שלוש החלטות חשובות שיתקבלו בתקופה הקרובה יקבעו את עתידו של מפרץ חיפה. החלטות אלו קשורות זו בזו באופן הדוק, והאינטרסים הפרטיים בתוכן מרובים. דווקא האינטרס הציבורי בהן אינו ברור דיו – ולכן גם לא ברור מי מחויב אליו. שלושת ההחלטות הן: האם מפעל חיפה כימיקלים ישוב לפעול? האם מפעלי בז"ן יתרחבו, כפי שאישרה המועצה הארצית לתכנון ולבניה? והאם אזורי התעשייה יופקעו משליטת הרשויות המקומיות בעבור הקמת מועצה תעשייתית?

אתמול (שלישי) בערב הודיע המשרד להגנת הסביבה כי יקיים היום (רביעי) דיון עם עיריית חיפה על החלופות למיכל האמוניה שבתהליך סגירה, שיהווה דיון מקדים לישיבת השרים שצפויה להתקיים ביום ה' הקרוב. העירייה זכתה בעקיפין למעמד משפיע על גורלה של "חיפה כימיקלים" בעקבות פסיקת בית המשפט העליון, שקבע כי כל חלופה למיכל האמוניה מחויבת מראש בכל האישורים, לרבות רישוי עסק והיתרי בניה למפעל, לצנרת ולמסוף האמוניה – עליהם אחראית העירייה. לצורך ישיבה זו זימן המשרד גם את היועצים שבהם הסתייע בבחינת החלופות: ד"ר אלי שטרן, מומחה בעל שם עולמי להערכות סיכונים, בעל ניסיון של יותר מ-40 שנה בארץ ובחו"ל לביצוע הערכות סיכונים דטרמיניסטיות והסתברותיות לבני אדם, מחשיפות לחומרים מסוכנים מכל הסוגים (רעילים ו/או מסרטנים, דליקים, נפיצים) לרבות ניתוח והערכות סיכונים של מערכות מורכבות; וד"ר ג'ורג' באומל מחברת DHV – מומחה לתעשיות לייצור אמוניה ודשנים, בעל ניסיון של יותר מ-30 שנה בעבודה עם תעשיית הדשנים והאמוניה.

במקביל, הודיע המשרד כי אישר לחברה שיטה שלישית לאידוי שארית האמוניה לטובת ריקון המיכל שנפסל. החברה החלה להסיר את הבידוד של המיכל, בצורה שתגביר את אידוי האמוניה מהמיכל בגין חימומו. כזכור, קבע המשרד כי מערך ייבוא האמוניה הקיים (אונייה גדולה שממלאת מיכל הקבוע) מסכן באופן בלתי קביל את האוכלוסייה ועל כן אסור להמשיך את השימוש בו. בהמשך לכך, הגישה חיפה כימיקלים למשרד להגנת הסביבה חלופות שונות למערך ייבוא אמוניה. החלופה המועדפת הן על המפעל והן על המדינה היא חלופת האנייה המוקטנת וההזרמה ישירה למפעלים – אליה התנגדה עד כה העירייה בתוקף, על בסיס חוות דעת שרואות באוניה גורם מסכן אוכלוסיה באופן בלתי נסבל. למשרד להגנת הסביבה חוות דעת משלו, שביצע ד"ר אלי שטרן, המראות כי מדובר בסיכונים נסבלים, שאינם מסוכנים לריכוזי אוכלוסיה.

אישור ההצטרפות מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר

הדו"ח המעניין וההשוואה העולמית

עיריית חיפה הודיעה כמה פעמים כי תהיה מוכנה להירתם ככל שתידרש לאישור יבוא אמוניה במיכלים קטנים (איזוטנקים) שיחסכו שימוש במיכל אמוניה גדול. חלופה זו היא לא רק יקרה יותר, אלא גם מסורבלת יותר לתפעול וייקח זמן רב יותר להפעילה. על מנת לבחון אותה, המשרד להגנת הסביבה הזמין דו"ח מחברת DHV, ובו סקירה של כ-140 מפעלים לייצור דשנים באירופה ובארה"ב. נמצא, כי בכולם קיים מיכל לאחסון אמוניה לצרכים תפעוליים. אספקת האמוניה לייצור הדשנים מגיעה ברוב המקרים ממפעל סמוך לייצור אמוניה הנמצא באותו מתחם של מפעל הדשנים, או באמצעות ייבוא אמוניה באמצעות אוניה למכל האחסון כפי שהתקיים בחיפה עד כה, וממנו בצנרת למפעל הדשנים.

בסקירה נמצא מפעל בודד לייצור דשנים בהודו, המייבא אמוניה באמצעות איזוטנקים באופן שוטף משנת 1984 מאיראן – והוא היחיד שמשתמש באיזוטנקים באופן אינטנסיבי קבוע (70 בכל יום). לצד האיזוטנקים, המפעל גם מייצר לעצמו אמוניה ואינו נשען בלעדית על איזוטנקים. לפי המשרד, "סקר זה מחזק את עמדת המשרד לפיה פתרון הכולל שינוע אמוניה בצנרת מאונייה, היא הפרקטיקה הנהוגה גם בעולם". למעשה, זו אינה נקיטת עמדה אלא ציון עובדה פשוטה. הבעיה היא שמיכלי האחסון של "חיפה כימיקלים" בשטח המפעל הם קטנים, וחיבורם לאוניה תחייב עגינה כמעט קבועה של האוניה במפרץ. לדעת המשרד, אין בכך סיכון בלתי נסבל, אך עד כה העירייה ופעילי סביבה מהעיר חיפה לא השתכנעו שכך הדבר.

בתגובת לדו"ח מסרה עיריית חיפה כי "כפי שכבר ציינו, בידנו חוות דעת של שורת מומחים שסותרים את מסקנות המשרד. כולנו תקווה כי אנשי המשרד מגיעים מחר בפתיחות להקשיב לעובדות ולשאלות כמו גם לאפשרות כי נצליח לשכנע אותם כפי שיתכן והם יצליחו לשכנע אותנו. לאורך הדרך וגם בימים האחרונים התגלו לנו עובדות שמעלות שאלות קשות לגבי התהליך שנוהל בחוסר שקיפות תוך מתן העדפה לשיקולי הון על פני בטחונם של תושבי המטרופולין, אנו מצפים מחר לתשובות ולהתנהלות פתוחה ושקופה".

המשוכות הנוספות של המפעל

עובדי המפעל הצפוני של חיפה כימיקלים טוענים שוב ושוב כי השבתת המפעל נובעת מגישה מוטעית של ההנהלה הכוללת זלזול בהם, בעירייה, בהוראות המשרד להגנת הסביבה, וכי את המכה שחטפה החברה בבית המשפט היה ניתן למנוע, או לפחות לרכך, לו המפעל היה מתכונן באופן פעיל להסדרת חלופות למיכל האמוניה בזמן. את השלמת ריקון המיכל יש לבצע עד ה-18.9, לפי פסיקת בית הדין. גם אם יצליחו לעמוד בכך, למחרת בבוקר נקבע "קדם דיון" בתביעת בז"ן לפנות את הקרקעות עליהן יושב מפעל "חיפה כימיקלים" בפני השופטת שולמית ברסלב בבית משפט השלום בחיפה. שלב ההוכחות נקבע ל-8.3.2018. סכסוך זה מעמיד דילמה מעניינת בפני עיריית חיפה – לו תמשיך בהתנגדותה התקיפה ל"חיפה כימיקלים", הרי שסגירת המפעל יכולה לסייע להרחבת בז"ן, אשר מפעלי הקבוצה מקיפים את המפעל הצפוני של "חיפה כימיקלים" מכל עבריו.

העתירה נגד הרחבת בז"ן

בשונה מתעשיות פטרוכימיות כמו בז"ן, "חיפה כימיקלים" איננו מפעל מזהם במיוחד, והסיכון בו הוא בטיחותי במקרה של התקפת טילים או אסון טבע. עד כה לא נודע על דליפות אמוניה ממנו, אם כי הוא נקנס בעבר קנס גדול על פליטת חומרים מזהמים בבדיקה נקודתית. לעומתו, קבוצת בז"ן זוכה שוב ושוב לתואר הלא-מחמיא של המפעל המזהם ביותר בישראל על ידי המשרד להגנת הסביבה. במקביל, ובשונה מ"חיפה כימיקלים" המייצא 96% מתוצרתו, קבוצת מפעלי בז"ן חיונית למשק הישראלי עצמו בתחומי אספקת הדלק, ורכיבים בגז הבישול הביתי.

כאמור, לתועלת של בז"ן למשק הישראלי יש מחיר. המפעל מסב גם סכנות בטיחותיות, וגם סכנות לבריאות הציבור, אשר אינן רק פוטנציאל, אלא סכנה המתממשת מדי יום, בפליטות של חומרים רעילים לאוויר. ישנו ויכוח ציבורי משמעותי על היקף הנזק הבריאותי הנגרם מפליטות אלו, ואין בידי המדינה נתונים אמינים לגבי ההשפעה הבריאותית של התעשיות במפרץ חיפה. לא מדובר בנזק קל להערכה. אמנם, ניתן להעריך כמה חומרים פולט המפעל, אך קשה למדוד לאן בדיוק הם מגיעים, ומה שיעור השפעתם לעומת מקורות מזהמים אחרים כמו רכבים פרטיים, מנועי ספינות בנמל, או מפעלים אחרים.

בעוד שאישים כמו פרופסור ברק פישביין מהטכניון (מומחה לניטור אוויר) מסבירים שכל עוד לא נעשתה בדיקה מעמיקה של השפעות הזיהום, לא רצוי לאשר הרחבת תעשיות מזהמות, הועדה הארצית לתכנון ובניה אישרה תכנית מוגבלת להרחבת בז"ן, לאחר דיון נוסף וחריג. כנגד החלטה זו עתרו אתמול עיריות חיפה, נשר, קריית אתא, קריית ביאליק, קריית מוצקין, קריית ים, קרית טבעון והמועצה האזורית זבולון. בעתירה, שהוגשה ע"י היועצת המשפטית של עיריית חיפה עו"ד ימית קליין, נאמר בין היתר: "לאור הרגישות הרבה, הסיכונים הפוטנציאלים, ההשפעה המשמעותית על איכות הסביבה ובריאות הציבור, חוסר הוודאות ומאידך הרחבה שיטתית של המידע העומד לרשות מקבלי ההחלטות ככל שעובר הזמן, אין לאשר באופן עקרוני הרחבה של בתי הזיקוק – בוודאי לא בשיעור הבלתי מבוטל שאושר בתוכנית זו – מבלי שידוע מהם המתקנים שמבקשים להקים ומבלי שמתקיים לגביהם דיון תכנוני על כל המשתמע (תסקירי השפעה על הסביבה, התנגדות, מנגנוני הערר הפנימיים וכו').

הסיבוב של ירון מזוז

לפני 10 ימים הודיע סגן השר להגנת הסביבה ירון מזוז ('הליכוד') על תכנית ארוכת טווח להוצאת מפעלים מזהמים ממפרץ חיפה. התכנית הייתה אמורה לעלות לדיון בשבוע שעבר במועצה הארצית לתכנון ובניה לשמיעה ראשונית, אך הורדה מסדר היום ללא סיבה ברורה. המעניין בהכרזה על התכנית היא הכריכה בתוכה של הקמת מועצה תעשייתית במפרץ, שתפקיע את השליטה באזור מהרשויות המקומיות בו.

בשתי המועצות התעשייתיות הקיימת כיום בישראל – "נאות חובב" בנגב ו"מגדל תפן" בגליל לא נכללים יישובים. אבל בניגוד אליהן, התעשיות במפרץ חיפה צמודות ליישובים צפופי אוכלוסיה. המוזר הוא שאפילו התומכים בהקמת מועצה תעשייתית סבורים שמדובר במנגנון אכיפה יעיל על מפעלים שנשארים, לא מנגנון להוצאת מפעלים. היוזמה קודמה בעבר גם על ידי השר דרעי, והוקפאה בעקבות עתירה לבית המשפט. הוצאת מפעלים היא הליך רווי בעיות, יקר, ולא ברור מי יסכים לקלוט את המפעלים הפועלים במפרץ כיום. בכל מקרה, יש לו מטרה ראויה של הגנה על בריאות הציבור. לא ברור כלל מה הצורך בהקמת מועצה תעשייתית כדי לשרת תהליך כזה. במהלך הדיונים בין עיריית חיפה לשרים בממשלה לגבי עתיד מפעל "חיפה כימיקלים" הונף שוט המועצה התעשייתית כאיום על עיריית חיפה, בכך שיוציא מתום שיפוטה את המפעל ובכך גם את השפעתה על התנאים בהם הוא יפעל, מה שמגביר את החשש ש"הוצאת מפעלים" איננה המטרה האמיתית של התכנית להקמת מועצה תעשייתית.