שנת תשפ"ג תיזכר בגלל הרפורמה במערכת המשפט, והמחאה האדירה שקמה נגדה. מדובר בהחלט באירוע היסטורי שייזכר לדורות, אך בצלו, אירועים רבים ומשמעותיים אחרים נדחקו לשוליים.

לקראת פתיחת השנה החדשה, כתבי וכתבות 'דבר' חזרו לכמה מהאירועים שלא זכו לפתוח מהדורות, אך השפיעו על החיים בישראל בצורה משמעותית, וימשיכו להשפיע גם בשנים הבאות.

***

ביטול תוכנית 'לעצור את הדימום' | ההחלטה שמסמנת את הכישלון האדיר של בן גביר

יניב שרון

במרץ האחרון הודיע השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר על ביטול תוכנית 'לעצור את הדימום' שהפעילה הממשלה שלפניו. מאז, אפשר לומר שהדימום מתגבר. התוכנית לבדה אולי לא הייתה מונעת את המגמה, אבל ביטולה משקף את הפרדיגמה בה נקטה הממשלה מאז, ואת כישלונה.

עיקרה של התוכנית, שפעלה במשך כשנה, הוא טיפול כוללני בבעיית הפשיעה והאלימות בחברה הערבית במישור הרשות המקומית. היא הופעלה בשבע רשויות ערביות, ומטרתה היתה שיתוף פעולה של גורמים בקהילה כהשלמה לפעילות של רשויות אכיפת החוק. הביטול נעשה בתואנה שארגון הג'וינט, שהפעיל את התוכנית, הינו ארגון שמאלני וכי אין דיווח על הפעילות.

בבסיס 'לעצור את הדימום' עמדה הנחת העבודה שבאלימות ובפשיעה בחברה הערבית יש לטפל בצורה כוללנית. הנחה זו נמצאת כבר בהמלצות ועדת המנכ"לים להתמודדות עם הפשיעה והאלימות בחברה הערבית, ובהחלטות הממשלה.

הממשלה הנוכחית שברה את ההגה, ושינתה את הנחת העבודה: מטיפול כוללני באלימות ובפשיעה, לטיפול ממוקד על ידי רשויות החוק והאכיפה. הצעד הזה יכול להיראות כייעול ומיקוד, אך למעשה הוא מייתר את מקומן של הרשויות המקומיות והחברה האזרחית, ואת הטיפול בגורמי העומק של התופעה. התוצאות מדברות בעד עצמן.

הוולטרים מרימים ראש | החדשנות בעולם העבודה מתגלה כניצול בתחפושת

הדס יום טוב

בכלכלת הפלטפורמה, מערכת היחסים בין מעסיק לעובד נראית אחרת. בינואר האחרון הכריזה ענקית המשלוחים וולט, נושאת הדגל של כלכלת הפלטפורמה בישראל, על נוסחה חדשה לחישוב שכר השליחים. בחברה טענו שהמודל טוב לשליחים וששכרם לא נפגע, אבל שליחים בחברה דיווחו שהכנסתם נחתכה ב-20 עד 30 אחוז.

וולט, בדומה לחברות פלטפורמה נוספות בארץ ובעולם, אינה מעסיקה את שליחיה. השליחים מוגדרים כפרילנסרים, ללא שכר מינימום וללא זכויות סוציאליות, אך הם גם לא באמת עצמאיים: אין להם שליטה בגובה השכר או באופן ביצוע העבודה. העמימות הזו במעמדם מאפשרת לחברה לקבל החלטות שרירותיות מעל ראשם, במקרה זה – הורדת השכר באופן חד צדדי.

אבל מסתבר שגם בעולם העבודה ה'חדש' יש מאבקי עובדים: הוולטרים הרימו ראש. עם תחילת יישום המודל, החלו השליחים להפגין נגדו. עם הרחבתו לכל אזורי הפעילות, התרחבו גם ההפגנות, והגיעו לשיא עם מאות שליחים שהפגינו בתל אביב במאי.

השנה, שקר ה'חדשנות' של כלכלת הפלטפורמה נחשף. השליחים גילו שמאחורי 'עולם העבודה החדש', אלא במנגנון ישן ומוכר: ניצול. השנה הקרובה תהיה דרמטית: בבית הדין לעבודה מתנהלת תביעה ייצוגית הדורשת להכיר בשליחיה כעובדים, וכעת המדינה נדרשה להגיש את עמדתה בנושא. אחרי שנים של התעלמות, ישראל תידרש להכריע אם היא מסכימה לניצול בכסות של 'כלכלה חדשה'.

הפסקת החשמל הגדולה |  האקלים משתנה, אבל ההשקעה בקיפאון

ארז רביב

ישראל לא חוותה עדיין את פגעי מזג האוויר הקשים כמו ההצפות ביוון ובלוב שגבו אלפי קורבנות. כאן זכינו "רק" להפסקת החשמל בתוך גל חום ואובך בחודש יוני, וכדאי לראות בה קריאת ההשכמה. זה אומר שאין יותר "עונות מעבר" במשק החשמל, ובכל השנה עלול להתרחש אירוע קיצון עם ביקוש חריג. אלו הם חלק ממופעיו של שינוי האקלים באזורנו – פחות ימי גשם בשנה ופחות משקעים, אך הממטרים יותר כבדים, ממוקדים ואלימים.

בתכנון תשתיות נהוג לתכנן למקרי הקיצון בהסתברות של 50 שנה ויותר, אך גם לכך יש גבול. בעשורים האחרונים איש לא הביא בחשבון את שינוי האקלים, כך שגם ההסתברויות ישתנו, ואירועים של פעם ב-150 שנה יתרחשו אחת לעשור ויותר.

לישראל, כמדינה מתקדמת טכנולוגית ועשירה, יש יכולת להיערך ולמנוע את מירב הנזק בחיזוק תשתיות והתאמת המרחב העירוני, אך שינוי האקלים מתקדם הרבה יותר מהר מההיערכות הממשלתית בארץ. למרבה המזל, זה תהליך שניתן לקדם גם ברמת הרשויות המקומיות לטובת חוסן חברתי, אקלימי ואנרגטי. ממשלתי או מקומי – הכלי העיקרי הנדרש הוא השקעה ציבורית נדיבה.

הסכם המסגרת במגזר הציבורי | מה עושים עם עוד 8 שעות פנאי?

ניצן צבי כהן

הסכם המסגרת, שהעלה את שכרם של 400 אלף עובדי המגזר הציבורי, הוא כשלעצמו אחד האירועים הכלכליים הגדולים של השנה. אבל סעיף אחד בתוכו מסמן בשורה גדולה גם למשק כולו: קיצור שבוע העבודה באופן הדרגתי מ-42 שעות בשבוע ל-40 שעות. תוספת של 8 שעות פנאי לעובדים מדי חודש.

קיצור שבוע העבודה הוא בשורה חברתית חשובה, שלב נוסף בדרכם ההיסטורית הארוכה של האיגודים המקצועיים להרחבת הפנאי של מעמד העובדים. להגדלת שעות הפנאי השלכות חברתיות ומגדריות חשובות, וגם יתרון כלכלי: מחקרים מלמדים, שישנו קשר בין אורך שבוע העבודה לבין פריון העבודה. עובדים המועסקים שעות עבודה ארוכות נוטים לשחיקה מהירה יותר, לעייפות ולשביעות רצון נמוכה יותר על רקע חוסר איזון בין שעות העבודה והפנאי. ואכן, בישראל שעות העבודה ארוכות יותר ב-8.9% מממוצע מדינות ה-OECD, ופריון העבודה נמוך יותר ב-20%.

בטווח הארוך, מעבר לרובוטים, אוטומציה ואינטליגנציה מלאכותית, אפשר לקוות שעולם העבודה העתידי יהיה פשוט עולם שעובדים בו פחות. בעולם נפוצים כבר ניסיונות וניסויים בקיצור שבוע העבודה ל-4 ימים בלבד, תוך שמירה על היקפי התפוקה. 92% מהחברות שהשתתפו בניסוי בבריטניה המשיכו בשבוע עבודה קצר גם לאחר שהסתיים. קצב הצמיחה בהכנסות החברות זינק ב-35%, ותחושת השחיקה פחתה בקרב 71% מהעובדים. אפשר לקוות שהמהלך המבורך שהחלה ההסתדרות אכן יתרחב למקומות עבודה נוספים, וייתן לכל העובדים בישראל עוד כמה שעות פנויות בשבוע.

קיצור תורנויות הרופאים המתמחים |  השינוי אמנם קטן, אבל הצליח לקרות

אסף צבי

ב-3 בספטמבר הגיעו כמה עשרות רופאים מתמחים בבתי החולים בפריפריה לתורנות שגרתית. אבל במקום להגיע ב-8:00 בבוקר ולעבוד 26 שעות עד הבוקר למחרת, הם הגיעו ב-13:00, אחרי בוקר חופשי. בפעם הראשונה מזה 12 שנה, תורנויות המתמחים קוצרו.

למהלך קדם מאבק ציבורי סוער וממושך. בארגון 'מרשם' דרשו בתוקף לקצר כמה שיותר תורנויות, וכמה שיותר מהר. שר הבריאות הקודם ניצן הורוביץ סיכם עם האוצר על מתווה מתון יותר, לקיצור מדורג של התורנויות בפריפריה מ-26 ל-18 שעות, בתוך חמש שנים.

אבל בצוות היישום של המהלך התגלו פערים בין ההבטחות הגדולות לבין המציאות, ומחלוקות נוקבות. בהסתדרות הרפואית ובאוצר הזהירו ממחסור ברופאים; באוצר טענו שהעלויות בפועל גבוהות יותר משסוכם, וסירבו לדרישת ההסתדרות הרפואית ששכר המתמחים לא ייפגע. באופן חסר תקדים, באוצר סירבו לתקצב את התקנים שנדרשו למתווה, ובפועל מנעו את יישומו.

בינתיים הממשלה נפלה והוחלפה. שר הבריאות משה ארבל ומנכ"ל משרדו משה בר סימן טוב הציגו מתווה חדש, שהוסכם גם עם האוצר: קיצור התורנויות ל-21 שעות, והרחבת המתווה רק אם מספר הרופאים החדשים בישראל יגדל. ברגע האחרון הושגו הבנות עם ההסתדרות הרפואית על שימור השכר.

כך, בלי הצהרות חגיגיות, החלה רפורמת קיצור התורנויות: מצומצמת בהרבה מהתוכניות הראשונות, אך יוצרת שינוי בשטח שממנו כבר יהיה קשה לחזור אחורה.

הזיגזוג של חוק המכר | ישראל מסתלקת מטיפול בדיור לעניים

דוד טברסקי

שר השיכון יצחק גולדקנופף החליט בפברואר האחרון לא לחדש את החוק שאפשר לדיירי הדיור הציבורי לרכוש את דירותיהם בהנחה. ההחלטה גררה ביקורת נוקבת מצד פעילים, ובצדק, מה שהוביל לדיונים על חזרתו בגרסה מרוככת. אבל להגנתו של שר השיכון אפשר לומר שגם הוא נמצא במילכוד.

בשנים האחרונות מדינת ישראל הפסיקה לקנות דיור ציבורי כמעט לחלוטין. רק 3,000 דירות דיור ציבורי בעשור האחרון, תקופה בה עשרת אלפים דירות נמכרו לזכאים. תור הממתינים עומד על 31 אלף משפחות.

בסופו של דבר, עם או בלי חוק המכר, מדינת ישראל פשוט הסתלקה מנושא הדיור הציבורי. הממשלות מתעסקות באובססיביות בגרף מחירי הדירות החדשות, שנוגע בעיקר למעמד הבינוני גבוה, בזמן שבקצה הנמוך של הסקאלה נמצאות מאות אלפי משפחות שעבורן הדיור הוא מאבק יומיומי. בלי מחיר למשתכן, מחיר מטרה, דירה בהנחה, בלי הגרלות ובלי פרויקטים. רק התור האינסופי לקורת גג.

חיסול ענף השום | האמת מאחורי ההבטחות של פתיחת הייבוא

מאיה רונן

בינואר השנה נכנסה אגודת 'שום ישראלי' להקפאת הליכים. זה היה סופו של חלום יפה וקצר מועד, על בניית גוף משותף להתמודדות עם הקשיים בגידול ושיווק שום בישראל. מגדלי השום, שהשקיעו בו את מיטב מרצם וכספם, נאלצו לצפות באימה בטונות של שום משובח, מתייבש מול עיניהם.

לא מדובר באסון טבע, וגם לא בגזירת גורל: חיסול תעשיית השום הוא מטרתה הברורה של מדיניות הממשלה. שרי החקלאות והאוצר לשעבר, פורר את ליברמן, מכרו את עתידו של השום הישראלי תמורת נזיד עדשים. הכותרות בישרו שהנה, ממש תכף, תגיע הקלה ביוקר המחיה. לא הועילו ההסברים המלומדים של אנשי המקצוע, או תחינותיהם של המגדלים. רגע לפני שהוצא מהאדמה, ולאחר שהושקעו בו כל הוצאות הגידול, חרצו קובעי המדיניות את גורלו של השום הישראלי. יחד איתו, נחרץ גם גורלם של המגדלים, שרבים מהם נותרו עם חובות של מיליונים וללא פיצוי.

ההקלה המובטחת לא הגיעה, ולדברי המגדלים, איכות השום ירודה יותר. ישראל מאבדת את היכולת, את הידע המקצועי ואת הכלים לגדל שום, גם אם תרצה לעשות זאת בעתיד. מותו של השום הישראלי יישאר כאות קין על מצחם של מחריביו. תמרור אזהרה חד ובולט מפני הנהירה אחר כותרות לרגע, ומפני המרוץ העיוור אל היבוא. הגיע הזמן שישראל תילחם בגורמים האמיתיים ליוקר המחיה, ולא בקליפת השום.

רפורמת תומכות החינוך | להפוך עבודה ארעית למקצוע

מיכל מרנץ

הסייעות בגני הילדים הן הדמויות המרכזיות בחייהם של מאות אלפי ילדים, אבל עד לאחרונה הן עבדו ללא מסגרת מקצועית ברורה. באוגוסט האחרון חתמו הסתדרות המעו"ף, משרד האוצר והשלטון המקומי הסכם חדש ופורץ דרך, שהפך אותן מסייעות לתומכות חינוך, העלה את שכרן, ומעבר לכך – הפך את התחום למקצוע עם אופק תעסוקתי, הכשרה ותנאים מסודרים. תומכות החינוך יקבלו תוספת ותק, גמולי השתלמויות, ומשכורת הבסיס תעלה ליותר מ-7,000 שקלים.

מלבד שינוי משמעותי בהגדרת המקצוע ובתנאי העסקתן של 50 אלף תומכות חינוך, מגנים ועד החינוך המיוחד, ההסכם הביא עמו טלטלה בחינוך הקדם יסודי. החינוך הקדם יסודי מחולק לשני שלבי גיל שונים: לידה עד שלוש, ושלוש עד שש. בין שני השלבים יש הבדלים לא מעטים, אך מאפיין אחד היה דומה עד כה, והוא חוסר הכשרתן הרשמית ושכרן הנמוך של תומכות החינוך בגיל שלוש עד שש, והמטפלות-מחנכות בגיל לידה עד שלוש.

בעשור האחרון החלה זליגה של עובדות מעונות לגיל הרך אל גני הילדים, שהציעו תנאים טובים יותר. עם חתימת ההסכם והשיפור בתנאים של תומכות החינוך, ה'זליגה' הזו צפויה לגדול. המצב הזה מזמן הזדמנות היסטורית לרפורמה גם בתנאי השכר וההעסקה של מטפלות-מחנכות בגיל לידה עד שלוש. הממשלה יכולה להתחיל במעונות היום ובמשפחתונים שמסובסדים על ידה, ולתמוך גם בשינוי בשוק הפרטי.

סגירת המוסדות לאנשים עם מוגבלות | המבחן של משרד הרווחה

הדס יום טוב

לאחר חשיפת רצף מקרים מזעזעים של התעללות, הזנחה ואפילו מוות מהרעלה במסגרות של אנשים עם מוגבלות, הודיע משרד הרווחה על סגירת כלל המוסדות הסגורים, והעברת כל דיירי המעונות לדירות בקהילה בתוך חמש שנים. בכך הוא קיבל את ההמלצות של ועדה בראשות השופטת בדימוס שולמית דותן, שחקרה את המצב במוסדות בארץ ואת החלופות האפשריות.

להחלטה משמעות דרמטית. כיום גרים במוסדות כ-12 אלף חוסים. שילובם בקהילה ידרוש מעטפת של דירות, אנשי מקצוע ומטה מקצועי גדול. היא נשענת על תפיסת עולם מתקדמת, לפיה במקום להפריד ולבודד אנשים עם מוגבלות, יש לראות בהם חלק אינטגרלי בחברה, הזכאים לחיים ראויים בקהילה תוך מענה על צרכיהם.

אבל השאלה המתבקשת היא, איפה התוכנית? במציאות בה שירותי הרווחה בישראל מופרטים, מתייבשים ומידרדרים, בה השכר הנמוך גורם למחסור תמידי בעובדים בתחומי החינוך, הטיפול והסיעוד, ובה משרד האוצר דוחף לצמצום תקציבי ושולט ביד רמה בכל שקל שיוצא, איך יעברו דיירי המסגרות הסגורות לדירות מרווחות? האם מטפלת שמרוויחה שכר מינימום עם 20 מטופלים במוסד סגור, תידרש לנסוע בין 7 דירות כדי לתת את השירות לאותם אנשים, ובאותו השכר? באילו דירות הם יגורו, איפה, וכמה זה יעלה להם ולמשפחותיהם? כדי לענות על שאלות אלה תידרש לא רק עבודת מטה מקיפה, אלא גם תקציב משמעותי.

דניאל עמרם ממציא את עיתונות הטלגרם | "הגענו אליו"

יהל פרג'

מבקריו של כוכב הרשת בן ה-25 יטענו שהוא רואה בעצמו קטגור, שופט ותליין, שהוא גורף רווחים מסנאף, ושהוא עושה פורנו-חדשות. לעומתם, מאות אלפי העוקבים שלו יבהירו שמדובר באיש שחותר לחקר האמת. על דבר אחד אין עוררין: דניאל עמרם הוא אחת מתופעות האינטרנט הבולטות של השנה, בטיקטוק, באקס (טוויטר לשעבר), בפייסבוק, ומהן למהדורות המרכזיות. מעצמת תקשורת של איש אחד.

עמרם מצהיר על עצמו כנאבק בבריונות ברשת, כחושף מתעללים למיניהם, וכלא דופק חשבון לאף צד פוליטי (חוץ מאהדה מוזרה לראש הממשלה לשעבר, נפתלי בנט). המשטרה כבר נעזרת בשירותיו לגלות עבריינים, וגם כלפי עבודת המודיעין שלה יש לעמרם ביקורת אותה הוא משמיע. השימוש שלו בשפה ייחודית: "ברו", "פיס", "הגענו אליו", "התכשיט", והאינטואיציה הייחודית שלו הפכו אותו לייחודי בנוף, ואפילו לפועל: "צריך לעשות לזה דניאל עמרם", כלומר, שהאמת תיחשף והרעים ייענשו.

הנסיקה של עמרם התרחשה בשנה בה מרבית התקשורת בישראל התעסקה במהפכה המשפטית על שלל השלכותיה. בזמן שלכלי התקשורת המסורתיים יש פחות ופחות מונופול על המידע והניוז, נראה שהציבור מתעניין מאוד גם בחיי היומיום: מקרי אלימות קיצוניים, חרמות, לעג לאנשים עניים או נכים ברשתות. חוש הצדק המפותח של עמרם מנחה אותו, ועד כה, למרות מספר קטן של טעויות בזיהוי עליהן התנצל מהר, הוא בצד של הטובים. הבעיה תהיה אם משהו יקרה למצפן הפנימי שלו, ובהיעדר אתיקה, כוחו הלא מבוטל יכול להיות לו לרועץ. וגם לנו.