד בשעה שהוא יושב על ספסל האוטובוס או עומד בתחנה.

יום אחד הוא מופיע בחרמון, יומיים אחרי זה באילת, לאחר מכן באיזו תחנת אוטובוס נידחת בערבה באישון הליל, וכעבור כמה ימים בכנרת או בעמק החולה. אך לא מדובר בסיפור רגיל של נער שאוהב לחרוש את הארץ.

בגיל 16 כבר הספיק נאמן לגלות שלושה צמחים חדשים לישראל, ציפור מים גדולה, לפחות שישה מינים של חרקים, ואוכלוסייה של כחלילים (סוג של פרפר) ממין שלא נראה פה זה עשרות שנים. ישנם חוקרים מקצועיים שבמהלך קריירה שלמה לא הגיעו כאלה גילויים.

"כמו פרפר לאש": מגידול צבים לטיבוע ציפורים

נאמן גדל בשכונת קריית יובל שבירושלים, בנו של הרב מאיר נאמן. בגיל צעיר הספיק לנוע בין אורח חיים חרדי, ומספר: "הייתי הולך לטישים של חסידים, לבוש שחור"; הוא התקרב לנוער הגבעות: "גידלתי גוזמבות, והיה בי הדחף הזה לזרוק אבנים אבל לא העזתי"; ואף עבר לכפר הנוער הימי ישיבת צביה אילת.

בין כל השינויים הללו, מה שהלך איתו לאורך כל הדרך, היא אהבת הטבע. "כילד גידלתי צבים שמצאתי", נזכר נאמן בהתרגשות, "תפסתי נחשים, עשיתי כל דבר שילדים שאוהבים טבע עושים".

כבר בגיל מוקדם, החיבה הזו קיבלה נופך רציני יותר: "יום אחד הלכתי עם חברים לתחנה לחקר ציפורי ירושלים. נכנסנו, הסתכלנו קצת. ואז ניגשה אלינו דרור לביא, הסבירה לנו על פעילות התחנה. זה משך אותי כמו פרפר לאש. כבר למחרת התחלתי להגיע לתחנה כל יום לפנות בוקר, ורק אחרי הטיבוע (שיטת מחקר שבה מוצמדת טבעת קטנה עם סימון ייחודי לחיות לצורך מעקב  – א.ל) היומי הייתי הולך לבית הספר. עמיר בלבן הכניס אותי לקורס טיבוע בגיל 12, למרות שמותר רק מגיל 15".

"צפרות זה אדרנלין, זה כמו ציד, רק במטרה לחקור"

התחנה לחקר ציפורי ירושלים גידלה דורות של חובבי טבע מושבעים, שכמה מהם ממלאים כיום תפקידים מרכזיים בחברה להגנת הטבע, ובארגוני טבע נוספים. גם נאמן גדל שם, והוא מעיד כי שם קיבל את ה"שריטה". בתחנה למד המון על צפרות, על אבולוציה, על שימור טבע וגם על מיני הציפורים הפוקדות את ישראל.

"היומיום בתחנה הכניס אותי למעגל חברתי של קהילת הצפרים בישראל. זו קהילה של אנשים מיוחדים שהמדע הוא נר לרגליהם. לפעמים טועים לחשוב שצפרים הם מחבקי עצים כאלה, רגועים, אבל ממש לא. אלו אנשים מאוד מאוד אינטנסיביים, ענייניים, שחייבים לדייק ולדקדק בפרטים. צפרות זה אדרנלין, זה כמו ציד, רק במטרה לחקור ולשמר את הטבע. במיוחד כשמעורב בזה טיבוע, זה תחביב שהופך אותך קצת למדען".

באביב 2023 השתתף נאמן בתחרות 'אלופי הנדידה' הנערכת מדי שנה באילת. זוהי התחרות הבינלאומית הגדולה והחשובה ביותר בישראל בתחומי הטבע. המטרה של המתחרים היא לצפות בכמה שיותר מיני ציפורים ב-24 שעות, בתחומי הנגב. לתחרות מגיעות קבוצות ממדינות שונות בעולם, וגם קבוצות ישראליות.

בדרך חזרה מהתחרות הוא תפס טרמפ חזרה לירושלים עם משפחת קורמן, וכך הכיר את שלם קורמן, נער שכל חובב פרפרים בארץ מכיר, ילד הפלא של חקר הפרפרים בישראל. "שלם הכניס אותי לתחום הפרפרים. בהמשך גם פתחתי חשבון ברשת Inaturalist, רשת חברתית שמעלים בה תמונות של חיות או צמחים שמצלמים ויש שם מומחים שעוזרים לזהות אותם. הרשת הזו פתחה לי צוהר לתחומים נוספים. בהתחלה נחשים בלילות הקיץ, בהמשך שמעתי על מלכודות אור וחקר עשים ומיד רציתי להצטרף. בסופו של דבר גם לעולם הצמחים, במסעות שעשיתי עם רפי עמר".

"הצוללן הפציפיסט" בלגונת השלום

"בדצמבר 2023 היו הרבה מאוד מפונים באילת", נזכר נאמן באחד הימים המאושרים בחייו. "התנדבתי באחד הבקרים להדריך מפונים בפארק הצפרות. משם נסעתי באופניים לשיעור ימאות בחוף הצפוני. כשעברתי ליד לגונת השלום, סמוך לחוף הצפוני, ראיתי איזה משהו במים. הרמתי משקפת ולא האמנתי למראה עיני – צוללן! ציפור סופר נדירה שבחיים לא ראיתי לפני כן".

נאמן מיהר להתקשר לחברים בפארק הצפרות להודיע להם על המציאה, והמשיך לשיעור ימאות. זה היה בוקר שישי, אז אחרי שנכנסה השבת הוא התנתק. "רק במוצאי השבת הבנתי את גודל המציאה. ראיתי מלא הודעות בוואטסאפ והבנתי שזה יותר גדול ממה שחשבתי".

מסתבר שבמהלך השבת יואב פרלמן, מנהל מרכז הצפרות הישראלי של החברה להגנת הטבע, קפץ לאילת לראות את הצוללן וזיהה שמדובר בצוללן פסיפי. זהו מין שמקנן באלסקה ובקצה המזרחי של סיביר, וזו הפעם הראשונה שהוא נצפה במזרח התיכון.

הצוללן הפסיפי הפך לאטרקציה עבור חובבי טבע. הוא משך אליו אנשים מכל רחבי הארץ שירדו לאילת רק כדי לראות את הברווז המשונה הזה, עם המקור הארוך והחד, צולל בלגונת השלום ושולה ממנה דגים בזה אחר זה. היו שקראו לו 'צוללן פציפיסט', על בחירתו להעביר את חורף 23'-24' בלגונת השלום, דווקא בזמן שישראל שקעה באחת המלחמות הקשות ביותר בתולדותיה.

"אני משתדל להגיע למקומות כמה שיותר נידחים"

ניתן לחשוב שתגלית כזו בגיל כה צעיר תביא אחריה תקופה של מנוחה, אך ההפך הוא הנכון. "אני אוהב להשקיע את השעות המוקדמות של הבוקר בצפרות, ובשעות החמות יותר לחפש צמחים וחרקים", מפרט נאמן את סדר יומו. "בלילות אני מחפש עקרבים ונחשים, וגם עושה מלכודות אור עם פנסי אולטרה סגול ובד לבן כדי למשוך חרקים. במיוחד עשים וחיפושיות".

הוריו תומכים ומפרגנים מאוד, אך אפילו הם מודים שהיו שמחים אם הוא היה נמצא קצת יותר בבית. בתחילה, חבריו היו צוחקים עליו, אך מאז התרגלו. בפנימייה התלמידים והמורים קוראים לו 'צפר' במלעיל, וצוחקים עליו שהוא לא מגיע לשיעורים כי הוא כל הזמן בשטח. המורים  מקבלים את החלטותיו ויודעים כי הוא לומד בטבע לא פחות מאשר בכיתה.

קהילת חובבי הטבע בארץ נדהמים לפגוש אותו בדרום יום אחרי שהוא דיווח על מציאות בחרמון, אליו הוא מגיע לפחות 10 פעמים בכל קיץ, על אף היותו תלמיד פנימייה באילת. הוא מכיר כל פיסת אדמה בארץ: בהר הנגב, בערבה, ביהודה, בשומרון, בהרי ירושלים, בגליל העליון, בגולן ובמישור החוף – בכל אזור בארץ הוא כבר הספיק לשוטט ברגל שעות ארוכות.

"אני משתדל לצאת כל יום לטבע, להגיע למקומות כמה שיותר נידחים, ולצלם את כל מה שאני לא מכיר: צמחים, חרקים, פטריות, חיות – הכל. את התמונות אני מעלה לרשת ומתייג שם מומחים שיעזרו לי לזהות. ככה אני לומד עוד ועוד מינים מתחומים שונים, ולפעמים יוצא שאני נופל על דברים נדירים שזה מגניב. יש לי את סנדרו החבר מטביליסי שיודע לזהות את כל החגבים במזרח התיכון ורק מצפה שאמצא עוד חגב ואעלה לרשת, ואת החבר הפיני שמזהה מיקרו-עשים, והחוקרים הישראלים שעוזרים לי במיוחד בתחום הבוטניקה".

"גילית צמח חדש בישראל"

בקיץ שעבר, נסע נאמן עם חבר לצלם צמחים אנדמיים בשמורת החולה. הוא ראה דבקה – צמח עדין עם פרחים לבנים קטנים, וחשב שזוהי דבקת נחלים שהייתה חסרה לו ברשימה. הוא צילם והעלה לרשת. חובב הבוטניקה יהודה שר-שלום זיהה את הצמח כדבקת הירדן – מין שנכחד מהארץ לפני כשמונה עשורים בעת ייבוש החולה.

הנס הזה של למצוא משהו חדש קרה לנאמן שוב, ומאז הוא ממשיך עוד ועוד. הוא איתר בהרי אילת אוכלוסייה של שיטן אילתי – פרפר שלא נראה בארץ שנים רבות, ושנה לפני כן נמצא פרט בודד שלו על ידי אלדד גולן; מצא לפחות שישה חרקים חדשים לישראל; ותיעד עוד כמה חרקים שטרם הוגדרו למדע. בשנה האחרונה הוא החל להסתובב עם מבחנות בתיק, כדי לאסוף דגימות וחרקים מתוך ההבנה שחלק מהדברים שהוא מוצא פשוט לא מוכרים למדע. את מה שהוא אוסף הוא שולח לחוקרים שונים – כל אחד בתחומו.

"בחורף האחרון", הוא מספר, "הסתובבתי בשטח בערבה שמנקז אליו ערוצים שמגיעים מהרי אדום. באותה שנה היו כמה שיטפונות בהרי אדום וידעתי שהם יכולים להביא לארץ צמחים חדשים – צריך רק למצוא אותם. נסעתי לשם כמה פעמים וכמעט בכל פעם מצאתי דברים שלא היו מוכרים מהערבה, אבל השיא היה אחרי שצילמתי צמחים ולא ידעתי שאלו צמחים חדשים לישראל, ידעתי רק שאלו צמחים שאני לא מכיר".

וכך זה קרה לו שוב: יום בהיר אחד באביב, כמה שבועות לאחר שצילם את הצמחים, הוא קיבל טלפון מאורי פרגמן-ספיר, מנהל הגן הבוטני בירושלים. "משה", הוא אמר לי, "גילית צמח חדש לישראל". פרגמן-ספיר הכיר את מניפנית סיני, צמח שקיים בהרי מרכז אסיה מסין ועד איראן, ואוכלוסייה שלו אותרה גם בהרי אדום הירדניים. נאמן גילה אותו לראשונה בישראל, ולמרבה הצער אף אחד לא הספיק לראות אותו מלבדו, שכן עד שהתברר הגילוי הצמח כבר קמל ונעלם.

"חמש דקות אחרי שיחת הטלפון הזו, שהייתה אחת המרגשות בחיי, אורי מתקשר אלי שוב ואומר לי: 'גילית עוד צמח'". באותו הטיול בו תיעד את מניפנית סיני, צילם נאמן גם את לחך ים-המלח – עוד מין שנחשב כנכחד ולא נצפה בארץ עשרות שנים.

היעד הבא: "אני חייב לצלם יותר דגים"

נאמן מתנדב בסקרים של החברה להגנת הטבע ורשות הטבע והגנים. בדרך כלל בסקרים כאלה יש חלוקת תפקידים – צפרים שסוקרים ציפורים, מומחים לזוחלים שסוקרים זוחלים, בוטניקאים שסוקרים צמחים וכו'. במקרה של משה הוא משחק על כל המגרש, כשלצידו מבוגרים שזה העבודה שלהם.

הוא אחד האנשים שתיעדו הכי הרבה מינים בארץ. ברשת Inaturailst הוא במקום השני (אחרי חברו רפי עמר) עם יותר מ-4,200 מינים בישראל והוא עוד לא בן 17. רשימת המינים שתיעד כוללת 1,800 צמחים, מספר דומה של פרוקי-רגליים, ועוד כ-600 מינים של חיות אחרות (בעיקר עופות, יונקים וזוחלים).

התאווה של נאמן לטבע, לחיות ולצמחים ששוכנים בו נראית חסרת גבולות. כשהוא נשאל מה הוא מתכנן לעשות לכשיתבגר, הוא מיד עונה: "אני חייב לצלם יותר דגים, זה חור שיש לי. הבעיה שאין לי כרגע מצלמה לצילום תת-ימי. חוץ מזה, אחרי הצבא אני אטייל בעולם, ובתקווה שאגלה עוד הרבה דברים חדשים".