נמשך המו"מ על רכישת יורוקום, חברת ההחזקות שבאמצעותה שולט שאול אלוביץ' בבזק ובחברות נוספות. בימים האחרונים הגישו האחים סיידוף הצעה משופרת ובה שום חלק מהחוב של יורוקום לבנקים לא נמחק, והם ישלמו את כולו בעתיד בהתאם להכנסות החברה. האם "בזק" תתייצב בזכות הצעות הרכש ל"יורוקום", או שאולי מדובר רק בהכנות לתרגילים הבאים של בעלי שליטה פרטיים?

על אף שליטה כמעט מוחלטת של בזק בשוק התקשורת הישראלי והיותה רווחית מאד, סדרה של החלטות נצלניות לכאורה של בעל השליטה בה שאול אלוביץ' וחקירות פליליות בעניינה, הורידו את שווי החברה בבורסה, והותירו אותה בלתי מוכנה לאתגרים עסקיים המתקרבים לפתחה. בעוד שהצעות הרכש לחברת האחזקות "יורוקום" צפויות לנתק את הקשר בין אלוביץ' לבזק, לאיש בינתיים אין ערבויות שהבעלים החדשים לא יהיו "עוד מאותו דבר". בינתיים רק העובדים הם אלו שדורשים ערבויות לכך שהחברה תחדל מלהשתתף בלהטוטים בשוק ההון, ותתמקד בעסקי התקשורת עצמם בראיה לטווח ארוך.

אף שבזק עדיין מרוויחה מעל מיליארד שקל בשנה, החשדות הפליליים בהם מעורבים בכירים רבים בהנהלתה, בחברות הבנות שלה ובמשרד התקשורת עצמו, הורידו כרבע מערך החברה בבורסה לכ-15 מיליארד ש"ח. המצב הקשה של בעל השליטה אלוביץ', נעוץ לא רק בחשד הפלילי, אלא בחוסר היכולת של חברת האחזקות שלו יורוקום לשלם את חובותיה, המסתכמים בכ-1.5 מיליארד שקל, ברובם לבנקים. עם זאת לחברה נכסים רבים, ולכן נוצרה הזדמנות לאחים סיידוף מארה"ב לנסות להשיג את השליטה בחברה תמורת סכום נמוך של 350 מליון שקל בלבד, שיוקצה להחזרת חובות מידית. מכיוון שישנם עוד מתעניינים ב"יורוקום" כמו מאיר שמיר, האחים סיידוף שיפרו את הצעתם, כך שבמקום שהבנק ימחוק ליורוקום חוב של 400 מליון שקל, הם מציעים לשלם את הכסף בעתיד בכפוף לכך שהחברות שיורוקום מחזיקה יניבו רווחים כאלו שיאפשרו גם את תשלום החוב הזה. הדיונים בפרטי ההצעה נמשכים באינטנסיביות ובצל ההליך המשפטי לפירוק יורוקום שהגישו הבנקים.

ההפרטה שכשלה, התקשורת שנתקעה

מתווה ההפרטה של בזק, איפשר לרכוש את השליטה בה במחיר נמוך, כאשר הפיקוח של משרד התקשורת נכשל לאורך כל הדרך במטרתו ליצור שוק תקשורת תחרותי. הסיכויים לכך ממילא לא היו רבים. ברוב המשקים המודרניים אין צורך ואין צידוק כלכלי לתשתיות כפולות. כך בתחומי חשמל, מים, וכבישים. תקשורת היא תחום שונה, שכן הביקושים בו הולכים וגדלים במהירות וההתפתחות הטכנולוגית בתוכו היא גם מהירה ומגדילה במהירות את כושר הקיבולת של תקשורת סלולרית, תקשורת קווית על גבי חוטי נחושת ובמקביל שימוש בסיבים אופטיים. כדי לספק את הביקושים נדרשת השקעה גדולה בתשתיות, ולכאורה קיימת אפשרות לשוק תקשורת תחרותי בעל תשתיות מתחרות. בפועל התחרות נוצרה רק בשוליים.

בזק היא החברה היחידה בעלת פריסה קווית בכל היישובים בישראל ואחזקותיה ב-YES, בפלאפון ובבזק בינלאומי הפכו אותה לקבוצת תקשורת גדולה, המנקזת כ-90% מהרווח בענף כולו, כאשר HOT, סלקום, פרטנר וחברות קטנות יותר, מסתפקות רק בפירורים. מי שהייתה עשויה להתחרות ב"בזק" היא IBC, מיזם בשותפות חברת החשמל וגורמים עסקיים, לפריסת סיבים אופטיים על גבי רשת החשמל. בפועל, החלטות שגויות של הנהלתה ורגולציה תומכת "בזק" ו-HOT של משרד התקשורת, הפכו את שירותיה של IBC לבלתי משתלמים בעבור מרבית הלקוחות והמיזם נתקע.

הצידוק התאורטי להפרטה הייתה המחשבה שהממשלה לא יודעת לנהל חברות עסקיות. בפועל השליטה ב"בזק" נרכשה ע"י בעלי הון שנהנו מפיקוח רופף ומנכס פיננסי מעולה. מי שהפסיד הוא הציבור הרחב בישראל, שזכה לשירותי תקשורת יקרים ולא מתקדמים מספיק. בשכונות מסוימות בישראל בזק לא מסוגלת לספק אינטרנט במהירות של מעל 15 מגה. גם רכישת קו במהירות 100 מגה, היא בעצם רכישת 100 מגה פוטנציאליים , כאשר בזק מתחייבת לספק מהירות של 40 מגה בלבד. מצב זה פוגע לא רק בחוויית הצריכה של אינטרנט מהיר בבתים, אלא גם מגביל את התחרות בשוק העסקי, הזקוק לחיבורים מהירים בעבור יישומים עסקיים מתקדמים, מערכות אבטחה והעברת תשלומים. מצב זה גם מגביל את המקומות בהם ניתן להקים חברות סטארט-אפ, שמסתמכות על אינטרנט מהיר ומחשבים חלשים יחסית, תוך שכירת שרתי מחשב חזקים בחו"ל, עליהם הן מנסות את המוצרים שהן מפתחות.

העברת השליטה לא תפתור את הבעיה המהותית

גם אם עסקת העברת השליטה תעלה יפה, והקשר בין אלוביץ' לבזק ינותק, אין כל ודאות שהרוכשים החדשים לא יחזרו על אותם דפוסי התנהגות – החלשת החברה והעברת רווחיה במעלה הפירמידה, במקום ניהולה בהתאם לראייה עסקית ארוכת טווח. הרגולציה הרופפת של משרד התקשורת אישרה לפרטנר ולסלקום לפרוס סיבי תקשורת מהירים, ללא שום התניות גאוגרפיות. הן עשויות להעביר לידיהן במהירות לקוחות עסקיים ולקוחות פרטיים באזורים המבוססים בגוש דן, תוך השארת בזק כמונופול בפריפריה ובתחרות חלקית עם HOT ביישובים אחרים.

מלבד האפליה הגוברת שמשרד התקשורת מייצר בין הפריפריה למרכז בתשתיות התקשורת, אלו גם חדשות רעות לבזק עצמה, שבפעם הראשונה מתמודדת עם איום עסקי ממשי. משרד התקשורת לא מחייב אותה לעמוד ברף השקעות ואיכות שירות מוגדרת. אמנם, הוא אמור לאשר, ביחד עם השב"כ, את העברת השליטה בבזק, בשל העובדה שמדובר בתשתית אסטרטגית שיש להגן עליה מפני דליפת מידע לגורמים עוינים, אך אין בכך כדי להשפיע על ההתנהלות העסקית של החברה, שנשארת זכותם הפרטית של בעלי השליטה, יהיו אשר יהיו. כך או אחרת, שמירת השליטה בבזק בתוך יורוקום, לא פותרת את הבעיה של גרעין שליטה בזכות מבנה פירמידה, השולטת באופן ישיר ב10% מהמניות בלבד. לו משהו היה מציע לרכוש את בזק עצמה, הרי שהיה צריך להציע מיליארדים, ולא 350 מליון ש"ח בלבד.

העובדים כמבוגר האחראי

הדרך הראויה לשמור על מעמדה של "בזק" מבחינה עסקית היא לשפר את השירות לציבור. כלומר, להשלים את ההשקעות בהן כבר התחילה לשדרוג הרשת שלה לאינטרנט למהירות מקסימלית של 1000 מגה עד הבית בשלב ראשון. היחידים שמציבים דרישות מסוג זה הם דווקא עובדי בזק, אשר הכריזו על שני סכסוכי עבודה פעילים – האחד בגין נסיון של משרד התקשורת להלאים בפועל את תעלות התקשורת של החברה, אשר יש ספקות לגבי חוקיותו, והשני לגבי העברת השליטה הנוכחית. העובדים דורשים להגביר את ההשקעות, לשמור על תנאי עבודתם ולחדול מפעולות "החליבה" של בעלי השליטה את קופת החברה, אשר פגעו בה עסקית והטילו צל פלילי על התנהלותה. לפי גלובס, העובדים דורשים גם בונוסים ואופציות במקרה של מכירה. לשם כך הם מצפים מהרוכשים החדשים להיפגש איתם למו"מ לגבי המדיניות לאחר הרכישה, אך בינתיים איש מהמתעניינים בבזק לא הרים את הכפפה.