צבא סוריה ביחד עם חיזבאללה ומיליציות שיעיות נוספות פרצו אתמול (שלישי) לתוך העיר דיר א-זור בצפון-מזרח המדינה. העיר שהייתה נצורה בידי דאע"ש מזה למעלה משלוש שנים, וניצלה בשיניה לפני שנה לאחר שההגנה שלה קרסה, חוברה אתמול לשטח העצום המצוי בשליטת משטר אסד בסוריה. המשטר של אסד שולט כעת בטריטוריה הנרחבת ביותר במדינה ובמרבית אזרחי המדינה, בעוד דאע"ש נחלש מדי יום. המפלה המהירה של דאע"ש צפויה להותיר שני גורמים דומיננטיים בסוריה: משטר אסד המגובה בידי רוסיה ואיראן, והאוטונומיה בהנהגת הכורדים המגובה בידי ארה"ב.

לפי הטלוויזיה הסורית, מעגלי ההגנה של דאע"ש במערב העיר קרסו. עיתונאים מקומיים סיפרו לסוכנות הידיעות הצרפתית AFP כי בחלקים שונים של העיר נשמעים קולות לחימה ופיצוצים עזים. אסד התקשר אתמול למפקד הכוחות הסורים ששעטו לדיר א-זור, ולמושל דיר א-זור הנצורה, ובירך אותם על ההצלחה בקרבות ועל סיום המצור של דאע"ש. מאוחר יותר התקשר נשיא רוסיה ולאדימיר פוטין לברך את אסד על הצלחת המהלך הצבאי הארוך, שרוסיה הייתה שותפה לו. רבבות התושבים החיים בשכונות שדאע"ש עדיין שולט בהם חלוקים בין תומכים נלהבים של הארגון הרצחני לבין אלה ששונאים אותו ומפחדים ממנו ממש כמו שהם מפחדים מצבאו של אסד ומיתר המיליציות השיעיות הלוחמות לצידו תחת פיקוד איראני.

סיפורה של דיר א-זור

העיר דיר א-זור, היושבת על גדת נהר הפרת, בלב "מדבר דיר א-זור", מוכרת לנו מכמה אירועים היסטוריים; אל מדבר זה הופנו שיירות של מאות אלפי ארמנים ואשורים החל מאפריל 1915, ומרביתם מצאו בו את מותם. במחנה ריכוז ששכן סמוך לעיר נרצחו על ידי הטורקים בימי מלחמת העולם הראשונה כ-200,000 ארמנים. מלבד זאת, דיר א-זור מוכרת לישראלים מפרסומים זרים לפיהם ב-6 בספטמבר 2007 הפציץ חיל האוויר הישראלי כור גרעיני להפקת פלוטוניום, שנבנה במדבר דיר א-זור בשיתוף פעולה עם קוריאה הצפונית. מיקומו המדויק של הכור הגרעיני היה בין דיר א-זור לא-רקה.

כחמש שנים לאחר הפצצת הכור, הצליחו כוחות מורדים לגרש את צבא אסד מהעיר א-רקה ומהעיירות הסמוכות לדיר א-זור. תחילה היה זה מרד עממי ומבולבל; המורדים הקימו מועצות דמוקרטיות בכל כפר, עיירה ועיר, על מנת לנהל את ענייניהם. אנשי דאע"ש, שרבים מהם הגיעו מעיראק, החלו להסתנן למועצות אלה ולאסוף מידע על התנהלותם של כל עיר וכפר. הם רשמו בפנקסיהם מידע על הדמויות המובילות, היכן מרוכז הנשק ומי קשור במי. בשעה הרת גורל, לקראת סוף 2013, רצחו המחבלים של דאע"ש את המנהיגים המקומיים והשתלטו, זה אחר זה, על עשרות ערים וכפרים במזרח ובצפון סוריה. א-רקה הוכרזה כעיר הבירה של הארגון, ודיר א-זור הייתה העיר הגדולה ביותר עליה ניסה דאעש להשתלט באותם ימים, טרם הכיבושים בעיראק. אם כור הפלוטוניום היה נותר במקום, סביר להניח שהיה נופל לידי ארגון הטרור הרצחני.

דאעש כבש את האזור המדברי במהרה. הוא הכריז על א-רקה, היושבת גם היא על גדת נהר הפרת, כבירת "המדינה האסלאמית". נכון לעכשיו, כ-65% מא-רקה כבר שוחררה בידי "הכוחות הסוריים הדמוקרטיים" בהנהגת הכורדם ובגיבוי ארה"ב, במבצע לשחרור העיר שצפוי להסתיים ככל הנראה בחודשיים הקרובים.

אסד לא ויתר בקלות על דיר א-זור. סמוך לעיר יושב נמל תעופה גדול של צבא סוריה, ובעיר עצמה חיים רבבות אזרחים עליהם דאע"ש לא ריחם, ביניהם גם ארמנים ואשורים, צאצאי רצח העם. בכל פעם שדאע"ש הוציא מתקפה וכבש עוד שכונה, עוד גבעה, הידק עוד קצת את המצור, הוא נהדף באמצעות מטוסים סורים ובשנתיים האחרונות גם רוסים וכשל מלכבוש את כל העיר. שדה התעופה הסמול חעיר אפשר למטוסים לזנק במהירות לכל התקדמות של ארגון הטרור, וכן לספק מזון, תחמושת וחיילים לאוכלוסייה הנצורה, ולשלוח פצועים לקבל טיפול רפואי בדמשק. ב-17 בספטמבר 2016, לאחר שנתיים וחצי של מצור על העיר, כבש דאע"ש הר אסטרטגי השולט בשדה התעופה; זאת בעזרת הפצצה אמריקאית שהוגדרה כ"טעות". באותה העת דאע"ש הצליח לשבור את ההגנה על העיר ולחצוץ בינה לבין נמל התעופה – לחתוך את עורק החיים של תושבי דיר א-זור. אולם דאע"ש מצוי היה ביותר חזיתות ממה שהוא יכל להכיל, ונלחם נגד יותר מדי מדינות ומיליציות, ולכן הוא לעולם לא הצליח לכבוש את דיר א-זור.

דאע"ש רצה הכל ועומד להישאר בלא כלום

לפחות 75 מדינות הכריזו על מלחמה נגד דאע"ש, זאת בנוסף לאינספור ארגונים, חברות, מיליציות, ארגוני טרור, וארגונים בינלאומיים חזקים המשקיעים משאבים במלחמה בארגון הג'יהאד הרצחני שהיה העשיר, והגדול ביותר בהיסטוריה המודרנית. דאע"ש הצליח לתקופה קצרה לנצח בכל החזיתות בהן נלחם. שיכרון הגדלות המלווה בחזיון נבואי שקרי ובאידאולוגיה משיחית הובילו אותו לנסות עוד ועוד גם כשברור שכוחו לא עומד לו. כיום משלם הארגון הרצחני את המחיר. ככל הנראה, תוך כשנה לכל היותר הוא צפוי לאבד את כל הטריטוריה בה הוא אוחז בסוריה ועיראק. הארגון הרצחני לא יעלם, והוא ימשיך להוציא פיגועים והתקפות על ערים, אך לא יהיה לו עוד בסיס קרקעי הכולל שדות נפט, אוכלוסיה המשלמת מסים, ומערכות עירוניות, חקלאיות, תעשייתיות, פיננסיות ומסחריות.

צבע שחור במפות – השטח שדאע"ש איבד בחצי השנה האחרונה

אם נביט על הצד השני נוכל להבין את מפלת דאע"ש בדרך נוספת. בכל מלחמות האזרחים הגדולות של המאה ה-20 הצדדים שלא זכו לגיבוי ממעצמות חיצוניות נעלמו מהמפה. דאע"ש כאמור, הוא הגורם היחיד שנלחם בסוריה ללא גיבוי רשמי של מדינות זרות, ובטח שלא מעצמות, ויתכן כי כך כוחו אזל. אם נמשיך להתמיד בהיגיון הזה, אזי שלאחר דאע"ש יפלו ארגוני המורדים שאינם נתמכים בידי המעצמות (רוסיה וארה"ב). הטריטוריה בה דאע"ש שולט תעבור למשטר אסד ולכוחות הכורדים לפי חלוקה שהוגדרה כבר לפני כחצי שנה בין רוסיה לארה"ב – מה שצפון לנהר הפרת לכורדים ומה שדרומה לו לאסד. לאחר שדאע"ש יובס כליל, צבא אסד והמיליציות השיעיות המסייעות לו יצאו למתקפה חזיתית נגד המובלעות שעוד נותרו בידי מורדים סונים. יתכן וגם הכורדים יתקיפו את המובלעת של המורדים המגובים בידי טורקיה. סוריה תתחלק בין מדינת אסד – שרוב חלקיה יישארו מוכי טרור, עוני, וזוועות אחרות, לבין האוטונומיה הכורדית שתשמש את ארה"ב בתור בסיס קדמי ללוחמה בטרור, וחלופה לבסיסיה בטורקיה במידה וזו תמשיך להתרחק מהמערב. בעיראק הטריטוריה של דאע"ש תעבור כולה לידי המשטר השיעי בבגדד, המזגזג בין הנאמנות לוושינגטון והקרבה לטהראן.

כתוצאה מהמלחמה בסוריה, שתימשך קרוב לעשור, משטר אסד יהפוך להיות גורם חלש, איראן תמצא את עצמה כשחקן חזק יותר במזרח התיכון, רוסיה גביר את מעורבותה ותהנה מפירות הנפט הסורי, והכורדים יזכו לעצמאות רבה יותר (לא בטוח שתיהיה להן מדינה עצמאית, אך שתי אוטונמיות כן יהיו להם – בעיראק ובסוריה).