סעיף חדש שהתווסף להצעת החוק המתוקנת לצמצום תופעת תאונות העבודה, כפי שהוצגה היום (שני) בפני ועדת העבודה והרווחה, עוררה את זעמם של חברי האופוזיציה כמו גם של ארגוני המעסיקים בדיון. יו"ר נשיאות הארגונים העסקיים, שרגא ברוש: תכליתו של המהלך כלל אינה שמירה על בטיחות העובדים, אלא צמצום הוצאות הביטוח הלאומי.

הסעיף מעורר המחלוקת קובע כי, מלבד הטלת תוספת עלות של עד 0.7% לדמי הביטוח הלאומי אותם הם משלמים,  מעסיקים שאירעה אצלם תאונה או ננקטו נגדם סנקציות בגין עבירות בטיחות יחויבו גם בתשלום 30 ימי דמי פגיעה לעובד שנפצע, במקום 12 הקבועים כיום. על פי הנתונים שהוצגו בדיון על ידי המוסד לביטוח לאומי, מתוך כ-71 אלף פניות לתשלום דמי פגיעה, 55% היו בגין פגיעות של עד 30 יום.

ארגוני המעסיקים התנגדו בתוקף לסעיף זה בחוק, הנכלל בחוק ההסדרים לשנת 2019, וחברת הכנסת מיכל בירן הגישה בנושא הסתייגות בשם כל סיעת המחנה הציוני, ואף דרשה לשקול ולצמצם את מספר הימים הקבוע כיום בחוק.

אישור ההצטרפות מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר

יו"ר ארגון העצמאים והעסקים הקטנים לה"ב, עו"ד רועי כהן, הזדעק: "מי יכול לשאת בעלויות של 30 יום לעובד שנפגע בעבודה? מאיפה הוא יביא את זה? מישהו עוזר לו עם זה? תרגעו – אי אפשר לנהל פה עסקים בישראל. 50 אלף עסקים נסגרו, הלכו הביתה. כל שנה". לטענת כהן, המדינה מדברת בשני קולות, וכי רק ביום העסקים הקטנים לפני חצי שנה התחייב האוצר לבחון את צמצום מספר ימי דמי הפגיעה שעסקים קטנים מחויבים לשלם מ-12 ל-6.

גם יו"ר נשיאות הארגונים העסקיים שרגא ברוש מחה על ההצעה. "נכון שהביטוח הלאומי משלם ארבעה מיליארד ש"ח בשנה על תאונות עבודה – אך הוא גובה חמישה" טען, "הקופה בעודף של מיליארד שקלים. אנחנו מציעים במיליארד הזה לקחת יותר מפקחי בטיחות, לעשות להם הכשרה, ולשלוח מאה או מאה וחמישים מפקחים לשטח".

ברוש אף הדגיש כי המהלך עשוי לפגוע פגיעה חמורה בעסקים, בדגש על עסקים קטנים. לדבריו תכליתו של המהלך כלל אינה שמירה על בטיחות העובדים, אלא צמצום הוצאות הביטוח הלאומי כדי לאפשר לאוצר לצמצם את התמיכה שהוא מעביר לו, וכך לאזן את התקציב. "אנחנו מוכנים לוותר על אחוז ממס החברות – מיליארד שקלים" הבהיר, "קחו אותו חזרה ועזבו אותנו מהשטויות הללו. כי מס חברות משלם עסק מרוויח – ואת המיסים העקיפים הללו משלמים גם עסקים מפסידים, ואחר כך בחדר הסמוך מדברים על איך להציל עסק כזה או אחר".

ברוש התנגד גם לתוספת בדמי הביטוח הלאומי, בהתאם לרמת הסיכון אצל המעסיק. "מילא היו אומרים שדמי הביטוח הלאומי יהיו משהו דיפרנציאלי – שמי שאין לו נפגעים ישלם פחות ומי שיותר ישלם יותר" אמר, " אבל שזה יהיה משחק סכום אפס. כולם מציינים את ענף הבניין – אבל יש גם ענפים שאין בהם נפגעים בכלל".

רכז תחום תעסוקה באגף תקציבים, אורי שיינין, שייצג בדיון את משרד האוצר, אמר כי להערכת המשרד יישום ההצעה כבר בשנה הבאה צפוי לצמצם את מספר נפגעי העבודה ב-10% עד 25% – למעלה מעשרת אלפים עובדים. לדבריו, ההצעה התבססה בין היתר על המלצות דוח ועדת אדם לצמצום תופעת תאונות העבודה, וגובשה על ידי צוות משותף שכלל גם את נציגי משרד העבודה ורווחה, והביטוח הלאומי.

עוד הוסיף שיינין כי ההצעה הראשונית של האוצר, שכללה הסתייעות בחברות ביטוח פרטיות, נתקלה בהתנגדות חריפה בוועדה, ולפיכך גיבשו את ההצעה הנוכחית – שתבוצע במלואה על ידי הביטוח הלאומי. ההצעה לדבריו כוללת גם הסמכה לשר העבודה לתקן תקנות, בהסכמת שר האוצר, שמעסיק שיעמוד בהם יקטין את תוספת הביטוח הלאומי שידרשו לשלם.

יו"ר הוועדה ח"כ אלי אלאלוף (כולנו) בירך על שינוי ההצעה, והבהיר כי היא נתמכת על ידי הממשלה כולה. "עלינו לבקש מהמערכות הלאומיות לקחת יותר אחריות על מהלכים מסוג זה, ולכן העברנו את כל האחריות לביטוח הלאומי", הסביר. עם זאת, הוסיף אלאלוף כי יש לבחון מחדש את הסעיף הנוגע לתשלום על 30 ימי פגיעה.

גם נציגי משרדי העבודה והבריאות הביעו תמיכה בהצעת החוק. מפקח העבודה הראשי במינהל הבטיחות אריק שמילביץ' אמר כי מדובר בכלי נוסף בסל הכלים של המדינה להלחם בתופעת התאונות, לצד העיצומים והדרכות הבטיחות.

"חשבנו ואמרנו בריש גלי שיש חלופות לא פחות טובות ואולי טובות יותר כדי לגרום לכך שהמעסקים יעשו כל מה שניתן להפחית את סיכון העובדים", אמר מנכ"ל הביטוח הלאומי מאיר שפיגלר, שציין כי עמדה זו נתמכה בחוות דעת מקצועיות שגובשו במחלקת המחקר של המוסד, וציין בין היתר לחיוב את העיצומים המינהליים שהחל להטיל משרד העבודה והרווחה בענף הבניין.

"ללא קשר לכך" הוסיף שפיגלר, "המוסד לביטוח לאומי, ככל שתתקבלנה החלטות, יעשה את המוטל עליו. אבל מבחינת המוסד כל הנושא הזה צריך להיות אך ורק במסגרתו מהתחלה ועד הסוף. והוא ידרוש מטבע הדברים לסיוע בכוח אדם ותקציבים לפיתוח מערכת שתתן גב כדי לטפל במערך הביטוח הדיפרנציאלי הזה".

סוגיה נוספת שהעלו חברי הכנסת מיכל בירן, מרב מיכאלי (המחנה הציוני) ועבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת) היא הסיכוי שדווקא העובדים יפגעו ממנגנון זה, שכן כיום מעסיקים אינם נפגעים מדיווח על תאונות לביטוח הלאומי – ואילו מודל זה עשוי ליצור תמריץ להפעיל לחצים על עובדים שלא לפנות לביטוח הלאומי ולמצות זכויותיהם, שכן הדבר יוביל לייקור הפרמיה שהם משלמים.

"תחשבו על עובדים מוחלשים, זרים, שמעסיקים יגידו להם 'בוא במקום להעלות את הפרמיה שלי תיקח יומיים בבית על חשבוני'. אחר כך אחרי חצי שנה מצבם יתדרדר ולא יהיה להם למי לפנות. זה מאוד מטריד אותי", אמרה בירן.

לדברים הצטרף גם יוסי דדוש, נציג ארגון נכי ואלמנות תאונות העבודה, שאמר כי "השיטה של ההשתתפות העצמית דומה למה שקורה בענף הרכב, שכשיש תאונה קטנה הצדדים מעדיפים 'להסתדר ביניהם'". עמדה זו הופיעה גם בהסתייגות המוסד לביטוח לאומי לנוסח הקודם של הצעת החוק.

סוגיה נוספת שעלתה לדיון היא הסמכתו של שר העבודה לקבוע שהשיוך הענפי של מעסיק יהווה חלק מהשיקולים לקביעת שיעור הפרמיה שישלם בגין פגיעות של עובדיו.  שיינין הבהיר כי לשיטתו, ועל פי המקובל בעולם, מעסיקים במקצועות מסוכנים אמורים לשלם יותר בגין היפגעות עובדים.

המשמעות האפשרית לגישה זו היא פגיעה בסקטורים היצרניים במשק, וחיזוק מגמת הפיכתו למשק המבוסס על שירותים בלבד. נציג ארגון קבלני הבניין התלוצץ ואמר כי ייתכן ויהיה פשוט יותר להוציא את הענף מהחוק.

הדיון נגמר לבסוף ללא החלטה וללא הצבעה על סעיפי החוק. הוועדה צפויה להתכנס לדיון נוסף בנושא מחר. ח"כ חאג' יחיא ביקש להפריד הצעת חוק זו מחוק ההסדרים, על מנת לאפשר דיון מעמיק ויסודי יותר.