אם יש בשורה בדיון הפגרה המיוחד שנערך בכנסת ביום שני האחרון היא בעובדה הבאה: הידיעה כי יש בקופת הממשלה כספים רבים אותם הממשלה בוחרת, במודע, שלא להוציא הגיעה וחלחלה אל חברי וחברות כנסת ישראל.

הפגנה של ארגוני הנכים בכנסת , ארכיון (צילום ארכיון: הדס פרוש \ פלאש90)

איך אני יודע? ובכן, המילים האלו נאמרו שוב ושוב במליאה. אמנם בעיקר על ידי חברי כנסת מהאופוזיציה, אשר דבריהם חשודים תמיד בניצול הזדמנות לניגוח פוליטי, ולאו דווקא בייצוג אמיתי של מחשבותיהם או כוונותיהם של הדוברים לעת שלטון. אך גם מצד הקואליציה הייתה הסכמה עקרונית לדברים, גם אם לעתים הסכמה שבשתיקה או במשתמע.

חברי הכנסת מגלים את הכסף

הנה מספר דוגמאות לאמירות שנאמרו במליאת הכנסת. ח"כ יאיר לפיד (יש עתיד), שר האוצר לשעבר יש להזכיר, אמר: "יש רק סיבה אחת שבגללה המדינה יכולה להגיד לנכים שהיא לא מעלה את הקצבה לגובה שכר המינימום. רק אם אין כסף! אם המדינה הייתה במצב שאין לה כסף, הינו אומרי לנכים אנחנו מצטערים אבל אין. אבל יש כסף. למדינת ישראל יש המון כסף, אין גרעון, אין בור תקציבי. יש מיליארדים בקופה".

אישור ההצטרפות מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר

לפיד אינו מדייק, בלשון המעטה, כאשר הוא אומר שבזמנו לא היה כסף. ובכל זאת, במקום שבו בעלי תשובה עומדים גם צדיקים גמורים אינם עומדים, ומי ייתן ובעניין הזה לפיד אכן ראה את האור.

ח"כ איציק שמולי (המחנה הציוני) אמר: "שר האוצר מדבר על עודפי גבייה של 5 מיליארד שקל, יש נטו משפחה, מתי יבוא נטו נכים? האם הם לא חלק מהאג'נדה החברתית?". נעיר לח"כ שמולי כי עודפי הגביה ממסים בשנת 2017 עומדים על למעלה מ-8 מיליארד שקלים בשלב זה של השנה, ומסתמן כי יגיעו עד ל-12.5 מיליארד בסופה.

הגיעה העת שאזרחי ישראל ישאלו מתי ניתן יהיה למשוך את הדיבידנד מהחברה המצליחה הזו שאנחנו כל הזמן שומעים עליה, ונטען כי היא בבעלותנו?

ח"כ דב חנין (הרשימה המשותפת) אמר: "הסטנדרט הנכון (חנין מתכוון ל-5,000 שקל בחודש כסכום הנדרש לקיום בכבוד – י.כ.) הוא גם סטנדרט אפשרי – יש כסף. כשהממשלה מספרת שאין כסף – הממשלה אומרת שבני האדם שחיים בארץ שווים פחות ויש אינטרסים שיותר חשובים".

ח"כ דב חנין נואם בכנסת (צילום: יונתן זינדל/ פלאש 90).

גם דבריו של שר הבריאות, ח"כ יעקב ליצמן (יהדות התורה), הכירו בעובדה הפשוטה שיש כסף: "הביצועים הטובים של המשק יצרו הזדמנות לשיפור מצבם של בעלי המוגבלויות", הקריא מתוך התגובה שניתנה לו, על פי עדותו, בשליחות ראש הממשלה.

אולי זאת סתם הכנסה חד-פעמית?

ח"כ אלי אלאלוף (כולנו) ייצג את העמדה שאמנם יש כסף אבל לא כדאי להשתמש בו כיוון שמדובר ב"הכנסה חד-פעמית". אולי ח"כ אלאלוף לא עוקב אחר הדוחות הכספיים שמפרסמת ממשלת ישראל – אילו היה עוקב היה מגלה כבר למעלה מעשור שהממשלה מסיימת (כמעט) כל שנה עם גבייה עודפת של מסים, ובכל שנה בתת-ביצוע של התקציב המאושר, וכי הרווח של הממשלה מכספי הציבור מצטבר בבנקים לסכומים מדהימים.

אילו הייתה הממשלה חברה עסקית הרי שהיה היגיון כלשהו בצבירת רווחים. חלק מהרווחים היו מושבים וודאי לפיתוח החברה וחלק היו נמשכים כדיבידנד לבעלי המניות. הגיעה העת שאזרחי ישראל ישאלו מתי ניתן יהיה למשוך את הדיבידנד מהחברה המצליחה הזו שאנחנו כל הזמן שומעים עליה, ונטען כי היא בבעלותנו?

יו"ר ועדת הכספים, ח"כ משה גפני (יהדות התורה), אישש – במשתמע – את ההנחה שהכסף ישנו: "אני מתחייב לא לנוח ולא לשקוט. אם זה (העלאת קצבאות הנכות – י.כ.) לא יתקדם, לא יתקדם שום דבר אחר". וח"כ יוסוף ג'אברין (הרשימה המשותפת) אמר: "הכסף קיים וזו שאלה של סדרי עדיפויות".

זה לא עמונה מול דימונה

התפישה שהובעה בדברי חברי הכנסת – בעיקר לפיד, חנין וג'אברין – כי הכסף ישנו אבל יוצא על הדברים הלא נכונים היא פספוס של העניין. העניין איננו להוריד מתקציב מפוני עמונה (ממילא מדובר על סכום זניח במונחים של מדינה) כדי לתת לנכים. זוהי בדיוק הגישה הנפסדת אשר ראש הממשלה ואגף התקציבים באוצר מנחילים לציבור זמן כה רב, גישה שמביאה למלחמת מגזר במגזר על משאבים. העניין הוא אחר: יש כסף אבל לא מוציאים אותו. קחו לדוגמא את הגרף הבא. הגרף הזה מתאר את התפתחות הנכסים הכספיים של ממשלת ישראל – כסף מזומן, פקדונות קצרי טווח וקרנות חיסכון ארוכות טווח – והוא מבוסס על הדוחות הכספיים של ממשלת ישראל:

הנכסים הכספיים של ממשלת ישראל, פירוט לפי שנים 2016-2006, במיליארדי שקלים חדשים. מקור: דוחות כספיים של ממשלת ישראל

על פי הדוחות הכספיים שממשלת ישראל מנפיקה הנכסים הכספיים שברשותה צמחו בכל אחת מאחת-עשרה השנים האחרונות, למעט בשנת 2009. צמיחה מרשימה במיוחד התרחשה בין השנים 2011 ל-2012, ומיד נדגיש את החשיבות של עובדה זו.

יש מידה לא מבוטלת של צדק בטענה כי לא ניתן לבסס את קצבאות הנכים על הכנסות חד-פעמיות, כיוון שמדובר בהוצאה מתמשכת. אכן, ישנו צורך דחוף, אקוטי, לתקן את הביטוח הלאומי, ולוודא שההכנסות – הנגבות מהעובדים ומהמעסיקים – יהיו ברמה שתאפשר לעמוד בהתחייבויות העתידיות. אולם עד לתיקון ההכרחי הזה, אין כל הצדקה – לא כלכלית, ודאי שלא מוסרית – שלא לקחת מעט מן הסכום האדיר שהצטבר בקופת המדינה ולאפשר ללמעלה מ-200,000 נכים לחיות בכבוד.

לפיד: "בזמני, לא היה כסף" – האמנם?

חשוב גם להתייחס לאמירתו של לפיד על כך שבתקופה שבה הוא היה שר האוצר "לא היה כסף". כך אמר לפיד בחילופי דברים עם השר ליצמן שהטיח בו כי הוא היה מוכן לתת 3 מיליארד שקלים ל"מע"מ אפס" (התכנית שהגה לפיד לויתור על הכנסה מתשלום מע"מ על ידי רוכשי דירות) אך לא שקל לנכים. לפיד ענה לו בחדות כהרגלו: "עדיף לשקר פחות לפני ראש השנה – לא היה אז כסף!".

לפיד נכנס לתפקיד שר האוצר ב-18 במרץ 2013 ושימש בתפקיד עד דצמבר 2014. יתכן שחלק מהקוראים והקוראות זוכרים כי שנת 2012 הסתיימה בגרעון מפתיע של 40 מיליארד שקלים, דבר שאיפשר ללפיד לטעון פעמים רבות כי כאשר הגיע לתפקיד באוצר גילה קופה ריקה. אלא שהמושג "גרעון" בהקשר זה הוא מבלבל, והטענה של לפיד רחוקה מלהיות מדוייקת.

גרעון איננו בהכרח החוב של ממשלת ישראל. גרעון בשפת התקציב הוא הפער בין סך התקציב לבין החלק שממומן מהכנסות שוטפות של המדינה – בעיקר מסים. את הפער הזה מכסה האוצר באמצעות כספים שהוא מגייס בדרכים שונות ובעיקר דרך גיוס חוב. אך ישראל מגייסת בכל שנה – מסיבות שונות, בין היתר על מנת לאפשר נתיב השקעה ל-1.4 טריליון שקלים של כספי פנסיה וחסכונות ישראליים שמחפשים אפיקים סולידיים לחיסכון – כ-100 מיליארד שקלים. בדרך כלל, כ-30 מיליארד שקלים מהחוב שגוייס עוברים לתקציב, לשוטף. ב-2012 עברו 40 מיליארד שקלים כיוון שטעו בהערכת הגבייה ממסים – לא ביג דיל, עבור מדינת ישראל (וניתן לראות בטבלה למעלה כי גם ב-2012 רשמה מדינת ישראל גידול בכספים שבקופתה).

אגב, הטעות בהערכה בהכנסות ממסים בשנת 2012 נגרמה כיוון שהחליטו על תקציב 2012 באוגוסט 2010. זהו התקציב הדו-שנתי היחיד שבאמת היה דו-שנתי, והדברים מעידים על חוסר התוחלת הכלכלית של שיטה זו.

יו"ר מפלגת ח"כ יאיר לפיד במסיבת העיתונאים של מפלגת יש עתיד. ספומבר 2017. (צילום: מרים אלטשר/ פלאש 90)

בשנת 2013 תוכננו בתקציב המדינה הכנסות של 236 מיליארד שקלים ממסים. ההכנסות היו יותר מ-247 מיליארד שקלים. אלו הם יותר מ-11 מיליארד שקלים של עודפי מסים, שלא נעשה בהם שימוש בתקציב. ב-2014 התכנית הייתה הכנסה של 259 מיליארד שקלים. הפעם הפער היה יותר צנוע, וההכנסות היו רק כמיליארד שקלים יותר, כ-260 מיליארד שקלים. כך שכסף, יותר מהמתוכנן בתקציב, היה, וזאת בניגוד לדבריו של לפיד.

זאת ועוד. בשנת 2013 עמדו לרשות לפיד כ-341 מיליארד שקלים בתקציב ההוצאות של הממשלה. אך הוא עשה שימוש רק בכ-315 מיליארד. ב-2014 עמדו לרשותו 357 מיליארד שקלים, אך הממשלה הוציאה רק כ-328 מיליארד שקלים. לזכות לפיד יאמר כי זהו אחוז הביצוע המקובל של הממשלה בישראל את תקציבה וב-2014 אפילו נרשם אחוז ביצוע גבוה יחסית (94% אחוזי ביצוע אל מול התכנון, כאשר על פי רוב מדובר ב-93%). ובכל זאת, מדובר בעשרות מיליארדי שקלים שמותר היה להוציא, ולפיד לא הוציא.

ורק כדי להשלים את התמונה, הרי שבשנותיו של לפיד באוצר הובאה המדיניות חסרת התכלית של פרעון מוקדם של חובות באמצעות "מכרזים הפוכים" לכדי היקפים שלא נודעו קודם. 10.3 מיליארד שקלים הועברו לפירעון מוקדם של חובות ב-2013, ולא פחות מ-15.6 מיליארד ב-2014. ונדגיש: מדובר בפרעון מוקדם, בלתי נדרש על ידי הנושים (שהם בסה"כ קרנות הפנסיה שלנו), באמצעות כסף שניתן היה – וצריך היה – להוציא על מטרות חברתיות חשובות, כגון הצלתם של מאות אלפי נכים וזקנים מעוני ומחוסר יכולת להתקיים בכבוד.

כך שלפיד איננו מדייק, בלשון המעטה, כאשר הוא אומר שבזמנו לא היה כסף. ובכל זאת, במקום שבו בעלי תשובה עומדים גם צדיקים גמורים אינם עומדים, ומי ייתן ובעניין הזה לפיד אכן ראה את האור.

לסיכום

היכולת של החברה הישראלית לדון בכסף שיש לרשותה באמת, ולא בדמי הכיס שכלל ההוצאה והנומרטור הפיקטיביים שהומצאו באוצר מותירים לממשלה לשחק בהם, היא שלב חיוני בדרך להבראת הכלכלה והחברה הישראלית, והשבתן לידי האזרחים.

כל מי שעלול להיות נכה וכל מי שצפוי להיות זקן, חייבים תודה לנכים ולנכות הנאבקים בצמתים ובדרכים

אם ההערכה שכתבנו בתחילת הטור הזה איננה אופטימית מדי הרי שכולנו, כל מי שעלול להיות נכה וכל מי שצפוי להיות זקן, חייבים תודה לנכים ולנכות הנאבקים בצמתים ובדרכים על הצדק עבורם. הם אלו שנשכבים כעת על הגדר עבור כל החברה הישראלית, ומביאים גם את נבחרינו להכרה כי השיטה הכלכלית הנהוגה בישראל, בה יש לנו מדינה עשירה עם אזרחים עניים, היא לא הגיונית, לא כלכלית, לא מוסרית ובלתי-אפשרית.