משה פייגלין צפוי להיות הנציג היחיד בכנסת של מפלגת זהות, שתיכנס ככל הנראה בפעם הראשונה לכנסת בבחירות הקרובות, בעקבות הסכם עם 'הציונות הדתית'. מצע המפלגה הוא ככל הנראה הארוך והמפורט ביותר מבין המפלגות המתמודדות, והוא נוגע בכל תחומי החיים. רבים מהרעיונות הכלכליים והאזרחיים בו היו מחוץ לגבולות השיח הציבורי, וחלקם עדיין נחשבים לכאלה – כמו קנסות ועונשים גבוהים יותר לערבים על עבירות תנועה. אך כניסתו הצפויה לכנסת, או לממשלה אם גוש הימין יזכה בבחירות, עשויות להעמיק את כניסת רעיונותיו ללב הקונצנזוס.

פייגלין מוכר בין היתר בזכות כוונתו להקים בית מקדש. בתחילת המצע הוא התייחס לחשיבות הנושא, על אף שהוא עשוי להרחיק חילונים. להבהרת החשיבות הוא נעזר בחז"ל: "מיום שחרב בית המקדש ניטל טעם ביאה (יחסי מין, י.ל.)", וממשיך בכך שגם הטעם של הפירות נעלם. לפי זהות, "האנושות מתגעגעת" לבית המקדש, "וכשאנחנו בורחים מבשורתנו, הציפיה מתחלפת בכעס, והאנטישמיות חוזרת וצפה ועולה". פייגלין לא מעוניין להקים אותו מחדש בכנסת הבאה, כי דרושה לכך הסכמה של כל העם – "כאיש אחד בלב אחד". אך המצע מקרב את בנייתו בתוכנית בת שלוש שלבים: "המצע הזה הוא הדרך לשחרר את כל העם מכל כפייה ומכל הפחדה… ישיב לנו את חירותנו, וממקום של חירות תבוא הרוח האחרת, וייבנה המקדש".

בעיה מרכזית נוספת של העם היהודי לפי המצע, היא שמפלגת זהות לא הצליחה להיכנס לכנסת ב-2019: "היו אלה שש השנים הקשות שידעה המדינה. בלי זהות ובלי העיקרון המנחה שמתבטא במצע… נקלעה ישראל לקרע החברתי הגדול בתולדותיה". המצע מתאר את תולדות השנים הקשות שעברו על ישראל כשזהות היא הגיבור הנעדר בו, ומסיים בקביעה ברורה: "אילו זהות הייתה נבחרת בבחירות 2019, וספר המצע שאתם אוחזים בידיכם היה נר לרגליה של המנהיגות הישראלית, אזי כל הזוועה הייתה נמנעת מאיתנו".

לאחר הבנת החשיבות של המצע אליבא דפייגלין, אפשר לצלול אליו. כלכלת השוק, או כפי שהיא מכונה במצע, "חירות", היא אכן אבן מרכזית עבור זהות, שדוגלת בצמצום מעורבות ואחריות המדינה ביחס לכלכלה ולשירותים החברתיים ככל הניתן. צמצום משרדי ממשלה, למשל, צעד התייעלות אהוד, מובא בצורה חריפה מהמקובל (צמצום ל-11 משרדים, לעומת 31 משרדים הקיימים כיום) ועם 'טוויסט' זהותי של שינוי שם משרד הביטחון ל'משרד המלחמה'.

אך בשונה מליברטריאניזם קלאסי, זהות מציעה גם את חיזוק מעמד הדת היהודית ובני הדת היהודית בחוק, ובהתאם קביעת מעמד חוקי שונה לערבים אזרחי המדינה. רעיונות חברתיים-כלכליים שזורים במצע עם רעיונות שקשורים בזהות היהודית וביחס לערבי ישראל ולפלסטינים. למעשה, פייגלין רוצה לצמצם לרמה אפסית ובו זמנית להגדיל במידה אסטרונומית את התערבות המדינה בחיי האזרחים – תלוי אם מדובר בבעל הון או בערבי.

כלכלה ומיסים: מס רגרסיבי והפסקת תמיכה בעסקים

זהות רואה במיסים רע הכרחי שצריך לצמצם ככל הניתן, כיאה לכלכלת שוק: "תחרות חופשית, כפי שנהוגה במדינות משגשגות כמו שווייץ והונג קונג, היא המנגנון היעיל והמוסרי ביותר", נכתב. זהות מציעה להחיל מס שטוח, בשיעור שווה לכל גובה וסוג הכנסה כדי להגביר את הלגיטימציה שלו, לעודד צמיחה ולהילחם בהון שחור.

כך ייראה ביטול כולל של מדרגות המס, לשם המחשה: אם המס שיקבע הוא 10%, עובדת שכר מינימום במשרה מלאה שמכניסה כ-6,400 שקלים בחודש תישאר עם פחות מ-5,800 שקלים בחודש, לאחר שהחלק מהמשכורת שלה שיופרש למס יהיה זהה למנכ"ל בנק לאומי, שעלות השכר השנתית שלו הגיעה בשנה שעברה ל-4.4 מיליון שקלים. מנכ"ל הבנק, בהנחה שכל רכיבי שכרו ימוסו במידה זהה, יישאר עם 3.96 מיליון שקלים בשנה – ו-330 אלף שקלים בחודש.

מן הצד השני, המדינה צריכה להימנע בלתמוך בעסקים, גם אם היא מעוניינת לקדם אותם, ולסגור גופים שתומכים כלכלית ומקצועית בענפי כלכלה, מחקר ופיתוח כמו רשות החדשנות, מכון היצוא וחממות טכנולוגיות. אלה גופים שהוכיחו בעבר את החשיבות שלהם ומתמודדים עם כשל שוק משמעותי – חוסר הכדאיות של קרנות הון סיכון להשקיע במיזמים בעלי סיכון רב בתחילת דרכם.

תחבורה: אנחנו כבר לא בקנזס

ביחס לתחום התחבורה, זהות מציעה גישה שונה מרוב אנשי המקצוע בתחום כולל ה-OECD. מעורבות הממשלה בתחבורה הציבורית "מוטלת בספק", מכיוון שאוטובוסים מלאים יהיו רווחיים גם אם המדינה לא תממן אותם, ואוטובוסים ריקים הם מזהמים יותר מרכב, ומהפכת הרכבים האוטונומיים עומדת לייתר אותה. פייגלין שואב השראה ממטרופולין קנזס סיטי כדי להפריך את הטענה שצריך לשדרג תשתיות רכבת כדי להילחם בפקקים:

"במטרופולין קנזס סיטי בארה”ב יש כמעט 2.5 מיליון תושבים — כמה עשרות אחוזים יותר מאשר בגוש דן. רכבת כבדה עוברת רק פעם ביום בכל כיוון והרכבת הקלה הייתה בבעלות פרטית, וכשהפכה בשנת 1957 ללא רווחית היא נסגרה. כמות הכבישים לתושב גבוהה שם באופן ניכר מערים אחרות. היחס בין סך אורך הכבישים לגודל האוכלוסייה גדול פי כ-3 מאשר בלוס אנג’לס. באופן לא מפתיע, בקנזס סיטי אין כמעט פקקים ולוס אנג’לס פקוקה ביותר".

המסקנה היא "הרחבת הכביש היכן שאפשר, ובניית קומה שנייה לכבישים במקומות שבהם אי אפשר להרחיב". על פי הלמ"ס, במטרופולין גוש דן חיים יותר מ-4 מיליון תושבים, ורבים נוספים מגיעים אליו מבחוץ באופן יומיומי. מטרופולין קנזס סיטי, לעומת זאת, חולש על שטח דומה לישראל עם רבע ממספר התושבים, דבר שוודאי עוזר להתמודד עם הפקקים.

גם הידע המקצועי על העומס במערכות התחבורה הציבורית אינו מבלבל את פייגלין. קיימת הסכמה רחבה, הן בקרב אנשי מקצוע והן בקרב גורמי תכנון במשרד האוצר, שדרושה מערכת להסעת המונים שתכלול את הרכבת, הרכבות הקלות, המטרונית, המטרו המתוכנן ואוטובוסים כאמצעי משלים. המערכות שכבר קיימות בישראל זוכות להצלחה, פרט למיעוט מבין קווי האוטובוסים שבו יש לטפל באופן נקודתי. הן אינן נוסעות ריקות ולעיתים אף מלאות עד אפס מקום, כפי שחווים משתמשי התחבורה הציבורית מדי יום.

בריאות, רווחה, חינוך: המינימום ההכרחי

בתחומי הבריאות והרווחה מוצעת הפרטה נרחבת. הביטוח הלאומי לא יכול להיות יעיל, לדברי פייגלין, מכיוון שהוא ממשלתי, ולפי המצע "יש המעריכים" כי מחצית מדמי הביטוח הלאומי מגיע לחברה הערבית. מוצע לצמצם את קצבאותיו למקרים שאינם קשורים בעבודה כמו קצבת נכות וגמלת ילד נכה, ובמקביל לחייב עובדים לרכוש ביטוח עבודה פרטי. את בתי החולים מוצע להפריט, כך שיהיו בבעלות פרטית ולא בידי הממשלה או קופות החולים. המכרזים יכללו התחייבות ארוכת טווח לשמירה על המבנה הנוכחי.

במערכת החינוך מציעה המפלגה ליישם את שיטת השוברים. הורה יקבל שובר שהוא יכול לבחור איתו לאיזה בית ספר לשלוח את ילדיו, להקים בית ספר חדש או להשתמש בשובר לחינוך ביתי, ולימודי הליבה יצומצמו למינימום הטכני ההכרחי. הפרטה זו של מערכת החינוך מעלה חשש בקרב רבים מפירוק החינוך הממלכתי, בתוך מדינה שילדיה ממילא מתחנכים במסגרות שונות לחלוטין. סכנות נוספות הן העמקת הפערים בין בתי הספר ופגיעה בזכויות ובתנאים של המורים המאוגדים כיום. עוד מוצע כי החופש הגדול יקוצר בהתאם לחופשים במשק כדי להתאים לצרכי ההורים, ושנת הלימודים תתחיל בא' באלול כדי להסתנכרן עם חגי תשרי.

אופי המדינה: שינוי השם וקנסות "דיפרנציאליים" לערבים 

המצע מציע שינויים מרחיקי לכת באופייה של מדינת ישראל. מוצע לשנות את שם המדינה ל'ישראל – מדינת העם היהודי', ובמדינה זו ערבים יהיו זכאים לאזרחות רק אם יצהירו נאמנות למדינת ישראל כמדינת העם היהודי.

ערביי ישראל וכן הפלסטינים תושבי יהודה ושומרון ועזה משחקים תפקיד מרכזי לאורך כל המצע. כחלק מהמלחמה בתאונות הדרכים מוצעת "מדיניות רישוי דיפרנציאלית": אוכלוסיות המעורבות ביותר תאונות דרכים, כמו ערביי המדינה, ייענשו וייקנסו בחומרה רבה יותר, וזאת עקב "אתגר תרבותי עמוק ושורשי באסלאם". את בעיית העומס בנתב"ג והצורך בשדה תעופה נוסף מוצע לפתור ע"י השמשת מנחת ישן ברצועת עזה, ו-9 עמודים שעוסקים באיכות הסביבה ביהודה ושומרון מסתיימים במסקנה שתנאי מקדים לכל פעולה הוא החלת ריבונות בשטחים אלה.

הנחת הקרקע לשינוי מוחלט של המשטר

קשה להקיף את רוחב היריעה של המצע, שכולל גם את סגירת כל כלי התקשורת הממשלתיים, הקלה על נשיאת נשק, חקירתם של מקדמי חיסוני הקורונה בישראל ואיסור הגבלת נשיאת מזומנים, שמקלים על קיום ההון השחור. הגישה הכללית שהוא מציע היא הקצנה של גישות ימין כלכלי שרווחות בישראל, ועמדה חריגה גם במקרים של תמימות דעים בין סוציאל דמוקרטים, אנשי מקצוע ואגף התקציבים באוצר הידוע בשמרנותו. ביחס לאופי המדינה, פייגלין מציע להטות את הכף בין יהודית ודמוקרטית לכיוון שהוא תופס כיהודי. היעילות בהצעות החוק ה"דיפרנציאליות" שלו הן בהרחבת התפוצה שלהן בחברה, ובהנחת הקרקע לשינוי מוחלט של המשטר, גם כשאין להן היתכנות במשטר הנוכחי ותחת מערכת המשפט הנוכחית.

יכול להיות שהרעיונות של זהות היו מונעים את הקרעים והאסונות של השנים האחרונות, ושהם עתידים להביא חירות, "רוח אחרת" ואת בית המקדש, ויכול להיות שלא. הציבור מוזמן לשפוט בעצמו. בכל מקרה הכניסה המחודשת של פייגלין לכנסת, הפעם כראש מפלגה, עשויה להביא לפריצה נוספת של גבולות השיח, לאחר שחוקים, דעות ונורמות שהיו בשוליים עד לפני 4 שנים נכנסו למיינסטרים הישראלי.