נדמה לי, כי לכל מי שקרא את החלטתה של שופטת בית הדין האזורי לענייני עבודה בתל-אביב, השופטת אריאלה גילצר-כץ, בעניין 'קפה נואר', היה ברור שהחלטה תמוהה וחריגה שכזו לא תשאר על כנה. החלטתה של גילצר-כץ מלפני כחודשיים, אשר קבעה כי הנהלת קפה נואר לא פגעה בהתארגנות עובדיה ו"על הדרך" גם קבעה כי וועד העובדים כלל איננו יציג, נדונה לפני חודש בבית הדין הארצי לעבודה, בשל ערעורם של העובדים. באותו דיון, כשאמר השופט אילן איטח כי בהחלטה יש 'אלמנטים לא קטנים שהם מוקשים', ברור היה שמדובר ב'אנדר-סטייטמנט', ושמילותיו, שנאמרו לאט, נבחרות בזהירות משיקולים של ממלכתיות וקולגיאליות.
החלטתה המקורית של גילצר-כץ, אותה ביטל אמש (ב') בית הדין הארצי לעבודה, דחתה כאמור את כל טענות העובדים להתנכלות ההנהלה למאמצי התאגדותם. ההחלטה המקורית נדירה בחד הצדדיות שלה, ולא רק בשורה התחתונה, אלא לכל אורכה. ההחלטה מתעלמת לחלוטין מעובדות אשר הוצגו בפניה – כולל עדותה של מנכ"לית קפה נואר שלא התביישה להגיד בבית הדין עצמו שהיא הרעה את תנאי העובדים בעקבות צעדיהם הארגוניים.
גם בהיבט הפרוצדורלי, התעלמה השופטת גילצר-כץ מסדרי הדין, כשהכריעה מבלי שנדרשה לכך כלל, בהליך זמני ועל סמך ראיות חלקיות, שהתאגדות העובדים אינה יציגה (מבלי לאפשר לעובדים להתגונן מפני קביעה זו!). החלטתה של גילצר-כץ גם התעלמה מפסיקות קודמות, לרבות מאחד מפסקי הדין המצוטטים במשפט העבודה בישראל בעשור האחרון, שאושרר גם בבג"צ – פסק דין פלאפון הקובע כי על מעסיק חל איסור להתבטא באשר להתאגדות עובדיו.
החלטתה המקורית של גילצר כץ אפילו הכשירה החלטה מקוממת של הנהלת קפה נואר לשלשל אל כיסה את כספי הטיפים שמשלמים הלקוחות באשראי ולא להעבירם למלצרים, וגם ניתן להסיק מהחלטתה שמותר למעסיק לבטל משמרות של עובד ששבת.
כל ההחלטות האלו הציבו סימן שאלה גדול על עצם ההיתכנות של התאגדות עובדים בענף המסעדנות. זאת בעוד האווירה בדיונים שקדמו להחלטה הייתה אחרת לגמרי – השופטת הציגה בפני הצדדים הצעת מתווה פרגמטי לכינון הסכם קיבוצי ראשון ותקדימי בענף המסעדנות – מתוך תקווה, כך העידה בעצמה – שתוכל לתרום תרומה צנועה להסדרתו של הענף הפרוץ הזה.
מפתה להכריז בעקבות ביטול ההחלטה כי 'יש שופטים בירושלים'. יש להעריך עד מאד את העובדה שבית הדין הארצי, בהרכב של שלושה שופטים (אב בית הדין השופט אילן איטח, השופטת סיגל דוידוב-מוטולה והשופט אילן סופר), גילגל את גלגלי הצדק לאחור, וקבע כי יש לדון מחדש בשאלה אם ההנהלה פגעה או לא פגעה בהתארגנות העובדים. אבל הנזק שנגרם כתוצאה מפסק הדין המקורי ככל הנראה כבר נגרם. הפגיעה בעובדים הצעירים שהעזו להתארגן, ספגו התנכלות מצד מעסיקיהם ולבסוף לא קיבלו את יומם בבית המשפט, כבר התרחשה. התשת ועדי עובדים חדשים בבתי הדין לעבודה עד לחיסול ההתארגנות היא השיטה החדשה שאימצו לעצמם המעסיקים במאבקם כנגד זכות ההתארגנות של עובדיהם.
כעת – השאלה היא האם יש שופטים גם בתל אביב. בעינה תלויה ועומדת תביעה על סך 2.1 מיליון ש"ח כנגד הנהלת קפה נואר. בית הדין הארצי הפקיע ובצדק את התיק מידיה של השופטת גילצר-כץ – והרכב שופטים חדש ידרש להשיב לשאלה זו, ויש לקוות שיקבע תג מחיר גבוה וברור להתנהלות דורסנית של הנהלות כלפי עובדיהם המתארגנים.
ומילה אחרונה – הסתדרות הנוער העובד והלומד הביעה נכונות ליישום הדרגתי של מתווה ההסכם שהציגה גילצר-כץ בדיונים. בדיון האחרון בבית הדין האזורי טענה ההנהלה לפתע, לאחר שבדיונים הקודמים התעלמה מההצעה – כי היא מקובלת גם עליהם. בפני הנהלת המסעדה עוד פתוחה הדרך לתשובה, ואומרים: כל עוד הנר דולק אפשר לתקן.
