הדו"ח השנתי של משרד העבודה והרווחה והמוסד לביטוח לאומי מציין כי בשנת 2016 נהרגו 58 עובדים בתאונות עבודה בישראל, חמישה עובדים יותר מאשר בשנת 2015. 36 מתוכם בענף הבניה, 13 בענף התעשייה, 6 בענף המסחר ו-3 בענף החקלאות. הדו"ח מציג גם עליה של 16% במספר ההרוגים בענף הבינוי מאז 2013, בעוד ביתר ענפי המשק ישנה ירידה בתקופה זו.

כותבי הדו"ח מציינים כי הסבירות שעובד בניין יקפח חייו במהלך עבודתו גבוהה פי ארבע לעומת עובד תעשיה – אף על פי כן, רק 19 מפקחים ממונים במינהל על למעלה מ-13 אלף אתרי הבניה הפרושים ברחבי הארץ. כשני שלישים מהרוגי ענף הבניין המצויינים בדו"ח נהרגו כתוצאה מנפילה מגובה, מעל למחצית מהם היו תושבי השטחים, ו-79% מהם הוגדרו כעובדים כלליים – לעומת 21% בלבד שהיו בעלי מקצוע מוגדר. בכשליש מהתאונות שהובילו למותם של עובדים באתרי בניה – לא נכח במקום מנהל עבודה, או לא מונה כזה, כנדרש בחוק.

פילוח ענפי של מספר ההרוגים בתאונות עבודה בשנים 2012-2016 (מתוך דו"ח תאונות עבודה משרד העבודה והרווחה).

על פי הנתונים שהציג הביטוח הלאומי, פנו אליו למעלה מ-48 אלף נפגעי תאונות עבודה (לא כולל נפגעי תאונות דרכים במסגרת העבודה או בדרך אליה) שנפצעו בשנת 2015, ירידה של 8.8% משנת 2012. עם זאת סך התשלומים המשולמים לנפגעי תאונות עבודה עלה מאז 2012 ב-28% ועומד נכון לשנת 2016 על כ-4.5 מיליארד שקלים.

לא נספרים

נראה שלשאלה כמה עובדים נהרגו בתאונות עבודה – עדיין קשה לקבל תשובה ברורה מהדו"ח. בין 58 העובדים שנהרגו על פי הדו"ח, שישה עובדים שנדרסו במקומות עבודתם על ידי כלי רכב ממונעים – סמיון פלדמן ושולים לופטינסקי, שנהרגו שניהם באתרי בניה שונים של חברת שפיר הנדסה, ואחמד אל-קוראן שנדרס אף הוא באתר בניה – אינם נכללים ברשימה המפורטת של התאונות המופיעה בדו"ח, המכילה 52 אירועים בלבד. לשיטת המשרד – תאונות אלו אינם בתחום ההסדרה של מנהל הבטיחות.

לא פחות בולט היעדרם של ששת הרוגי קריסת התקרה באתר דניה סיבוס בחניון הברזל. על אף שאין חולק כי נהרגו בעת ביצוע עבודתם. הם אינם נמנים אף במניין 58 הרוגי תאונות העבודה שמציג המשרד – כיוון שהגורמים למותם קשורים לתכנון ובניה שאף הם אינם בתחום הפיקוח של המשרד. כך – הדו"ח הממשלתי היחיד המציג נתונים באשר להיקף והמגמות בנושא התאונות בענף הבניין חסר אולי את המחדל הקטלני והמתוקשר ביותר בשנה האחרונה, שאירע חודשים ספורים בלבד טרם פתיחת החניון לציבור הרחב. במידה והדו"ח היה מונה גם את מותם של עובדים אלו, היה מתגלה שמספר ההרוגים בענף הבניין צמח ב-35% מאז שנת 2012, ולא ב-16% כפי שהוצג בדו"ח.

בעוד בדו"ח נכתב כי 36 עובדים נהרגו בענף הבניין, בקבוצה למאבק בתאונות בניין אשר ניהלה רישום עצמאי של התאונות וההרוגים מנו 49. מלבד הרוגי חניון הברזל, וההרוגים בתאונות דריסה באתרי בנייה, מונים בקבוצה גם שורת עובדים שנסיבות מותם מורכבות יותר: מוסא גנטוס שנהרג בתאונת בניין בביתו, הנער בן ה-16 שנפל מגובה בפרויקט השוק הסיטונאי של גינדי,  עבד שלבי, אשר נפל במאי 2016 מסולם עליו עבד בפרוייקט בעכו, ונקבע כי סבל גם מהתקף לב; את מותו של חאל'ד ביארי אשר נפל מפיגום בגינה ציבורית ביפו באותו חודש. ביארי שהיה עובד בניין נפטר באיכילוב מספר ימים לאחר נפילתו, ולא ברור האם עבד באתר בו נפל, הנמצא בגינה ציבורית שאינה מגודרת; רן שיאדונג, אזרח סין אשר הועסק בחברת PMEC הסינית הבונה את הנמל החדש באשדוד, אשר נהרג על ספינה כ-300 מטרים מהחוף ככל הנראה בשל נפילה מגובה, ושלטענת המנהל קבעה המשטרה כי לא מדובר היה בתאונת עבודה; וחאתם אבו-עלי שנהרג כשנפל מפיגום בעת פשיטה משטרתית באתר בניה; עובד נוסף שנהרג בעת עבודתו סווג בדו"ח כעובד תעשיה, בעוד בקבוצה סבורים כי נכון היה יותר למנות אותו בענף הבניין.

מייפים את המציאות

זהו הדו"ח הראשון המתפרסם מאז עבר מינהל הבטיחות והבריאות ממשרד הכלכלה למשרד העבודה והרווחה, והוא מתפרסם בשיהוי של כמה חודשים מהמועד בו אמור היה להתפרסם. מובן שהמעבר בין המשרדים לווה בתקופת התארגנות לוגיסטית ומינהלית – ונראה שבמשרד ניסו לרכך את פרסום הדו"ח, שפורסם בפועל רק ביום חמישי האחרון בבוקר – אולם לפירסומו קדמו שורת הדלפות של נתונים חלקיים לאמצעי התקשורת השונים. במשרד אף טרחו להדליף על הכוונה לסיים את העסקתה של המפקחת הראשית וראשת מינהל הבטיחות בתקווה ליצור רושם ציבורי של טיפול במגמה, ובייחוד בעליה במספר ההרוגים בענף הבניין, זאת כיוון שהמינהל סובל ממצוקת משאבים המקשה עליו למלא את תפקידו. כך למשל על כ-13 אלף אתרי בניה בישראל אמונים 19 מפקחים בלבד, והוא אף אינו מצליח לאייש את 22 התקנים הפנויים בו בשל תנאי השכר הירודים המוצעים, ואינו מצליח לצייד את עובדיו בדי רכבים לביצוע תפקידם באופן יעיל.

מארגון קו לעובד נמסר בתגובה לדו"ח כי "העלות למשק בעבור פיצויים לנפגעי תאונות עבודה, כפי שנחשפת בדו"ח לראשונה, היא עצומה ובלתי סבירה בלשון המעטה, וזאת למול ההשקעה הזעומה מטעם המדינה בפיקוח ומניעת אותן התאונות. במקום לחפש תירוצים ולגלגל אחריות, על שר העבודה ללכת בדרך המלך וליישם באופן מיידי את הסעדים הידועים הנדרשים לגיבוי פעולות הפיקוח, ובראשם העמדת המשאבים הנדרשים לאיוש תקני המפקחים במינהל הבטיחות התעסוקתית, הוספת תקנים והקצאת רכבים. אמצעים אלו חיוניים לביצוע כלל הפעולות והיעדים באחריותו של מינהל הבטיחות התעסוקתית, והיוזמות החדשות בהן מתהדר השר לקידום אכיפה (עיצומים כספיים, רחפנים וכו׳) נידונות להיוותר אות מתה על הנייר, כל עוד אינן מגובות במשאבים ליישומן.

עוד יש להדגיש כי בניגוד מוחלט להתחייבות המינהל במענה לפניותנו לאורך השנה, לא נספרו במניין ההרוגים השנתי תאונות עבודה מובהקות אשר הוצאתן ממוטת האחריות של מינהל הבטיחות אבסורדית. בין התאונות שהוחסרו נמצאות תאונות דריסה בהן כלי עבודה המבצעים פעילות אינטגרלית יומיומית באתרי בניה הוסבו לקטגוריית ״תאונות דרכים״, ותאונות הנדסיות לכאורה כגון קריסת תקרת חניון הברזל אשר הובילה למותם של לא פחות משישה עובדי בניין. האחריות הכוללת על בטיחות העובדים היא שמוטלת על כתפי מינהל הבטיחות התעסוקתית, והנסיון לצמצם את הספירה בכדי למזער את הסטטיסטיקה המצמררת של הרוגי תאונות העבודה גובל בזילות חיי אדם".

יש להדגיש כי מנהל הבטיחות טוען בתוקף כי אינו אחראי על בטיחותם של העובדים המועסקים מעבר לקו הירוק – וזאת כיוון שהחוק הישראלי אינו חל בשטחים אלו. אולם – מבדיקה שערך 'דבר ראשון', גם מתאם פעולות הממשלה בשטחים אינו רואה בעצמו אחראי לפקח על הבטיחות בעבודה בשטחים אלו – ולמעשה – נראה כי אין כל רגולטור לנושא זה מעבר לקו הירוק, ועובדים אלו מופקרים לנפשם בלא חוק ובלא פיקוח, אינם נספרים בדו"ח – וגם לארגונים הנאבקים בתופעת התאונות בעבודה בכלל ובענף הבניין בפרט יש מעט מאוד מידע בנושא.