בעקבות הפרסום אתמול (א') ב'דבר ראשון' בדבר המחלוקת בשאלת תעריף שכר המינימום השעתי לאור קיצור שבוע העבודה, הבהירו גורמים במשרד העבודה והרווחה כי העמדה המשפטית המתגבשת במשרד היא ששכר המינימום השעתי אכן יעלה בעקבות המהלך, כפי שטענה ההסתדרות הכללית. לצד זאת, הוסיפו הגורמים, צפויים לעלות גם רכיבים נוספים, כגון רכיב השעות הנוספות, המושפעים מעליית ערך השעה. הסוגיה היחידה שנותרה ללא מענה, על פי אותם גורמים, היא אם יהיה צורך גם בתיקון של חוק שכר המינימום בהתאם.

כזכור, בעוד כשבוע (ה-1 לאפריל) יכנס לתוקף צו ההרחבה שפרסם בתחילת השבוע שר העבודה והרווחה באשר לקיצור שבוע העבודה ל-42 שעות, ושאלת שכר המינימום השעתי, שצפויה להשפיע על מאות אלפי עובדים, נמצאת במחלוקת בין ההסתדרות והמעסיקים.

על פי ההסכמה בין התעשיינים להסתדרות, שגובתה כאמור גם בצו הרחבה עליו חתם השר חיים כץ, יקוצר שבוע העבודה בישראל מ-43 ל-42 שעות. החל מדצבר 2017, עלה שכר המינימום והיום הוא עומד על 5,300 ש"ח לחודש, ו-28.5 ש"ח לשעה. לפי חוק שכר המינימום, מחושב השכר השעתי כחלקו מחודש עבודה, המוגדר כ-186 שעות עבודה. עם קיצור שבוע העבודה אמור גם חודש העבודה להתקצר ל-182, וכך, בחישוב פשוט, לעלות גם שכר המינימום לכ-29 שקלים לשעה.

את ההודעה על חתימת צו ההרחבה הוציאה ההסתדרות, ובה מיהרה להבהיר כי "משמעות המהלך היא העלאת התעריף השעתי והגדלת ערך השעה לעובדים המשתכרים משכר המינימום". אולם בתגובה לשאלת דבר ראשון הבהירו בנשיאות הארגונים העסקיים כי לא נסוגו מעמדתם: "חשוב להבהיר, וזאת על מנת למנוע בלבול אצל העובדים, כי שבוע העבודה יקוצר בשעה, אך ורק לעובדים העובדים במשרה מלאה, והצו לא משפיע על עובדים במשרה חלקית או על חוק שכר המינימום במשק".

כל אחד מהצדדים מעגן את עמדתו בסעיף אחר שהופיע בהסכם הקיבוצי שנחתם ביניהם – ומופיע כעת גם בנוסח צו ההרחבה. בעוד ההסתדרות נשענת על סעיף 2.8 הקובע כי "בהתאמה לקיצור שבוע העבודה כאמור, שכר השעה יחושב על בסיס של 182 שעות בחודש" (לעומת 186 שעות כיום). במידה ואכן יחושב שכר המינימום השעתי על בסיס זה, יעלה מ-28.5 ל-29.1 שקלים לשעה.

המעסיקים לעומת זאת מבססים את טענתם על סעיף 2.10 הקובע כי "הפחתת שעת העבודה לפי צו זה לא תהווה עילה לתביעת תוספות שכר או להפחתות שעות עבודה או לשינויים בתנאי העבודה של העובדים המועסקים לפני תחילת צו זה 42 שעות או פחות". בהסתדרות מציינים בתגובה כי ההסכם שנחתם ב-1995 בו קוצר שבוע העבודה ל-43  שעות ונכתב באותו הנוסח כמו ההסכם הנוכחי, הביא לעליית שכר המינימום לשעה.

משרד האוצר הביעה את עמדתו בנושא כבר בדו"ח הממונה על השכר שפורסם לאחרונה, בו נכתב כי קיצור שבוע העבודה צפוי להשפיע הן על שכר המינימום השעתי והן על אופן חישוב רכיב השעות הנוספות לעובדים במשרה מלאה. עם זאת בסופו של דבר משרד העבודה והרווחה, הוא זה שיהיה עליו להכריע, כרגולטור האמון על אכיפת חוק שכר המינימום, כיצד נכון לפרש את הצו שהוא עצמו פרסם – שאם לא כן, עשויים למצוא עצמם מאות אלפי מעסיקים מפירים את החוק שלא במתכוון.

יו"ר ההסתדרות אבי ניסנקורן הבהיר בעבר כי בכוונתו להמשיך ולפעול לקיצור שבוע העבודה עד ל-40 שעות בשבוע – הממוצע הרגולטורי של מדינות ה-OECD. ייתכן והקשחת העמדות שהציג שרגא ברוש, יו"ר נשיאות הארגונים העסקיים, סביב סוגיית התעריף השעתי נועדה דווקא לשפר את עמדת המוצא לכל משא ומתן עתידי להמשך קיצור שבוע העבודה.