בית הדין האזורי לעבודה בירושלים אישר היום (שלישי) בקשה לניהול תובענה ייצוגית נגד רשת 'רמי לוי שיווק השקמה', בעקבות ניכוי חוסרים שהתגלו בקופות משכרם של קופאיות וקופאים. בית הדין הבהיר כי חוסר בקופה אינו נחשב 'חוב' של העובד כלפי המעסיק שניתן לנכות משכרו בהתאם לחוק הגנת השכר – גם אם העובד חתם על טופס ה'מאשר' לכאורה את הניכוי.

ההחלטה, שניתנה על ידי השופטת רחל בר"ג-הירשברג, קובעת כי קיימת אפשרות סבירה שהתביעה הייצוגית תוכרע לטובת קבוצת העובדים. בית הדין הגדיר את הקבוצה ככל עובדי רמי לוי שמילאו תפקיד של קופאי או קופאית בשבע השנים שקדמו להגשת בקשת האישור, ושמהם ניכתה החברה כספים בגין חוסרים בקופה. את התביעה הגישו שני קופאים לשעבר ברשת באמצעות עו"ד צבי מנדלסון, לאחר שמשכרו של האחד נוכו 45.7 שקלים ומשכרו של האחר נוכו 257.5 שקלים, בעקבות טענות החברה לחוסרים שנמצאו בקופות שעליהן עבדו.

בית המשפט: חוסר כספי שנמצא בקופה אינו 'חוב'

בבית הדין טענה רשת רמי לוי כי הניכויים נעשו בהתאם לנוהל מסודר, וכי העובדים נדרשו להסכים להם בכתב. לטענת החברה, אם עובד מסרב לחתום על טופס הניכוי לא מתבצע ניכוי, ובמקרים כאלה הסניף סופג את החוסר. החברה טענה עוד כי מדובר בחוסר שנוצר כתוצאה מרשלנות או מחדלים של העובדים, וכי לאחר בירור העובד אישר בחתימתו את אחריותו לחוסר – ולפיכך את הסכמתו לניכוי. ע

על פי החברה עבודת הקופאים כרוכה בטיפול שוטף במזומנים בהיקפים גדולים, ומטרת נוהל ניכוי החוסרים אינה השבת כספים לחברה אלא הטמעת הרגלי עבודה נכונים והגברת האחריות של הקופאים.

במרכז הדיון המשפטי עמדה הוראת סעיף 25 בחוק הגנת השכר, המתירה למעסיק לנכות משכרו של עובד "חוב על פי התחייבות בכתב מהעובד למעסיק", בתנאי שלא ינוכה יותר מרבע משכר העבודה. השאלה שנדרשה להכרעה הייתה אם חוסר כספי שנמצא בקופה בסוף משמרת יכול אכן להיחשב 'חוב' כזה המאפשר את ניכויו מהשכר.

בית הדין השיב על כך בשלילה והבהיר כי את המונח 'חוב בחוק' יש לפרש באופן מצומצם, וכי מטרת הסעיף אינה לאפשר למעסיק לחייב עובד באחריות לנזקים שגרם. עוד הזכיר כי החוק מאפשר ניכוי בגין עבירת משמעת – רק במקומות בהם מוסדר קנס שכזה בהסכם קיבוצי או בחוק ספציפי – במסגרת הליך סדור הכולל בין היתר ועדה פריטטית הכוללת נציגי עובדים לצד נציגי המעסיק.

לפי ההחלטה, 'חוב' על פי כוונת המחוקק צריך להיות סכום קצוב, מוכח, מוסכם על הצדדים וידוע מראש הן לעובד ולמעסיק – זאת בעוד חוסר בקופה מצריך בירור מורכב כדי לקבוע מה גרם לו ומי אחראי לו ועשוי להיגרם מסיבות רבות, ובהן טעות בחיוב, לקוח שמוסר שטר מזויף, החלפת קופאים ללא ספירה מסודרת, טעות במתן עודף, מטבעות או שטרות שנופלים ונעלמים ואף טעויות בספירת הקופה.

"קבלת הפרשנות שמציעה רמי לוי תוביל לריקונו מכל תוכן של חוק הגנת השכר בכללותו", כתבה השופטת והבהירה שמשמעות הדבר תהיה "שניתן יהיה לקזז משכר עבודה כל סכום ובכך 'לפתור' בפשטות כל מחלוקת על שכר או כל מחלוקת אחרת תוך 'עקיפת' הצורך בהגשת תביעה או העלאת טענת קיזוז". לדבריה, לו הייתה מתקבלת טענתו של לוי, די היה בהתחייבות עתידית בחוזה העבודה ובקביעה של המעסיק שקיים חוב כדי לאפשר למעסיקים לנכות משכר עובדים – דבר שהוא היפוכה של תכלית החוק.

בית הדין קבע כי הראיות שהוצגו בפניו, ואף העדויות שנשמעו מטעם החברה עצמה, מצביעות כי גם כאשר לא ניתן לברר מה גרם לחוסר, העובד עשוי להיות מחויב בו. אחת העדות השיבה לשאלת בית הדין כי אם בבדיקה לא ניתן לדעת מה מקור החוסר – הקופאיות מחוייבות. עד אחר העיד כי כאשר לא ניתן למצוא את הסיבה לחוסר, יוצאים מנקודת הנחה שהקופאי אחראי על הקופה שלו.

בית הדין אף מצא כי במקרים רבים החוסרים אינם עוברים בירור מלא – ובירור מסודר מתבצע רק כאשר החוסר עולה על מאה שקלים. עוד העידו נציגי החברה כי בכ-90% מהמקרים העובדים מסכימים לחתום על טופס הניכוי. בית הדין ציין כי אם מקורו של החוסר כלל לא נבדק, לא ניתן בהכרח לקבוע כי מדובר בחוב של העובד.

"קודם כל תחתום, אחרי זה נברר"

גם שאלת ההסכמה של העובדים לחתום על הטופס עמדה במוקד ההחלטה. בית הדין קיבל את עדויות העובדים שלפיהן החתימה נעשתה לעיתים בסוף המשמרת, כאשר העובדים ממתינים לעזוב את המרכול, ובתנאים שבהם הופעל עליהם לחץ לחתום. אחד העובדים העיד שנאמר לו "קודם כל תחתום, אחרי זה נברר את זה", ולאחר שחתם נאמר לו שאין עוד מה לעשות משום שכבר חתם. בית הדין קבע כי העדויות הללו, לצד נהלי החברה, מצביעות על השפעה בלתי הוגנת המערערת את משמעות ה'הסכמה' לניכוי.

ההחלטה בשלב זה אינה קובעת בשלב זה מהו הסכום שיהיה על הרשת להשיב לעובדים. מדובר באישור ניהול התובענה הייצוגית, וההליך העיקרי עוד צפוי להתנהל. בית הדין דחה בשלב זה גם את הצורך להכריע ביתר העילות שהעלו העובדים, ובהן הפרת חובת תום הלב, תקנת הציבור, חוזה אחיד ועשיית עושר ולא במשפט.

ביחס לטענה להפרת חוק שכר מינימום נקבע כי החומר שהוצג אינו מאפשר עדיין הכרעה, והעניין יתברר בהליך העיקרי. רשת רמי לוי נדרשה להגיש כתב הגנה בתוך 30 ימים. עם זאת, כבר בשלב זה נפסקו עבור בא כוח התובעים 25 אלף שקל שכר טרחה עד לשלב זה, ועבור כל אחד משני התובעים 4,000 שקל הוצאות.

עוד קבע בית הדין כי תובענה ייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת לבירור המחלוקת. זאת, בין היתר, משום שמדובר בזכויות קוגנטיות של עובדים, כלומר זכויות שלא ניתן לוותר עליהן, וכן משום שעובדים בודדים עשויים שלא להשקיע משאבים בתביעה אישית כאשר מדובר בניכויים של סכומים קטנים יחסית. "ההליך הייצוגי עשוי לרכז את הבירור, להפחית את עלויות האכיפה, ואף להבטיח אכיפה שלא הייתה מתרחשת בתביעות אישיות", נקבע.

בשנת 2017 קבע בית הדין לעבודה שרמי לוי פגע בהתאגדות עובדיו והביא לחיסול ניסיון ההתארגנות. בעקבות כך הוטל על החברה סכום הפיצויים הגבוה ביותר שנפסק עד היום בגין פגיעה בהתארגנות – 1.5 מיליון שקלים. בשנת 2021 הרשיע בית משפט השלום בירושלים בכירים בחברה בפגיעה בפרטיות לקוחות הסלולר שלה, לאחר שהשתמשו במאגרי המידע שלה בניגוד לחוק. בין היתר נקבע שאספו כך מידע על מובילת ההתארגנות.

מרמי לוי טרם נמסרה תגובה.